ביאור:פרשת אמור - הבאת העומר - אימתי?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת אמור- הבאת העומר לכהן-אימתי?

מאת/ אהובה קליין.

פרשת אמור כוללת נושאים רבים, אחד מהם:

הבאת עומר השעורים אל הכהן כפי שהדבר מתואר בכתובים:

"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל- בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את---עומר ראשית קצירכם אל- הכהן" [ויקרא כ"ג,י]

השאלות בעקבות צווי זה- הן:

א]מה הוא המועד בו חל צווי- הבאת העומר לכהן?

ב] מה היא מידת העומר- אותה יש להביא?

ג] באיזה סוג עומר מדובר ומדוע?

התשובה לשאלה א]

המועד הוא: יום שני לחג הפסח כמו שנאמר:"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות.." [ויקרא כ"ג,ט"ו], שואלים חז"ל: מדוע לא נצטוו במצווה זו ביום הראשון לחג?

תשובתם היא: לפי שהיום הראשון לחג הפסח- גדוש במצוות, כגון:

אכילת קורבן הפסח בימי המקדש.

אכילת מצת מצווה.

קריאת ההגדה בליל הסדר,

מצוות ומנהגים- בגדר- סמל יציאת מצרים מעבדות לחירות.

במסכת ראש השנה[ ט"ז,ע"א] נאמר:" מפני מה אמרה תורה: הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא[ראשית הבשלת התבואה]. אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה בשדות"

את העומר היו קוצרים בלילה והקרבתו היא למחרת.

התשובה לשאלה ב]

לפי רש"י: שתי משמעויות ל"עומר" במקרא:

פירוש א] הכוונה לאלומת תבואה: "ושכחת עומר בשדה"

[דברים כ"ד,י"ט]

דוגמא נוספת:"גם בין העומרים תלקט" [רות ב',ט"ו]

פירוש ב] כלי מידה- המכילה עשירית האיפה:"והעומר עשירית האיפה"[שמות ט"ז, ל"ו] וכאן הכוונה למידה.

ומאין ידוע לנו כי היה כלי שמידתו עשירית האיפה?

שנאמר:"וימודו העומר"[שמות י"ח] וכך הדבר מוסבר במשנה :

"נתנהו ברחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מניפה בשלוש עשרה נפה".

התשובה לשאלה ג]

חז"ל קבעו בגמרא[מנחות ס"ח , ב.פ"ד,א] שהקרבת העומר הייתה משעורים ולא מחיטים.

גם לפי דעת הרמב"ם:"עומר זה מן השעורים היה בא, ודבר זה הלכה ממשה רבנו"

[תמידין ומוספים פ"ז,הי"א]

היה הבדל בין הקרבת העומר ביום שני של פסח לבין הקרבת שני הלחם בחג השבועות- שני הלחם היה בא מהחיטים לעומת העומר- שהוא משעורים.

נשאלת השאלה על שום מה ההבדל?

על כך עונה הזוהר הקדוש: במצרים היה הדיבור בגלות- מסיבה זו לא היה יכול משה לדבר דברים ברורים לעם ישראל, כמו שנאמר:"וידבר משה לפני ה' לאמור, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים".[שמות ו, י"ב] והרי ידוע שמותר האדם מן הבהמה - בכך שיש לו כוח הדיבור כדי לבטא את מחשבותיו.

וכאשר אין האדם מנצל את כוח הדיבור לתורה,יוצא שמבזבז את מתנת הדיבור מה" ורעיון זה ניתן לראות בפרשת בלק כשהלך בלעם הרשע לקלל את עם ישראל, פתחה האתון את פיה ודיברה , כאן רצה הקב"ה ללמדנו שאם האדם מנצל את כוח הדיבור כדי להזיק לאחרים- כדוגמת בלעם- באופן זה אין עניין מותר האדם על הבהמה,

ולכן רצה הקב"ה להוכיח שעם דיבור כזה - עדיף לתת כוח הדיבור לאתון.

כוח הדיבור ניתן לאדם במטרה שיעסוק בדברי תורה- תורה שבעל פה וכאשר אינו לומד עדיף שיעשה עצמו אילם.[דבר זה מבואר בגמרא [גיטין ט,ב]

במצרים עם ישראל היו משועבדים לפרעה והמצרים התנגדו לתורה שבעל פה שעיקרה דיבור, וללא תורה שבעל פה אין משמעות לכוח הדיבור ועיקר התנגדות מצרים הייתה לחכמי ישראל, כמו שנאמר:

"הבא נתחכמה לו" להתחכם למושיעם של ישראל.

כשיצאו עם ישראל ממצרים טרם קבלו את התורה – נצטוו להביא עומר השעורים- מאכל בהמה הוא, כי ללא לימוד תורה עדיף שהאדם לא ישתמש בכוח הדיבור שלו, אלא יגזור עליו שתיקה, אבל לאחר קבלת התורה בחג השבועות נצטוו להביא את שני הלחם מחיטים- שהם מזון לבני אדם, מאז יש לאדם זכות וחובה גם להשתמש בכוח הדיבור במטרה ללימוד תורה ,אך בהעדר לימוד תורה עדיף שישמור על שתיקה, כמו שנאמר:"סייג לחוכמה שתיקה".

[אבות ג, ט"ז]

מי ייתן וננצל את כוח הדיבור לדברי תורה ובכך נתרום בע"ה לזירוז גאולת ישראל ונשמש אור לגויים.אמן ואמן.

תגובות

בספר ויקרא פרק כג כתוב:

(ט) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:

(יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהֹוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:

(יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהֹוָה:

(יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהֹוָה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין:

(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:

וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם

ומדובר כמובן על לחם חמץ אז האם אתם אוכלים לחם חמץ החל מיום השני של פסח

ואם תאמרו שהכוונה פה ללחם עוני [מצות] האם אתם תחלו לאכול מצות רק החל מן היום השני של פסח

לכן ממחרת השבת זה לאמור ממחרת השבת שאחרי שביעי של פסח ואז כעבור שבע שבתות תמימות חג השבועות יוצא יום ראשון כמובן בכסה ליום חגנו בסביבות החמישה-עשר לחודש [יומיים או שלוש לכאן או לכאן בגלל מהלך הירח]

-- daian moshe, 2011-05-04 10:07:44

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-05-05.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_280