ביאור:עץ חיים/שער יג/פרק ו

שבע תיקוני גולגולתא שסימנם ג"ט קע"ר פ"ח

בפ"א דספרא דצניעותא שמופיע בזוהר ב' קע"ו ע"ב מובאים שבעה תיקונים שיש בגולגולתא דא"א שעניינם להיות מעברים לאור הכתר דא"א שמקבל מהרדל"א שהוא הראש הראשון דרך הז"ת דנוק' דעתיק. ועל ידי שעובר בשבע תיקונים שהם מקומות צרים ולא רחבים והם שבע ולא אחד יהיה כוח בתחתונים לקבלו.

• וז"ל הספרא דצניעותא "סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן, [א] בחד גולגלתא, [ב] מלייא טלא דבדולחא, [ג] קרומא דאוירא אזדכך וסתים אינון, [ד] עמר נקי תליין בשקולא, [ה] רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי, [ו] אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא, אשגחותא דתתא, באשגחותא דנהירו דעלאה דביה, [ז] תרין נוקבין דפרדשקא, ואתער רוחא לכלא".

שבגולגולתא מתלבש חסד דעתיק, ובמוחא דא"א שהוא טלא דבדולחא מתלבשת הגבורה דעתיק, ובקרומא דאוירא מתלבש הת"ת, ועמר נקא שהם השערות דרישא דנחתין אחורי אודנין שם מתלבשים ב' ביעי שהם פנימיות הנ"ה דעתיק, ורעוא דרעוין שהוא המצח בו מתלבש היסוד דעתיק, ואשגחא פקיחא הם ב' עיינין שבהם מתלבשים ב' הירכיים דנ"ה דעתיק. ומלכות דרדל"א מתלבשת בתרין נוקבין דפרדשקא שהוא חוטם.

נמצא שז"ת דרדל"א הארותיהם מתפשטות בראש א"א שאלו הז"ת דעתיק שהם שבע אורות כלולים כולם בחסד דעתיק המלובש בגולגולתא דא"א בסוד "יומם יצוה ה' חסדו". שהחסד נקרא יומם שהוא יומא דכולהו שכולל כל השבעה יומין. ומדובר כאן שהארות הז"ת מתפשטים בראש א"א ולא התפשטות הז"ת עצמם שהתלבשות הז"ת דעתיק מבוארת בפרק א' היא בכל פרצוף א"א.

ולמה רק הז"ת דרדל"א שהוא הראש הראשון מתלבש בראש א"א כיון שאין בכוח התחתון לקבל אור העליון אלא מז"ת שלו שהם אורות נפש רוח שלו בלבד אבל מאור הנשמה ולמעלה אין בכוחו לקבלו כאור פנימי אלא כמקיף בלבד.

והולך ומבאר סדר הארות הז"ת דעתיק ברישא דא"א.

[א] גולגולתא הנה חסד הוא מתפשט ומאיר בגולגולתא (וזה מלבד מה שחסד דעתיק מתלבש בפועל בגולגולתא שכאן מדבר על בחי' הארותיהם).

[ב] טלא דבדולחא גבורה במוחא סתימאה וגם כאן מדבר על בחי' הארה (שהיא מלבד מה שגבורה דעתיק מתלבש בפועל במו"ס). ובזה מובן מדוע כתר דא"א הוא רחמים גמורים שהרי הוא חסד וכתר ואילו בחכמה יש בה דינים שכן מתלבשת בה גבורה אלא שדינים אלה נכפים שהרי מדובר בגבורה דעתיק וחכמה דא"א. כמאמר האדרא קכ"ח ע"ב ד"האי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה, שקיט ואשתכיך באתריה, כחמר טב על דורדייה". שאמנם יש בו קצת דינים לפי שבו מתלבשת הגבורה אך חיבור הרחמים והדין כאן הוא על דרך יין המשתמר בחבית ואינו נפסד כשהוא על שמריו שהוא למעלה והשמרים שלו למטה ואינם מתערבים בו. נמצא שאף שהדין (השמרים) נמצא הוא אינו נראה. ונקרא טלא דבדולחא שהוא כעין הבדולח שנראה שקוף כזכוכית בוהקת אך כשאתה מביט בו אתה רואה כמו אדמימות אבל אין בה ממש כיון שהדינים בה אין בהם ממש. וזה נעשה לתועלת החכמה כדי לאכפייא דינים שאין הדין מתמתק אלא בשורשו וכדי לברר המלכים על ידי החכמה בסוד במחשבה אתבריר כולא בסוד בוצינא דקרדינותא.

