ביאור:עץ חיים/שער כ/פרק א

התפתחות האנ"ך בעיבור

נאמר בשער אנ"ך שג' בחי' הו"ק שהם אנ"ך, בחי' האורות שבהם נתקנת בז' חודשי העיבור ובחי' הניצוצין בט' חודשי עיבור ובחי' הכלים בי"ב חודש עיבור. שכן כל פרצוף כדי להתקן חייב לכלול ג' בחי' אלה אמנם בשבירה נפלו הכלים והניצוצין לבריאה והאורות נשארו באצילות אך בזמן התיקון כולם יתחברו שוב במעוי דאימא ליצור את פרצופי הזו"ן.

בחי' המוחין שהם הג"ר בעת העיבור הם שמות אלהים, שאף שנאמר על עת העיבור שהז"א הוא בן ו"ק ג' כלילן בג' היינו שחג"ת מולבשים בנה"י ולכאורה לפי זה אין לו חב"ד. אלא שאכן גם חב"ד יש בו שמולבשים בחג"ת והם ג' גו ג' גו ג' כמובא בשער פרקי הצלם ספ"א אך לפי שעדיין לא עושים פעולתם והם מלובשים הלבשה תוך הלבשה לכן לא נזכרו בשם. נמצא שאף פרצוף העיבור כלול בי"ס חב"ד חג"ת נה"י אלא ששמות המוחין שבו הם שמות אלהים, ומשמע שאף שמות הכלים בעיבור הם שמות אלהים והנ"מ שצריך להלביש אלהים בתוך אלהים (כ"ש).

וכיון שהם ד' מוחין חכמה בינה חסדים וגבורות והכלים נתקנים בי"ב חודשי עיבור, הרי שכל מוח נתקן בג' חודשים שהם מניין פ"ו ימים כמניין אלהי"ם. ואף שבג' חודשים נתקנים שלושה כלים מסביר הכרם שלמה כשכלי מוח החכמה נתקנים בג' חודשים ראשונים (מהרח"ו הסתפק איזה מוח נתקן תחילה האם מוח החכמה להיותו ראשון או מוח הדעת להיותו אחרון ונראה לו יותר שמוח החכמה נתקן תחילה לפי שהוא רחמים ואין בו כל כך דינים) הרי שבאותם ג' חודשים נתקנים ספירות החח"ן שמוח החכמה מתפשט בהם, וכשנתקן מוח הבינה נתקנים ספירות הבג"ה וכשנתקן מוח החסדים דדעת נתקנים חצי ימין של ספירות הדת"י, וכשנתקן מוח הגבורות דדעת נתקנים חצי שמאל של ספירות הדת"י.

אמנם הבית לחם יהודה בשער ט"ז פ"ג התקשה בעניין זה שכל חלק נתקן בזמן אחר והלא מבשרי אחזה אלוה שהעובר נתקן בפעם אחת ומתגדל עד תום העיבור ולכן כתב שלא נאמר זה אלא לחושבנא בעלמא ולא שבאמת נתגדלו כך.

ורפ"ח ניצוצין שדי להם בט' חודשים לתיקון הרי שמוחי חו"ב נעשים כל אחד בג' חודשים ומוח הדעת אף שיש בו ב' מוחי חו"ג נעשה בג' חודשים אחרונים. ואף שסיימו להיתקן אינם יוצאים אלא לאחר שיגמרו גם כליהם לאחר י"ב חודש ובינתיים שלא נעשו כלים למוח הגבורה שהרי כלי מוח גבורה נעשים בג' חודשים אחרונים שהם ט'-י"ב הרי שמוחי הגבורה ימתינו יחד עם מוחי החסדים בכלי החסד.

מהכלים נעשו ג' חללי הגולגולתא והניצוצין הם הבשר הזך ובתוכם אורות הנר"ן שהם הרוחניות. ומאחר שבג' חודשי העיבור הראשונים נתקן כלי אחד ומוח אחד ולכן ניכר הולד בג' חודשים. נמצא שאף בעת הקטנות וודאי בעת יניקה וגדלות יש בז"א מוחי ג"ר ומצד שני גם בעת שיהיה הז"א בגדלות שיש בו ג"ר אמיתיים עדיין ייחשב ז"א לו"ק דאצילות בערך או"א וא"א שהם הג"ר דאצילות.

מבנה האנ"ך ביניקה ובגדלות

מבנה הו"ק שבו דומה הן בימי הקטנות (עיבור ויניקה) והן בימי הגדלות:

שהכלים הם האברים (אברים פנימיים ואברים חיצוניים). והניצוצין הם הנפש שבאברים החיצונים הכוללים בשר גידין ועצמות הקרויה הבלא דגרמי. והאורות הם הנפש של אברים הפנימיים כמו לב ריאה כליות כבד וכיוצא בזה.

אמנם מבנה הג"ר משתנה בין ימי הקטנות לימי הגדלות

שבזמן הגדלות הוא דומה למבנה הו"ק היינו שהכלים הם האברים היינו ג' חללי גולגולתא שבראש. והניצוצין הם נפש של האברים החיצוניים שבראש היינו לג' חללי גולגולתא הכוללים בשר גידין ועצמות. והאורות הם הרוחניות והנפש והנשמה של המוח עצמו שאין בו בשר גידין ועצמות אלא דומה ללב ולריאה.

אך בזמן הקטנות שהם ימי עיבור ויניקה של הג"ר. הכלים הם איברים החיצוניים שהם העצמות היינו ג' חללי גולגולתא. הניצוצין הם ג' קרומות שבתוך החללים החופפים על המוחין. הרפ"ח ניצוצין הם מוחין דאלהים ולסיבת היותם דינים ירדו עם הכלים לעולם הבריאה. והאורות הם המוחין עצמם שהם כעין הבשר רך מאוד כמו ליחה לבנה והם מוחין חומריים ממש ואלו המוחין הם בחי' הויות אפילו בימי עיבור ויניקה.

אמנם השמ"ש מתקשה איך ליישב שבזמן הקטנות הניצוצות הן קרומות והאורות הם מוחין וכיצד אם כן בזמן הגדלות שתי הבחי' הן בחי' נפש אלא שהניצוצות נפש לכלים חיצוניים והאורות נפש לכלים פנימיים! ואומר שאפשר קצת ליישב שאף בזמן הקטנות הקרומות ממשיכים חיות אל אברים חיצוניים והאורות ממשיכים חיות אל האברים הפנימיים. ועדיין צריך להבין שהרי מסתבר שבכל כלי בפני עצמו יש בו בחי' חיצוניות ופנימיות כמובא כאן בהגהת מהרח"ו.

נמצא שמה שאנו אומרים שהמוחין בעת הקטנות הם שמות אלהים זה דווקא על בחי' הניצוצין אבל בחי' האורות אף שבקטנות עדיין בחי' חומרית כמו שאמרנו שהם כעין הבשר רך מאוד כמו ליחה לבנה הנה שמותם הם שמות הויות. ובזמן הגדלות ודאי שיהיו שמות הויות שהרי האורות כבר אינם גשמיים אלא רוחניים שנמשכים לו עסמ"ב קס"א קס"א קמ"ג קנ"א מאו"א (ומה שנמשך לו מיותר למעלה מא"א ועתיק לא הוזכר בשם)