ביאור:עץ חיים/שער כא/פרק ג

כתר דז"א הוא שליש תחתון דת"ת דאימא מדוע לא שני שליש דת"ת דאימא

טעם ראשון לטובת ז"א

ומה שראינו שכתר דז"א לוקח רק שליש תחתון דת"ת דאימא ולא ב' שלישים כדרך שלוקחת נוק' מת"ת דז"א זה מג' טעמים. הראשון בשביל ז"א שאם היה לוקח ב' שלישים לכתרו כשהייתה אימא מתלבשת בו הרי שהייתה צריכה לרדת עוד שליש ספירה ממה שיורדת עתה, שכן כששליש תחתון דת"ת דאימא משמש כתר לז"א הרי שיסוד דאימא מלביש לדעת דז"א ועטרת היסוד דאימא מלבישה לשליש עליון דת"ת דז"א. ואם תרד אימא שליש ספירה שזה ספירה שלימה אצל ז"א הרי שיסוד דאימא לא יסתיים בחזה דז"א בשליש עליון דת"ת דז"א אלא בשליש עליון שהיה בו יסוד דז"א.

אף שכאן (ובדרוש ה' מדרושי הצלם) כתב שירד יסוד דאימא עד שליש שני של ת"ת דז"א כלומר שירד רק שליש ספירה בז"א לעומת זאת בשער הפסוקים משמע שירד ספירה שלימה בז"א כמו שהבאנו כאן, וכן יותר מסתבר שמדובר בספירה שלימה בז"א (ששליש ספירה באימא קומת ספירה שלמה בז"א). ולכן אין לחסדים היוצאים מיסוד דאימא אפשרות לרדת במרוצה חזקה ולחזור למעלה לג"ר באור חוזר שאין להם אלא שני שלישים תחתונים של יסוד לרדת בהם! ואמנם גם לגירסה שכתובה כאן עדיין יש לחסדים רק שליש אחד מת"ת פנוי שיוכלו ליפול ואין נוצרת נפילה מספיק חזקה לחסדים המתפשטים. ואולי צריך לומר שהגירסה כאן שירד יסוד דאימא עד שליש שני של ת"ת דז"א היינו רק שליש אחד נכונה יותר, שהרי ע"כ לא יתכן שיסוד דז"א ירד ספירה שלמה למטה כך שייווצר מצב שיסוד דז"א ירד מתחת לנ"ה שלו. אלא מה שקורה אם שני שלישי ת"ת דאימא היו יורדים בכתר דז"א הרי שדעת דז"א שכנגד יסוד דאימא היה חייב לרדת כדי לתת מקום לכתר ואז כל הקו האמצעי דז"א הכולל דעת ת"ת ויסוד דז"א היה מתכווץ בצורה כזו שיסוד דאימא היה מסתיים בשני שליש ת"ת דז"א.

וזה מעין הפגם שנעשה עם חטא אדה"ר, כמו שהתבאר בשער הפסוקים דרוש ב' (פגם ה' דאדה"ר) שזה פגם גדול לז"א שכן בתחילה כשיסוד דאימא הסתיים בחזה שהוא שליש ת"ת עליון דז"א היו שני שלישים תחתונים דת"ת, וכל נו"ה דז"א, בבחי' אורות מגולים. ולא עוד אלא שגם ג"ר היו מקבלים הארה גדולה מאלו האורות המגולים, שכן החסדים המגולים, יורדים במרוצה חזקה בצאתם מפי היסוד דאימא הנגמר בחזה דז"א, ויורדים עד היסוד דז"א בהכאה חזקה, ועי"כ חוזרים לעלות בכוח חזק, בסוד אור חוזר, דרך ג' קוים, ומאירים עד ג"ר שבו עצמם. אבל עתה אין גלוי אל האורות ההם, אלא בשני שלישים תחתונים דיסוד דז"א, ומשם ולמעלה בתכלית החשך בלי אור כלל. וגם אין כוח במעט חסדים שירדו לעלות בסוד אור חוזר כי לא נפלו בהכאה חזקה.

