ביאור:תוספתא/סוטה/יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת סוטה פרק שנים עשר[עריכה]
דרשות על שנות המלכים[עריכה]
(דה"ב טז, א) "בשנת שלשים ושש למלכות אסא
לשאלה ראו מלכים א טז ח. שלמה נשא את בת פרעה בשנת ארבע למלכותו (מלכים א ג א), באותה שנה שבנה את המקדש (ראו מלכים א ו א), ומלך ארבעים שנה (ראו מלכים א יא מב). מלכות בית דוד נחלקה בימי רחבעם 17 שנה ועוד שלוש בימי אבים. בשנת 16 לאסא מלאו לחלוקה 36 שנה. המלכות היתה אמורה לחזור לידיו, אלא שקלקל בכך ששלח לבן הדד את הכסף מהמקדש. וראו סדר עולם רבא פרק טו ושם פרק טז. |
אי אפשר לומר כן. והלא אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו!
מה ת"ל "בשנת שלשים ושש"?
- נגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים
- ונגד שלשים ושש שנה שנגזרה גזירה על מלכות בית דוד שתתחלק.
ובאחרונה עתידה שתחזור להם.
- וכנגד ל"ו שנה שנגזרה גזירה על מלכי ארם שיהיו שוטנין על ישראל.
ובאחרונה עתידין ליפול ביד בני דוד.
לכך נאמר בשנת ל"ו שנה למלכות אסא.
(מלכים ב א, יז) "וימת כדבר ה' אשר דבר אליהו וימלוך יהורם תחתיו
המספרים מייצגים מציאות חליפית שאינה הסטורית אלא היתה ראויה להתקיים. הזעקה מתפרשת כתפילה. וראו סדר עולם רבא פרק יז. |
אפשר לומר כן? והלא יהושפט מלך אחריו ה' שנים?!
אלא כיון שהלך יהושפט מלך יהודה עם אחאב מלך ישראל לרמות גלעד
נגזרה גזירה על יהושפט ליהרג
שנאמר (מלכים א כב, לב) "ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט וגו'",
ראוי ליהרג באותה שעה, אלא מלמד שבשכר זעקה שזעק
תלה לו הכתוב שבע שנים, והיה מונין לבנו.
(דה"ב כא, ה) "בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנה מלך בירושלים".
ובאחזיהו בנו מהו אומר? (דה"ב כב, ב) "בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו
ושנה אחת מלך בירושלים",
ובמקום אחר הוא אומר (מלכים ב ח, כו) "בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו".
ראו דברי הימים ב כא כ, שאביו של אחזיה מת בן 40 שנה. |
אלא כיון שהשיא אסא מלך יהודה את בתו של עמרי מלך ישראל ליהושפט בנו לאשה,
נגזרה על מלכות דוד שתכלה עם בית אחאב
שנאמר (דה"ב כב, ז) "ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו וגו'",
ונפלו שניהם בו ביום זה עם זה.
כיוצא בו (דה"א ה, יז) "כולם נתיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל"
אלא כל אותן עשרים וחמש שנה שהיה עזיה המלך מצורע
(דה"ב כו, כא) "יותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ."
צדיקים קיימים בעולם[עריכה]
עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל
שנאמר (מלכים ב ב, ב) "ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל"
מהו אומר? (מלכים ב ב, ג) "ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וגו'"
מהו אומר? (מלכים ב ב, ה)-ו "ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' כי ה' שלחני הירדנה וגו'"
מהו אומר? (מלכים ב ב, ז) "וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק" - וחנו עמו
"ושניהם עמדו על הירדן". יכול מפני שהן מועטין? ת"ל וחמשים איש וגו'
יכול מפני שהן קטנים? ת"ל "ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך"
אדונינו לא אמרו אלא אדוניך, מלמד שכלם חביריו של אליהו היו, והיו שקולין כנגד אליהו
ומנין שנסתלקה מהן רוח הקדש? שנא' (מלכים ב ב, טז) "ויאמרו אליו הנה נא
יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל וגו'"
אפשר לבני אדם, אמש אומרים הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך
ועכשיו אומרים ילכו נא ויבקשו את אדוניך? אלא מלמד שנסתלקה מהן רוה"ק
(מלכים ב ב, יז) "ויפצרו בו עד בוש, ויאמר שלחו". מה ת"ל עד בוש? מלמד שהיה באיש חולה מהם
ד"א: מה ת"ל עד בוש? כלומר שנתבייש מהם
כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל
שנאמר (מלכים ב ו, כג) "ולא יספו גדודי ארם לבא בארץ ישראל"
משמת אלישע מהו אומר? (מלכים ב יג, כ) "וימת אלישע ויקברוהו
וגדודי מואב יבואו בארץ."