[ג] קרומא דאוירא, והארת הת"ת דעתיק מתלבשת בקרומא דאוירא כמו שביארנו עד כה שת"ת דעתיק מתלבש בגרון דא"א אך כאן מדבר על סדר הארת הז"ת הכלולות בחסד בסוד 'יומם יצוה ה' חסדו'. ואף שתיקון זה הוא התיקון השלישי וכיצד אנו מוצאים אותו מעל למו"ס שהוא התיקון השני אלא שהוא בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים שהם חסד לבין מים תחתונים שהם גבורה, והוא סוד הת"ת שהרי הת"ת בעלמא מפסקת בין חסד לגבורה. ואף שבד"כ ההבדלה היא ברוחב שחסד מימינה וגבורה משמאלה, כאן שהם אחד מעל השני הרי שההבדלה נמצאת ביניהם מעל המוחא ומתחת לגולגולת דוגמת הרקיע המבדיל בין מים למים.

[ד] עַמַר נְקֵא, ובחי' נצח הוד יש בהם שתי בחינות כפי שביארנו שבחינתן הפנימית היא ב' ביעין המאירים בב' אודנין ובחי' חיצוניותם הם ב' הרגלים המאירם בב' עיינין. ותיקון זה הד' הוא בבחינתן הפנימית.

שהביעין [ב' הביעי הנזכרים כאן מפרש הבית לחם יהודה, אינם ב' הביעי הנמצאים בכיס אלא הם בפנימיות הגוף ומקומם בין ב' כוליין שעליהם מקיף זקן תחתון, ונקראים ב' ביעי דסתימי והם המבשלים הזרע] דעתיק מתלבשים בב' אודנין. ואף שבתיקון הד' לא נזכר בזוהר אודנין אלא הוזכר עַמַר נְקֵא, זה לפי שהבחי' הפנימית של הנצח הוד המתלבשת באוזניים היא בחינה פנימית מאוד. אבל בחי' חיצוניות הנצח והוד שהם ב' הירכיים הוזכר שהם מאירים בעיניים. ומלבד התלבשותם באודנין ועיינין יש להם התלבשות גם בגולגולתא ומו"ס לפי שהם חסד וגבורה ונ"ה כלולים בחו"ג ולכן הי"ג תיקוני חיוורתא וי"ג קוצא דשערי מקורם באור חוזר דנצח הוד. כנאמר באדרא רבא "בגולגולתא יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין, דנטלין עלוי רגלין, וסמכין עלוי וכו'" ורגלין אלו כוונתו לנ"ה.

והואיל והשערות הם בחי' הדינים כנזכר בזוהר צו שהם בסוד וערבי נחל לכן אף שבעתיק לא התגלו בנ"ה דינים הנה כשמתפשט גילויים בא"א מתגלים בהם הדינים. שסוד הדינים להגביל האורות בתוכם במעברים דקים וצרים לתת קצבה לאור שלא יתפשט. ואמנם לא היו עדיין שערות כשנתלבשו נ"ה בגולגולתא כשבאו באור ישר שאור ישר הוא בחי' רחמים, אלא רק שחזרו אורותיהם ממטה למעלה באור חוזר. והואיל ואלו השערות שורשם בנ"ה המתלבשים באודנין (ובעיינין) לכן אין שערות גדלים בהם שאם יהיו שערות שם יתרבו הדינים מאוד. ועוד שעל ידי שיש שערות עליהם הם מעכבים האוזניים העליונות מלשמוע התפילות. ולכן בעי לאעברא שערא מע"ג אודנין כמובא באדרא זוטא כדי שלא יקבלו הדינים כוח וחוזק ויתגברו על הרחמים, וטוב לכוון כותב הכרם שלמה לפנות השערות שעל האוזן אל מאחורי הראש לכסות מחשוף הלבן שבעורף שלא יזונו החיצונים מהם.

