ביאור:עץ חיים/שער יג/פרק ה
פרק ה' – החיוורתא והנימין
מקורות בזוהר לחיוורתא נימין ותיקוני הדיקנא
- באדרא דף קכ"ח ע"ב מובא "האי גולגלתא, חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי, לארבע עיבר בסטרא חד, ולארבע עיבר בסטרא דא, בסטרא דאנפוי, ולארבע עיבר בסטרא דא, לסטרא דאחורא, וחד לעילא דגולגלתא".
- ובדף קכ"ט ע"א "תליסר נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא, לקביל אנפוי, ובאינון שריין שערי".
- ובאדרא זוטא רפ"ח ע"ב "בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה, מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע".
נמצא שיש לנו שלושה מקורות שמדברים על י"ג תיקונים המקור הראשון מדבר על חוורא שהם אורות הגולגולתא הנקראים חיוורתא לפי שהם רחמים גמורים. המקור השני מדבר על י"ג נימין היוצאים מאוירא, והשלישי מדבר על י"ג תיקוני דיקנא היוצאים ממוחא סתימאה.
וי"ג בחינות אלה הם אותם בחינות שראינו בפרק הקודם שבכל אחד משלושת הראשים יש שלוש הויות שאורות עצמות הגולגולתא שהם החיוורתא הם שלוש הויות במילוי יודין. וחשבונם י"ג שהד' אותיות פשוטות שיש בשלושת ההויות הם י"ב ועם ההויה הכוללת כולם שנחשבת לאחד הם י"ג. וכן אורות האוירא רק ששם ההויה היא דס"ג ובאורות המו"ס ההויה היא דמ"ה.
ביאור העניין
באדרא דף קכ"ח ע"ב מובא "האי גולגלתא, חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי, לארבע עיבר בסטרא חד, ולארבע עיבר בסטרא דא, בסטרא דאנפוי, ולארבע עיבר בסטרא דא, לסטרא דאחורא, וחד לעילא דגולגלתא".
אלו הי"ג אורות דחיוורתא הרמוזים בי"ב אותיות דג' הויות פשוטות דע"ב עם כללותם שהוא הי"ג. ונקראים בשם תיקונים מפני שהם יוצאים בי"ג מיני אורות כדי לתקן התחתונים שיוכלו לסבול אורם שאם היו יוצאים באור אחד גדול, לא היו התחתונים יכולים לקבלו. "האי גולגלתא חוורא דיליה" החיוורתא היא בחינת הלבנונית שיש בגולגולת לפי שבה מתלבש חסד דעתיק שהוא רחמים גמורים בסוד כסף לבן, כמו שנאמר ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שהיא גולגולתא דסחרא למוחא לשון דר וסוחרת כפי שיבואר בהמשך. ומלבד החיוורתא שהיא לבנונית הגולגולת יש את בחינת הנימין שהם שערות שאף הם בצבע לבן הדומה לצמר נקי שהוא מעובה יותר מלבנונית הגולגולתא, כמו שנאמר ושער רישיה כעמר נקי. ושתי הבחינות הן לבנונית הגולגולתא והן הנימין מקורם בנ"ה דעתיק ויוצאים מהגולגולת באור חוזר. ונמשלו לדיו לבנבן הנכתב על דף לבן.
ומה שאמרנו שאותם י"ג חיוורתא מקורם מאור חוזר דנצח הוד דעתיק זה מפני שיש התלבשות של ז"ת דעתיק לא רק בכל גופא דא"א כפי שהתבאר בפ"א, אלא יש התלבשות של ז"ת דעתיק גם ברישא דא"א לבד. שחסד מתלבש בגולגולתא וגבורה במו"ס ות"ת בקרומא דאוירא. ונצח הוד בחינתן הפנימית שהיא ב' ביעין בב' אודנין דא"א ובחי' חיצוניותם שהם ב' הרגלים בב' עיינין. ויסוד במצחא ומלכות בחוטמא. כפי שיבאר באורך בפ"ו, שאף שההתלבשות הרגילה דז"ת דעתיק היא בכל גופא דא"א, הנה כאן מדובר בהארות שלהם המתלבשות ברישא דא"א. ומהארה זו דאור חוזר דנצח הוד נעשים החיוורתא בגולגולתא.
ויש הארה נוספת שגם היא מקורה בנצח הוד דעתיק שבחזרת האורות דרך הקרומא כדי לצאת מהגולגולתא הם נעשים בבחינת שערות. לפי שכשמגיעים אותם י"ג שבילי אורות לקרומא דאוירא ששם מתלבש הת"ת דעתיק שהוא בחי' ו' לכן גם אורות החיוורתא הבאים מהגולגולתא לפי ששורשם הם נצח הוד שהם ווי העמודים (לפי שנ"ה מת"ת נפקו) הרי שבפגעם בקרומא שבחינתה ת"ת אות ו' חוזרים לפגוש את בחינתם, נמצא שמצא מין את מינו וניעור, ונעשו אורות אלה אף הם בבחינת ציור ווין שהם ציור שערות. וזו הבחינה השנייה הנקראת י"ג נימין היוצאים מקרומא דאוירא.
