ביאור:עץ חיים/שער י/פרק ב
הנה על ידי עליית אורות המלכים כמ"ן, שעלו עד לבינה הפנימית דא"ק (שמקורם בס"ג דס"ג הפנימי דא"ק), נעשה זיווג בין ע"ב לס"ג הפנימיים. ונולד אור חדש הנקרא 'מ"ה החדש' והוא נחלק גם לד' בחינות טנת"א, שטעמים הם ע"י, ונקודות הם א"א ותגין הם או"א ואותיות הם זו"ן. והוא יוצא ממצח דא"ק ואין בו לא בחי' הבל כמו שהיה באורות אח"פ שיצאו מע"ב דס"ג ואף לא בחינת הסתכלות כמו שהיה בס"ג דס"ג, אלא בחינת הארה לבד שאם היה בו הבל כמו באח"פ לא היו התחתונים יכולים לסבול רוב אורו. וזהו שנאמר בזוהר 'כד מצחא עילאה אתגלי' שהוא גילוי הארה ממצח הא"ק "כד סליק ברעותיה למברי עולם האצילות" מדבר על יציאת מ"ה החדש שתיקן האצילות, לכן נקרא 'מצח הרצון' שהיה ברצון הא"ק לתקן העולם והוציא האורות מהמצח כנגד המוחין דא"ק.
כשיצא שם מ"ה החדש על ידי עיבור בבינה דא"ק בירר משם ב"ן מה שיכול לברר שהעיבור מברר הפסולת מן הטוב ומחבר אותם עם המ"ה שנעשה המ"ה בחינת דכורא והב"ן נוק'. ומעיבור זה יצא בשנים עשר פרצופים כוללים רק עתיק שבהם [אמנם בו היו כלולים כל המו"ב דכל הפרצופים] כמו שנתבאר בסוף פרק א' בהגהת הרש"ש. אמנם עתיק זה בחינת המלכות שבכל ספירה בו היא הבחינה שיצאה בראשית ועתה התבררה והתחברה עם בחי' המלכות דכל ספירה דכתר דמ"ה. וכן יצאו יחד עם המ"ה גם ט"ס עליונות של שם ב"ן והתחברה כל בחינה עם המקבילה לה.
כלומר טעמים דמ"ה עתיק דכורא וטעמים דב"ן נוק' דעתיק. נקודות דמ"ה א"א דכורא ונקודות דב"ן נוק' דא"א וכן תגין ואותיות דמ"ה עם תגין ואותיות דב"ן. וכאן כתב שחיבור המו"ב הוא חיבור פשוט לעומת מקומות אחרים שכתב שעתיק נתקן ונעשה מעשר ספירות דכתר דמ"ה, ומבירור חצי עליון דכתר דב"ן, והתווספו לו מחדש חצי תחתון דכתר, ותשע ספירות אחרות, להשלים עשר ספירות לכתר דב"ן. גם לקח ג"ר דחכמה דב"ן, וארבע ראשונות דבינה דב"ן, ושבעה כתרים דז"ת דב"ן. ונראה שמדובר בחיבור מו"ב בא"ק ואצילות אחרים.