[ה] רעוא דרעוין, והיסודות הן דעתיק והן דנוק' דעתיק שניהם מתגלית הארתם במצח דא"א ופירט לך את זו"ן דעתיק שכן בהתלבשות הרגילה בא"א יש חילוק ביניהם שיסוד דנוק' דעתיק מגיע עד החזה דא"א ואילו יסוד דעתיק מגיע עד סוף הת"ת דא"א, אבל בהארתם שניהם שווים שמאירים במצח א"א. וכמו שבמצח ז"א יש בתוכו יסוד דאו"א שכן במצח יש את הדעת דאותו הפרצוף ועל הדעת דאותו הפרצוף מלביש היסוד דפרצוף עליון. לכן כמו בז"א שהדעת שלו מלביש ליסודות או"א המתלבשים במצח ז"א. כן העניין במצח א"א שהדעת מכוון לפנימיותו לכן היסודות דעתיק ונוק' מלובשים בו והם מקבלים השפע מפנימיות הנ"ה בחי' הביעין, שכן בחי' האודנין היא למעלה מבחי' הנ"ה. נמצא שגילוי הנ"ה הוא ביסוד שבמצח לכן גילוי הדינים הוא במצח אלא שכאן בא"א הדינים אינם פועלים ואינם נראים. אך במצח ז"א ששם מתגלים נ"ה דאו"א מתגלים בו כ"ד בתי דינים מיסוד דאימא שדינים מתערים מינה. לכן גם מצח ונצח הם מילים מתחלפות באבג"ד שאות מחלפת באות שאחריה או שלפניה שהם נקראות אותיות סמוכות או רצופות, מלשון תוכו רצוף אהבה ואז מילת מצח תהיה נצח ומילת נצח תהיה מצח לפי שהנצח מאיר במצח.

נמצא שהיסוד מקומו במצח. ולכן תמצא שכמו שהחסד הוא גניז ונחית בפומא דאמה שהוא היסוד כך חסד עילאה דרדל"א נחית הכא במצחא דא"א ששם היסוד. ושם הוא מגלה כוח האי טורנא נאה בסימא, פרוש טורנא סגולה גנוזא והוא החסד הגנוז ביסוד והוא מבושם לפי שהחסד ממתיק לגבורות (ואפשר שנקרא טורנא לפי שהאבות נקראים הרים). ונקרא הארה זו דחסד המתגלית במצח - רצון, לפי שהוא רצון הגנוז שאין בו השגה הנמשך מחסד שנמשך מהרדל"א ובשעה שמתגלה המצח דא"א הוא שעת רעוא דרעוין שמתגלה בכל העולמות וכל התפילות מתקבלות ופני ז"א מאירים וכולם מושגחים ברחמים ונכפים כל הדינים. והוא עת רצון שגילויו במנחת שבת שאף שדינים מתעוררים בשעת המנחה הרי שבשבת הם נכפים ואין דין לא למעלה ולא למטה ואפילו אש הגיהנום שוקעת והרשעים נחים. ועל שעה זו נאמר "ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך, ענני באמת ישעך". ומצינו שאף החסד נקרא רצון בסוד אותיות נוצר חסד שחילוף נוצר הוא רצון. ונקרא תיקון זה החמישי מצח הרצון או רעוא דרעוין.

