ביאור:תאריך עברי ותאריך לועזי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאריכים הם הרבה יותר מאמצעי טכני לתיאום פגישות. התאריכים שאנחנו מונים מזכירים לנו אירועים הסטוריים חשובים.

על-פי התורה, יש למנות את החודשים החל מהחודש שבו יצאנו ממצרים - חודש האביב - החודש שנקרא בימינו "ניסן" (שמות יב ב): "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". וכך הסביר רמב"ן את הפסוק: " "שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כולם. וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (" להלן כ ח "), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה , וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה . אם כן, כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי , פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם , שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם , שנקרא לו לזכרון גאולתינו" ".

בימינו איננו נוהגים כך - גם מי שמקפיד להשתמש בתאריך עברי בלבד, למעשה משתמש בחודשים ששמותיהם פרסיים, וקורא להם "ניסן", "אייר" וכו', ולא "ראשון", "שני" וכו'. מדוע איננו מקיימים את מצוות התורה "החודש הזה לכם ראש חודשים"?

ע"פ רמב"ן, השינוי קרה לאחר גלות בבל, והוא נועד להזכיר את הגאולה שנגאלנו מבבל. כפי שהמניין המתחיל בחודש האביב נועד להזכיר את יציאת מצרים, כך השימוש בחודשים בעלי שמות בבליים ופרסיים נועד להזכיר את העליה מבבל, וכפי שכתב שם : " "וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו ' שמות חדשים עלו עמנו מבבל ' (ירושלמי ר"ה א, ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסיבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז, יד-טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון , חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו השם יתברך. כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן , כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה" ".

אך דבריו של רמב"ן קשים מכמה סיבות:

  1. השימוש בשמות המקובלים בארץ בבל אינו מזכיר את הגאולה אלא דווקא את הגלות. בניגוד לשמות "ראשון", "שני" וכו', שמזכירים לנו שה' גאל אותנו מגלות מצרים בחודש הנקרא "ראשון", השמות "תשרי", "חשון" וכו' אינם מזכירים לנו שה' גאל אותנו מגלות בבל - הם רק מזכירים לנו שהיינו שם והושפענו מתרבות הגויים. כדי להזכיר את הגאולה מגלות בבל, היה ראוי לעשות ההיפך - להפסיק להשתמש בשמות המקובלים בבל, ולחזור לשמות העבריים "ראשון", "שני" וכו'; לכל היותר היה ראוי לשנות את סדר החודשים, ולהתחיל למנות מהחודש שבו עלינו מבבל (לא כתוב בתנ"ך מתי הוא היה).
  2. אילו העולים מגלות בבל היו חושבים שאין צורך לזכור את גאולת מצרים בשמות החודשים, כי הגאולה מגלות בבל היתה גדולה יותר (כמו הפסוק שהביא רמב"ן "ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון") - בוודאי היו קובעים חג לזכר אותה גאולה, שהיה גדול לפחות כמו חג הפסח. מהעובדה שלא קבעו חג כזה, ניתן להסיק, שהם חשבו שהפסוק הנ"ל מספר ירמיהו עדיין לא התגשם, וגאולת מצרים היא עדיין הגאולה הגדולה ביותר.

ייתכן שאפשר להציע הסבר אחר.

בגאולת מצרים, ה' "נאלץ" לעשות ניסים ונפלאות גדולים, משום שהמצרים סירבו לשחרר אותנו, והיה צורך להכות אותם במכות גדולות עד שנכנעו; אך הגאולה מגלות בבל היתה שונה - היא באה בהסכמתו של המלך שהשתלט על בבל - כורש מלך פרס (עזרא א א-ג): "ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה' מפי ירמיה; העיר ה' את רוח כורש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו, וגם במכתב לאמור: כה אמר כורש מלך פרס: כול ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמיים; והוא פקד עליי לבנות לו בית, בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלוהיו עימו, ויעל לירושלים אשר ביהודה; וייבן את בית ה' אלוהי ישראל--הוא האלוהים אשר בירושלים" (וגם דברי הימים ב לו כב-כג).

כמחווה של כבוד לכורש מלך פרס ולעם הפרסי, שנתנו לנו לעלות לארץ בצורה מכובדת ובלי צורך ב"מכות", החליטו העולים (בתקופה מאוחרת יותר) להשתמש בשמות הפרסיים של החודשים.

בימינו זכינו לעלות לארץ ישראל בפעם השלישית - גם הפעם היו גויים חסידים שעזרו לנו בדרכים שונות, בראש ובראשונה הלורד האנגלי בלפור, שנתן לנו בשנת ה'תרע"ז (1917) את "הצהרת בלפור" המפורסמת. ואכן, בימינו "רוב ישראל נוהגים להשתמש ב"תאריכים לועזיים" - התאריכים המקובלים באנגליה" (ובשאר העולם הנוצרי).

רוב האנשים המשתמשים ב"תאריך לועזי", אינם מקשרים אותו ל"הצהרת בלפור", ואינם רואים בו מחוות כבוד לעם האנגלי; אך למרות זאת, יש לדון אותם לכף זכות, שהרי בסופו של דבר הם נוהגים באופן מאד דומה לאבותינו שעלו מגלות בבל. ו"הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם - בני נביאים הם".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.


מקור נוסף[עריכה]

(עבודה זרה י, א): "אמר רב נחמן: בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד... הוא [רב אחא בר יעקב] סבר דחויי קא מדחי ליה [רב נחמן]; נפק, דק ואשכח דתניא 'בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד'.

אמר רבינא: מתניתין נמי דיקא (דלמלכות יון מנינן), דתנן [ראש השנה פ"א מ"א]: 'באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים', ואמרינן 'למלכים'? למאי הלכתא? - אמר רב חסדא: לשטרות (דכל אימת דקאי מלכא, מכי מטי שילהי אדר - סלקא ליה שתא, ובניסן ריש שתא תנינא למיכתב בשטרי). ותנן [בהמשך המשנה שם]: 'באחד בתשרי ר"ה לשנים ולשמיטין', ואמרינן 'לשנים'? למאי הלכתא? ואמר רב חסדא 'לשטרות'! קשיא שטרות אהדדי!? ומשנינן: כאן למלכי ישראל כאן למלכי עובדי כוכבים: למלכי עובדי כוכבים מתשרי מנינן, למלכי ישראל מניסן מנינן, ואנן השתא - מתשרי מנינן (כל תשרי מחַדשים שתא, אלמא ודאי: מניינא דידן - למלכי האומות הואי, ואין לך מלכות באומות מתחלת שלש מאות ושמונים שנה קודם אלא מלכות יון), ואי סלקא דעתא ליציאת מצרים מנינן (דהאי דמנינן לשלש מאות ושמונים שנה קודם חורבן, דדעתין איציאת מצרים) - מניסן בעינן למימני (ולחדושי שתא, דקיי"ל בשמעתא קמייתא במסכת ראש השנה דליציאת מצרים - מניסן מנינן)! אלא - לאו שמע מינה למלכי יונים מנינן? שמע מינה."

תגובות[עריכה]

ראה בדף השיחה.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/tarik1