ומבואר עוד בשער הפסוקים שם שכשיסוד דאימא יורד למטה, הנצח וההוד דאימא נשארו במקומם כמו שהיו בתחילה (וכן מובא בע"ח שכ"ה דרוש ב' כלל ט'). כיון שהם ג' קוין וכל קו נפרד מחברו, ולהיות כי חטאו של אדה"ר היה בכתר דזעיר, שהוא הת"ת דאימא, שהוא קו אמצעי, לכן המשיך הפגם ההוא בדעת דזעיר, שהוא יסוד דאימא, והם בקו אמצעי, וירדו למטה. אבל הנצח וההוד הם קוים נפרדים, ולא היה הפגם נמשך בהם, ונשארו במקומם.

אמנם קשה למה צריך שיסוד דאימא ירד הלא די שכתר דז"א יגדל להיות פי שניים וקומת ז"א תגביה ע"י הכתר לגובה שני שלישי ת"ת דאימא עד החזה ואילו היסוד דאימא ימשיך להלביש לדעת דז"א ועטרת היסוד תמשיך להלביש רק לשליש עליון דז"א! ומהגהת השמ"ש כאן משמע שרק כשנכנסים בז"א מוחין דאבא הוא יכול לצמוח לגובה כיון שאורות דאבא נותנים לו את הכוח לכך ולולי אורות דאבא אין לז"א את העצמה הדרושה כדי לצמוח וחייב שקו אמצעי דאימא ירד.

עוד שני טעמים לטובת נוק' ולטובת אימא

הטעם השני שנוק' נבנית מהארת הגבורות שביסוד דאימא ובהיותם מכוסים ביסוד דאימא צרכים לעבור ב' מסכים כדי להאיר בנוק', מסך יסוד דאימא ודופן ת"ת דז"א, ואין זו הארה מספיקה לבניין הנוק' לכן אינה יוצאת אלא בסיום יסוד דאימא שהארת הגבורות מגולה שם ואין צרכים אלא לבקוע דופן ת"ת דז"א. ואם היה יסוד דאימא יורד שליש נוסף הייתה נוק' מתחילה להיבנות למטה יותר והייתה קצרת קומה.

הטעם השלישי הוא מה שכבר הארכנו בפ"א שאם היה נכנס בז"א מלבד נהי"ם עוד שני שלישי ת"ת ולא רק שליש אחד הרי שכל הבינה הייתה צריכה לכפול עצמה לצורך יצירת נה"י חדשים ולא הייתה שווה אל החכמה בכוחה.

טעם רביעי הביא בשער אח"פ פ"ה והוא לצורך פרצוף לאה שיוצאת ממלכות דתבונה כנגד נה"י דתבונה באחוריים דז"א מן הדעת דז"א עד החזה שלו שאף היא לא תתפשט יותר.

כשמקבל ז"א מוחין דאבא צומח כתרו שיעור ב' שלישי ת"ת דאימא

אמנם גובה כתר דז"א רק שליש ת"ת, זה בזמן שקיבל מוחין רק מאימא אך כשנכנסים בו גם מוחין דאבא הרי שיהיה כתרו אורך ב' שלישים כדמיון כתר דנוק'. כמשל ב' כלים שווים שכשיכנס האחד בתוך השני בהכרח שהפנימי יגדל.

הבית לחם יהודה מעיר כאן שמוחין דאבא נכנסו לא רק בשליש ת"ת אלא בנהי"ם ושליש ת"ת ולכן הייתה ההגבהה הזאת של ז"א.

מקשה השמ"ש והרי שלושת הטעמים שנאמרו הם נצרכים מאוד ואם כן בעת שיכנסו מוחין דאבא ויהיה כתר דז"א ב' שלישי ת"ת דנוק', יצטרך יסוד דאימא לרדת עד סיום שליש אמצעי דת"ת! וכתב שאפשר שכשנכסים בו מוחין דאבא אזי יכול כתר דז"א לגדול כלפי מעלה דהיינו כנגד ב' פרקי ת"ת דנוק' מבלי שיצטרך יסוד אימא לרדת כיון שהאורות שמקבל מאבא מאפשרות לו להכיל ב' שלישי ת"ת דאימא. נמצא לדברי השמ"ש שיש הכרח לומר שאם היה לוקח הז"א לכתרו מההתחלה ב' שלישי ת"ת לכתרו אזי יסוד דאימא היה חייב לרדת למטה כנגד שליש נוסף של ת"ת דז"א.