[ו] אשגחא פקיחא והבחינה התחתונה דנ"ה שהם ב' הירכים המאירים ב' העיניים דא"א, והם תחת היסוד והם התיקון השישי הנקרא אשגחא פקיחא ובא"א אין שערות או גבות על גבי העיניים. והוא עניין ההשגחה. ואף שנראה לפי זה שהאודנין הם למעלה מעיינין הנה באמת שורשם העיקרי דאור העיניים הוא למעלה מנשמה דנשמה שהיא אור מקיף דחיה שאין לה כלי בגוף כלל אלא שמתפשטת למטה בנ"ה וחוזרת ועולה באור חוזר תמצית הארה ממנה בעיניים. ונאמר בא"א "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", שמשם בא ההשגחה תמיד לשמור לישראל שלא יכלו ח"ו ושלא יגרום הסט"א להחריב הכל, ולפעמים גורם שגם עיני דז"א יהיו נפקחים, שיהיה השפעת הטוב אף בזמן שאינם זכאין כל כך ע"פ הזמן המסוגל לזה. שאין רגע שעיניים אלה עצומות שאם היה ח"ו לא היה קיום לעולמות. שאינו כמו ז"א שבין ר"ה לשמיני עצרת הוא בסוד הדורמיטא שאימא מסלקת הנה"י שלה ממנו ונשאר ללא השפעה. והשגחת ז"א תלויה בהשגחת א"א ותפילת מנחה של שבת הוא לתיקון ז"א כמו שכתב בעמק המלך 'שצריך זעיר להביט לאור זה הבא מעינא פקיחא של אריך, כדי לאכפייא הדינין, ולהשליך אותם לתהומא רבה 'הני כלבין דחציפין', כלומר הקליפות. ואז זעיר משגיח בהם בכח אותה ההארה, ומשליכין לתהומא רבא, ואז בלב טוב, מזמין זעיר לעתיקא ולמלכות לסעודה' (שלישית).

ומבאר בפתחי שערים בהשגחת א"א שלא כהשגחת ז"א שיש בו שתי עיניים אחת לכף זכות ואחת לכף חובה הנה בא"א הכל ימין. והעין הוא כלל הכל שבו צורת כל העולם והוא ממוצע בין מחשבה למעשה ובכוח הראות נרשמים ז' גוונים שהם שורשי הז"ת בסוד שבעת קני המנורה. וכל אחד מהז' הנ"ל יש בו ג' דרגין המקביל לג' גוונים שבעין אדום ירוק לבן ר"ת כאי"ל תערוג על אפיקי מים. והם מקבילים לג' דרגות הנבואה שכל הנביאים מתנבאים בנה"י והאבות בחג"ת ומשה רבנו בהיכל ק"ק שזכה לבינה.

נמצא שהמצב האידיאלי בפנים שאין שערות כלל, ומה שהובאו לעיל דברי הרש"ש שע"י תפילת הצדיקים מפנים השערות מעיניים ואוזניים בסוד "הטה ה' אזניך פקח עיניך וראה". מדובר בשערות החיוורתא שבאו בפנים שבמצב הנכון בעורף אך לסיבת קלקול הם באים בפנים ומסתירים ההשפעה ולכן ע"י תפילת הצדיקים מחזירים אותם למקומם לעשות מלאכתם ושלא יפריעו בפנים. (כדברי השמ"ש דף ס"ג ע"א "ומכסים לעורף וכשחוטאים ח"ו נאמר 'כי פנו אלי עורף ולא פנים'").

[ז] חוטמא התיקון השביעי הוא מלכות דעתיק המאירה בחוטם א"א ונקראת תרין נוקבין דפרדשקא. כעניין הפסוק ותהלתי אחטם לך. שתהילה היא המלכות בסוד תהלה לדוד ואחטם לך לשון חוטם. שזה הפסוק "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך" שעפ"י פשט הפסוק למען תהילתי אאריך אפי ולפי פרושו כאן זה הפסוק אומר אותו עתיק לא"א שמלביש בו ז' תיקוני גולגולתא עד שמלביש הארת המלכות גם כן בחוטם א"א.

