ביאור:תוספתא/כתובות/יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק אחד עשר

המזונות והכתובה

(א)
אלמנה שתובעת כתובתה, והיורשים אומרים לה התקבלת כתובתיך

ראו משנה יא, א-ג. האלמנה צריכה להחליט אם היא רוצה מזונות או כתובה. ר' שמעון טוען שאם היא רוצה מזונות אין לה כתובה כלל, וכן להפך, וחכמים מאפשרים לה לקבל מזונות וגם חלק מהכתובה.
ר' יהודה ור' יוסי בשיטת חכמים.

עד שלא נשאת אם בעלה מת לפני שנשא אותה - היא צריכה להביא ראיה שלא נתקבלה כתובתה
משנשאת - צריכים הם היורשים להביא ראיה שנתקבלה כתובתה
מכרה כתובתה, משכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי - אבדה מזונותיה
ר"ש אומר: אפי' מכרה מקצת, אפי' משכנה מקצת
אפי' עשתה מקצת כתובתה אפותיקי - אבדה מזונותיה
ואין צריך לומר לאחר מיתת בעלה, אלא אפי' בחיי בעלה
וכותבת: אלו לכתובה מכרתי, אלו למזונות מכרתי - דברי ר' יהודה
ר' יוסי אומר: מוכרת סתם, ולכך כחך יפה.

(ב)

כשם שאלמנה מוכרת שלא בב"ד - כך יורשיה הבאין ברשותה מוכרין שלא בב"ד
ר"ש אומר: אלמנה מוכרת שלא בב"ד, ואין יורשיה הבאין ברשותה מוכרין שלא בב"ד

אמר ר"ש: מפני מה אמרו אלמנה מוכרת שלא בב"ד?

עד שהתחילה למכור היתה לה זכות מזונות, לדעת ר' שמעון, ולכן יכולה למכור שלא בבית דין – ראו משנה א שם. ליורשיה אין מזונות, וגם לה עצמה, לאחר שהתחילה לממש את הנכסים אין כבר מזונות. לכן המכירות הבאות הן רק בבי"ד.

ליפות כוחן של יתומים, שלא תבזבז את נכסיהם
ירדה לשדה העשויה אפותיקי ואכלה, והוציאה הוצאות
שמין לה מה שאכלה, ושמין לזו מה שהוציאה
אם שמו לה בב"ד, מה ששמו - שמו.

כיצד שמים ודין הטעות

(ג)
ג' שירדו לשום, אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים

לפעמים מבטלים אחד מפני שנים ולפעמים מתחשבים בו. אחרים הולכים תמיד לממוצע.

אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה - בטל יחיד במיעוטו
אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים סלעים, 80 דינר וא' אומר בשלשים סלעים – 120 דינר - שמין אותה במנה
ר' אלעזר בר' צדוק אומר: שמין אותו תשעים דינר ממוצע בין מנה ל80 דינר. לא מתחשבים במי שאמר 120.
אחרים אומרים: עושין אותו שומא ביניהן, ושמין אותו שליש.

(ד)
איזו היא אגרת בקורת?

ראו משנה יא, ה. השומה הכרוכה במכרז לטווח ארוך היא מדוייקת יותר.
לעניין שום היתומים ראו ערכין ו, א.

שום היתומים ל' יום, ושום ההקדש ס' יום
אפי' מכרו שוה מנה במאתים, או שוה מאתים במנה - מכרה קיים
רשב"ג אומר: שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן קיים.

(ה)

היא שמכרה שוה מנה ודינר במנה, אפי' אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשין - מכרה בטל

רשב"ג אומר: מכרה קיים, ותחזיר את הדינר ליורשים

ראו משנה יא, ד.

ובלבד שתשייר מקצת
לפיכך אם פחתה או הותירה - אין לה כשער שמכרה
ר' אליעזר אומר: יתומה יש לה פירות.

ארגון חיי האלמנה בביתה

(ו)

בן שמת אביו, ואמו אומרת יתגדל אצלי, ויורשים אומרים יתגדל אצלינו

אין מניחין אותו להתגדל אצל מי שראוי ליורשו

יש למנוע מלגרות את היורשים לרצחו...

מעשה היה באחד ושחטוהו בערב הפסח!

(ז)
האשה שמת בעלה יושבת בבתים כדרך שישבה בהן בחיי בעלה

ראו משנה ד, יב, וכן משנה יב, ג.

משתמשת בעבדים ושפחות, בכלי כסף בכלי זהב כדרך שנשתמשה בהן בחיי בעלה
שכך כותב לה תהא יתבא בביתי ומתזני מנכסי כל יומי מגר ארמלותיך בביתי.

(ח)

האומר תנו בית ארמלות לבתי, בית לפלוני לישב בו ונפל

היורשים חייבין לבנותו

לעניין בית אלמנות, ראו ב"ב ו, ד. השוו קנים א, א, לעניין ההשוואה בין נדר שחייב באחריותו לנדבה שאינו חייב בה.

בית זה בית ארמלות לבתי, בית זה לפלוני לישב בו ונפל
אין היורשים חייבין לבנותו.
האומר תנו בית אלמנות לבתי - אין נותנין לה אא"כ קבלה עליה לישב בתוכו
ויכולין יורשין לעכב על ידה, שמא תשכירנו לאחר
לפיכך אם מתה הן יורשין אותה.

(ט)
המלוה את חבירו על גבי חבילה, ואבדה חבילה - גובה משאר נכסים

דין אפותיקי מונע מבעל החוב לגבות רק אם הדגיש שהגביה היא משם בלבד.
יש דמיון מסוים בין דין זה לבין ההלכה הקודמת.

אם אמר לה: ע"מ שאין לך פרעון אלא מזה - אינו גובה משאר נכסים
העושה שדה אפותיקי לכתובת אשה, ושטפה נהר - גובה משאר נכסים
אם אמר לה: ע"מ שאין לך פרעון אלא מזה - אין גובה משאר נכסים.