בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כב ב.

עבדות במקום כלא[עריכה]

(שמות כב ב): "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ; שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ."

אם זרחה השמש , ורואים שהגנב אינו מסכן חיים, אז דמים לו - יש ערך לחייו, ולכן אסור לשפוך את דמו; אלא עליו לשלם את הגניבה ולשלם קנס, ואם אין לו ממה לשלם - יש למכור אותו לעבד ולהשתמש בכסף כדי להחזיר את הגניבה.

ונמכר בגנבתו[עריכה]

בימינו, אדם הנתפס בגניבה בדרך-כלל יושב בכלא, וחי על חשבון שאר האזרחים, בעוד שהקרבן נשאר להתמודד עם הנזקים בעצמו.

הגישה של התורה היא שונה: הפושע צריך קודם-כל לפצות את הקרבן - שלם ישלם (עליו לשלם כפליים מסכום הגניבה).

אם הפושע לא יכול לפצות את הקרבן - כגון במקרה של שוד גדול, כשהשודד כבר בזבז את רוב הרכוש - הפתרון הוא ונמכר בגנבתו : הפושע נמכר לעבדות, והעבודה שלו משמשת לפיצוי הקרבן על נזקיו.

גישה זו מעוררת כמה שאלות מעשיות, כגון: איך מוודאים שהפושע-העבד לא יברח, ולא יבצע עבירות נוספות? בזמנם היו דרכים למנוע בריחה של עבדים, אולם בימינו זה מורכב יותר.

עם זאת, מבחינה עקרונית, העקרון של ונמכר בגניבתו נראה הרבה יותר נכון וצודק משיטת הכליאה.

לעיון נוסף: על עבדות, מוסר, וצדק חברתי / הרב רונן נויבירט .

פירושים נוספים[עריכה]

" אם זרחה השמש עליו - אין זה אלא כמין משל אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך כשמש הזה שהוא שלום בעולם כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו כגון אב החותר לגנוב ממון הבן בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות. דמים לו - כחי הוא חשוב ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית. שלם ישלם - הגנב ממון שגנב ואינו חייב מיתה ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי לקח לו שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית וכשבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו דמים לו חייב עליו אם הרגו שמאחר שיש רואים לו אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הממון" ( רש"י ) .

" אם זרחה השמש - שהיה גונב ביום." ( רשב"ם ) .

" " אם זרחה השמש עליו - "אין זה אלא כמין משל... ואונקלוס, שתרגם "אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי", לקח לו שיטה אחרת, לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגנו, דמים לו, חייב עליו אם הרגו, מאחר שיש להם רואים שאין הגנב בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הבית", לשון רש"י ."

"ואני תמה, שהרי כשאמר למעלה "אין לו דמים", לפטרו על הריגתו, ודאי בשהתרו בו, שאין רוצח חייב מיתה לעולם אלא בהתראה. ואם תאמר שלא בא הכתוב אין לו דמים אלא להתיר לו דמו מידי שמים, לומר שמותר להרגו, זה איננו אמת, אלא הכתוב הראשון פוטרו בכל ענין, מידי שמים ומב"ד בהתראה, והשני מחייבו בדין שניהם."

"ואולי יתכוין הרב לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית והכירוהו, והגנב ידע בהם, אינו בא על עסקי נפשות עכשיו, שכבר ראה שהכירוהו העדים, ואם יהרוג יבאו עדים לב"ד ויהרגוהו. וזה טעם אם זרחה השמש עליו, כי בלילה שלא הכירוהו העדים יהרגנו לבעל הבית ויברח."

"ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת, ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת, דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו, אבל ישלם אם לקח משם דבר. ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו, שדבר בהווה, שדרך באי מחתרת לבא בלילה, שאין אדם מכיר בהם, וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו. ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בב"ד ולא ביד בעל הבית."

"ואם כן, על דעת האומר בתלמוד ( סנהדרין עב א ) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה "שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו" חוזר למעלה אל ( שמות כא לז ): " כי יגנוב איש ", כדרך ( דברים טו יז ): " ואף לאמתך תעשה כן "."

"ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום."

"וטעם השמש , האור לעיני הרואים, וכן ( שמואל ב יב יא ): " לעיני השמש הזאת " בגלוי."

"וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממנו." " ( רמב"ן ) .

" "- אבל אם זרחה השמש עליו , מבואר הוא שלא בא להרוג את האדם בביתו כצאת השמש בגבורתו, ולכן אין ראוי להמית את הגנב אף שיימצא במחתרת, כי לא בא אלא לגנוב ממון, לא להרוג את הנפש, ואין ראוי שבעבור הממון יומת."

"וחז"ל פירשו אם זרחה השמש עליו שהוא דיבור הלציי, בדרך משל, רוצה לומר: אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך, כגון האב החותר לגנוב ממון בנו, שבידוע שלא בא להרגו, אז דמים לבעל הבית אם יהרגהו, כי לא ייהרג נפש אלא על הנפש, אבל הגונב ממון שלם ישלם אם גמר המעשה, רוצה לומר, שישלם שניים."

"" ואם אין לו - ונמכר בגניבתו . ובא בקבלה: בגניבתו הוא נמכר, ואינו נמכר בתשלומי כפל חמישה או ארבעה, כי מכירתו מייסרתו. והמכירה בבית דין, כבר התבאר שלא תהיה יותר מלשש שנים. האמנם, אם היתה הגנבה דבר מועט, והוא, אין בידו לשלמו, ויספיק למוכרו בעד שנה אחת או שנתיים, הסברא נותנת שלא יימכר אלא לאותו זמן בלבד, שיספיק לגניבתו." " ( אברבנאל ) .

" " שלם ישלם - לפי הפשט הוא טעם דמשום הכי יש לו דמים , אף על גב שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחם ליבו והוי כמו יצרא אנסיה."

"וע' מה שכתבתי ב דברים יט ו , דמשום הכי פטור גואל הדם, יעויין שם."

"משום הכי מפרש הכתוב, דכאן לא היה לו להחם לבבו כל כך, שהרי שלם ישלם."

"ואפילו יודע שהוא עני ו" אין לו ", מכל מקום הרי " ונמכר בגניבתו "; זהו הפשט." " ( העמק דבר ) .

" "קלג . דמים לו שלם ישלם - רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן. כל זמן שהוא יודע שבשלום עמו והרגו, הרי זה חייב. לכך נאמר דמים לו שלם ישלם."

"אם אין לו ונמכר בגנבתו - שומע אני לעולם. תלמוד לומר שש שנים יעבוד וגו' מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יצא."

"קלד . ונמכר בגנבתו - לא פחות ולא יותר. רבי יהודה אומר, אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגנבה. אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר. רבי אליעזר אומר, גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה." " ( מכילתא ) .