וגם בחי' חודש אלול היא בחי' החוטם (שניסן בחינתו גולגולתא אייר וסיון ב' אודנין, תמוז ואב ב' עיינין, ואלול חוטם, ואלו החודשים מצד הנוק' וכן יש מצד הדכורא, תשרי גולגולתא, חשון כסלו ב' אודנין, טבת שבט ב' עיינין, אדר חוטם, והפה חסר, ולכן אנו צריכים לקדש החודש בפה כדי להשלים בחינתו). ולכן סגולת חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות כמו שאמר רב המנונא סבא לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן. שהקרבנות והתפילות הם 'ריח ניחוח אשה לה היינו שצריכים להגיע לחוטמא דע"ק. ורוח הניחוח הזה מבסם לה"ג החוטם כמובא באפיקי ים "ששם ה"ג ה' אותיות אלקים אשא ותננא וגחלי דנורא לקטרג על האדם בעונותיו שהם עון משחית אף וחימה, ונגדם חטאת עולה ואשם ומנחה והדין מתבסם על ידי הרוח. ולכן מי שדעתו שפלה ורוחו נשברה מתבסם הדין ע"י והוא כאלו הקריב כל הקרבנות, והוא מ"ש ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת וכו' שתפילתו מתקבלת ע"י הרוחא דחוטמא דע"ק". ואומר הבן איש חי שבזה מתקן לז"א ומתבטלים הדינים ומשפיע שפע גם לתחתונים.

ואומר בליקוטי מוהר"ן שזה כוחו של משיח שעיקר כלי זינו הוא התפילה בחי' חוטם ולכן נאמר עליו והריחו ביראת ה' שמכוח זה יעשה הכל כמו שמפרש רש"י בעניין בחרבי ובקשתי שעניינו תפילה ובקשה. ואומר שאת כוח התפילה צריך לקבל על ידי בחינת יוסף כלומר על ידי שמירת הברית כמו שנאמר חגור חרבך על ירך. שיוסף ששמר את הברית, נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפלה בחינות פי שנים, כי התפלה הוא פי שנים. שנים שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו והוא בחינת "וחרב פיפיות בידם". על כן נקרא בן פורת יוסף, שהם בחינת תרפ"ו אורות שהם שבעה שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שעולין תרפ"ו, שמקבל מנוקבא דפרדשקא, כי פרדשקא בגימטריא תרפ"ו.

ובזה ביאר שבע תיקוני גולגולתא שסימנם ג"ט קע"ר פ"ח – גולגולתא, טלא דבדולחא, קרומא דאוירא, עמר נקא, רעוא דרעוין, אשגחא פקיחא, חוטמא. שהם הארות שמקורם בז"ת דרדל"א בסוד יומם יצוה וגו' שהם אור שבעה ימי בראשית.

חב"ד דעתיק

בינה דעתיק לא התלבשה כלל בא"א גם לא בדרך הארה כמו הז"ת שהאירו בגולגולתא דא"א. אמנם נמשכת הארה מן הבינה מבחוץ עד למצח דא"א ובמצח דא"א מלובש הארת הדעת שלו שמלבישה להארת יסוד דעתיק. ויוצאת הארה מן היסוד אל מחוץ למצח ופוגעת באור הבינה דעתיק אשר בחוץ. ומכים זה בזה ומתערבבים ונמשכת הארתם עד מצחא דאו"א מבחוץ ומאיר במוחין שלהם. ומשם נמשכים למצחא דז"א מבחוץ וכופים הדינים והגבורות ששם היינו אותם גבורות שיש במצח דז"א מכוח עטרת הגבורות דדעת דז"א המלובש בפנים כנגד מצח דז"א ומתבסמים הדינים ונמשכת הארה זו לעיינין דז"א ומסתלקים הגבורות אשר על הגבינין דעיינין דז"א ויכול ז"א להגביה עיניו ולהסתכל במצח א"א, וע"י הסתכלות זו יורד לו הארה גדולה משם.

וכתר וחכמה דרדל"א הנה הם נעלמים ולא האירו אפילו מבחוץ כמו הבינה עם זאת מוכרח שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת בתוך אורות הבינה דעתיק (שהרי או"א לא מתפרשין בכל מקום) היורדים מבחוץ, ומאיר אף הוא למצחא דאו"א ולמצחא דז"א. וכמו שהבינה דעתיק נמשכת ממדרגה למדרגה עד שמאירה לעטרת הגבורות דדעת שבתוך מצח דז"א הנמשכים מבינה שהיא אימא כן אור החכמה דעתיק הנעלמת בהארת הבינה מאירה לעטרת החסדים שבדעת דמצח דז"א הנמשכים מאבא. שכן הכלל הוא שכפי ערך האור המקבל למטה כן נמשך לו מאותה ספירה שכמותו מלמעלה.

והנה הדעת דעתיק שהוא הדעת דרדל"א הנה הוא גנוז מאוד שהוא מתלבש באוירא עילאה ואין מתגלית הארתו אלא בפה א"א בסוד דעת גניז בפומא. ואין מושגת הארתו אלא לעתיד בסוד עתידין אבהתנא להתלבשא ביה בסוד אשר נשבעת לאבותינו שהוא תיקון הי"ב דדיקנא שהוא בפה.

אמנם במבוא שערים דף כ"ד ע"א פירש שמהראש הראשון היינו מגולגולתא דא"א נמשך רוח חיי לפומא קדישא לכן אין יכולת להשיגה אבל זימנין אבהתנא לעתיד להתלבש ביה, ומפרש בזה מוהרי"א שמה שאין יכולת להשיגה עתה זה בחיצוניות אך "זימנין אבהתנא לעתיד להתלבש ביה" הכוונה בפנימיות שאז יש יכולת להשיג הארה זו הבאה מגולגולתא דרך הבל הפה וזו הכוונה נמצאת בכוונות האכילה שאו"א שואבים אור זה וכן נעשה בתקיעות השופר.

וסוד האי אוירא הוא מה שנזכר בזוהר יהי אור, יהי אויר, שעל ידי שיצאה הי' מאויר נשאר אור. ומבאר עניין זה הפרדס רימונים שהי' היא החכמה ובריאת העולם היה ע"י החכמה כנאמר כולם בחכמה עשית. אלא שהייתה החכמה י' דהויה מתלבשת בבינה ה' דהויה ולכן נזכר בבריאת העולם ל"ב אלקים להורות העניין שהייתה הבריאה ע"י הבינה. והתלבשות החכמה בבינה קודם אצילותם כשהם בכתר נרמזת במילה אויר קדמון לפי שהי' חכמה מתלבשת באור שהוא בינה. והאויר בכללות נקרא כתר לפי שהוא המייחדם ומאיר בהם. ויש לכתר הארה בחו"ב גם לאחר יציאתם שי' יוצא מאויר ויש לנו חכמה י' ובינה אור. וכשהכתר נותן כוח בדעת לייחדם נקרא אויר. ואותו דעת דעתיק המאחד את כל הארת הרדל"א אין הארתו מושגת והוא עליון מאוד ונקרא בשל כך אוירא על שם הייחוד הנ"ל. והאוירא נמצא בין הגולגולתא למו"ס וכיון שאין ביכולת המו"ס לסבול אורו לכן הושם קרום בין האוירא למו"ס.

כיון שאין העליון מתלבש בתחתון אלא הז"ת שלו בלבד בכל הי"ס של התחתון, שכן אין התחתון יכול לקבל האור של הג"ר דפרצוף עליון. ולכן כדי שלא יהיה חסר מהארת הג"ר דפרצוף העליון צריך שיהיה לפרצוף תחתון מלבד הי"ס עוד ג' מקומות שיוכל לקבל מהם איזה צד הארה מהג"ר דפרצוף עליון אף אם לא יהיה הארה שלמה, ולכן בכל אחד מהפרצופים יש י"ג תיקונים. ומה שאמרנו שגולגולתא דא"א יש בה ז' תיקונים שהם ג"ט קע"ר פ"ח בלבד באמת יש בגולגולתא י"ג תיקונים והם: כתר גולגולתא, חו"ב אוזניים, דעת מצח, חו"ג עיניים, ת"ת חוטם, נ"ה שפתיים, יסוד לשון, מלכות פה, וב' לחיים הם תרין תפוחין שהם הבחי' העליונה שבנ"ה שהם הב' ביעין. ובזה נשלם מניין י"ג בגולגולתא. וכן למו"ס יש י"ג תיקונים משלו הנמשכים בדיקנא.

והנה מעתיק נמשך לא"א נר"ן שכן ז"ת הם נפש רוח ואמנם בחי' הנשמה דעתיק נמשכת לו מן הג"ר ואינה מתלבשת בפנימיותו לפי שאורם גדול אלא כמקיף אך לפי שגם מאור הנשמה צריך לקבל בפנימיותו, לכן דעת דעתיק הכלול מכל הג"ר מתלבש בפנימיות א"א באוירא דיליה להמשיך לו אור פנימי דנשמה. ולכן היה צריך את הקרומא דאוירא להפסיק בינו לבין המו"ס לפי שאור האוירא שממשיך מאור הנשמה גדול ולא היה המו"ס יכול לסובלו. ולפי שהוא מכוסה ממוחא הוא מתגלה בפה מדרגה התחתונה דגולגולתא ואינו מתגלה בכוחו אלא מעט ועדיין הוא מכוסה ואינו מושג כי אם לעתיד, אבהתנא עתידין לקבל הנבואה משם בסוד אשר נשבעת לאבותינו שהוא תיקון הי"ב הפה, מימי קדם מספירות קדמאין שהם עתיק וא"א.

וכבר ביארנו שבחי' הקרומא דאוירא בו מתלבש הת"ת דעתיק בחי' הווין ובחי' הנימין והשערות הם בסוד הווין הבאים מנ"ה באור חוזר. שהנ"ה בסוד ווי העמודים כי כשיש במקום אחד ב' ווין ששיעורם שווה כמו הב' ווין דאות א' דצבאות הם רומזים על נ"ה הנקראים ווי העמודים, שכן הם יוצאים מבחי' הת"ת שהוא אות ו' והם בניו בסוד בני ישראל שהת"ת נקרא ישראל. שאות ו' של הת"ת נקראת ו' הגדולה והיא ו' כפולה כזאת ו"ו, ו' הגדולה שהיא השורשית רומזת לת"ת והו' הקטנה שהיא המילוי רומזת ליסוד, בסוד וקרא זה אל זה ואמר ובסוד אלה תולדות יעקב יוסף, ובסוד גדול וקטן שם הוא, ולכן הו' של הת"ת נקראת גדולה והו' של היסוד נקראת ו' קטנה ואפשר אומר הכרם שלמה שהווין של הנ"ה נקראים בינוניים בסוד 'שוקיו עמודי שש'.

ובזה מובן מה שפירשנו למעלה שבבוא אור חוזר דנצח הוד דעתיק ונכנס בקרומא דאוירא מצא מין את מינו וניעור ונעשו בחי' נימין ושערות בסוד הווין והוא התיקון הרביעי עמר נקא שהוא הבחי' העליונה שבנ"ה הגנוזה באודנין. ולפי שבחי' זו של התיקון הרביעי עמר נקא הוא בנ"ה לכן נרמז במילים בני ישראל הם בני הת"ת. וזה פרוש הפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, שהם המלכים שמלכו קודם תיקון עולם האצילות שמלכו ומתו, לפני מלוך מלך לבני ישראל, 'מלוך' הוא התיקון הראשון הגולגולתא כתר, 'מֶלך' תיקון השני שהוא המו"ס חכמה, 'ישראל' הוא התיקון השלישי הקרומא דאוירא הת"ת, והתיקון הרביעי 'בני ישראל' שהם הנ"ה שהם השערות שעל ידם היה כוח לקבל האור העליון. ולכן לא נמנו התיקונים הנוספים שאחרי התיקון הרביעי שהוא בני ישראל לפי שהם עיקר התיקון והוא תלוי על ידי השערות. שאלו השערות נתבאר באדרא תלויים אלפי אלפים רבוא רבבות שיש בא"א שהם בסוד הווין היוצאים מהת"ת.