והמשלנו את בחי' השערות שהם הנימין לצורת אותיות (ווין) הנכתבות בדיו לבן על גבי קלף לבן. שעור הגולגולתא עצמו הוא לבן דוגמת הקלף הלבן שרושמים עליו אותיות בדיו שחור אש שחורה על גבי אש לבנה אלא שכאן גם האותיות הם בגוון לבן אלא שהוא עב יותר מלבנונית הגולגולת. ונמצא שיש לנו עתה את שתי הבחינות במקביל בחי' הנימין שהם י"ב קווצות שער וביניהם י"ב ארחין (נתיבות) דחיוורתא שהיא הלבנונית שבגולגולת ועם הבחינה הכוללת הרי הם י"ג נימין וי"ג חיוורתא. מלפנים יש לנו שמונה ארחין, ד' כנגד לחי ימין וד' כנגד לחי שמאל וחוטם מפריד ביניהם, וד' ארחין בגולגולת כנגד העורף מאחורי הראש. שהם כנגד ד' מוחין דכתר שהם חב"ד הד' שבפנים לצד ימין כנגד מוח חכמה. הד' שבשמאל כנגד מוח בינה והד' שבעורף כנגד הדעת. ויש עוד ארחא חיוורא לצד מעלה ברישא סביב הגולגולת שסובב לכל הי"ב ארחין למטה ממקום יציאתם והוא כולל את כולם וגדול מכולם ונקרא נחש עקלתון שהוא מקיף את כולם וכולם בתוכו ואתו הם י"ג ארחין חיוורין.
כיצד יש י"ב ארחין של לבנונית
כיצד יש י"ב ארחין של לבנונית והרי יש י"ב קבוצות שיער וביניהם צרכים להיות רק י"א שבילים הנה כבר כתב במבוא שערים שהי"ג נימין דשערי נחלקין ג"כ על דרך התחלקות הי"ג חוורתי וידוע שבתוכם יש גם את הארחא דפלגותא שהוא לויתן נחש בריח שהוא מבריח גם מפנים וגם מאחור ובעצם מחלק את הנימין לו' מצד ימין שהם ד' בפנים וב' באחור. וו' לצד שמאל שגם הם ד' בפנים וב' באחור. ולצד כל שביל דנימין יש שביל דחיוורתא, ועיין לשם שבו ואחלמה הקדו"ש ליקוטים א' שהם ב' תנינים לויתן נחש בריח שהוא הזכר, ולויתן נחש עקלתון שהיא הנוק' שהם ע"ד תנין השמים שהוא התלי ששוכב באמצע המזלות כבריח מבפנים לכולם. והוא כמלך על כל הי"ב מזלות שכולם מתנהגין על ידו והוא הנחש בריח דתנין השמים. וכן הוא בראש א"א שהוא מבריח בצורת קשת מאמצע פני א"א ועד אמצע עורפו. כאשר פניו אחורי א"א שאם היו פניו בפנים לא היו יכולים לסבול את אורו. ויש את לויתן נחש עקלתון שראשו מתחיל אף הוא בעורף ראש א"א ומתעגל סביב כל הראש עד שמגיע זנביה לרישיה.
מעלות החיוורתא והנימין והשפעותיהם
יש בחינה שהשערות (נימין) הם מעולין מהלבנונית ויש בחינה שהחיוורתא מעולה מהשערות. יש בחינה שהשערות הם מעולין מהלבנונית לפי שהשערות שורשם מאור חוזר דנ"ה דעתיק ומתלבשים ברישא דא"א ובעוברם דרך קרומא דאוירא ששם מתלבש הת"ת נעשים שערות. נמצא שהשערות הם מהת"ת ואילו החיוורתא נשארת מבחינת הנ"ה נמצא בבחינה זו שהשערות מעולות מהחיוורתא. וז"א שבחינתו ת"ת יונק מבחי' השערות.
ויש בחי' שהחיוורתא מעולה מהשערות שהיא יוצאת מגולגולת דא"א שהוא חסד דעתיק, והם מקרומא דאוירא שהוא ת"ת דעתיק. ומן החיוורתא יונקים הצדיקים ת' עולמות דכסופין מאותם הד' חיוורתא שבעורף והגולגולתא הזו היא בחינת בינה כי כל כתר מסיטרא דאימא, והאי גולגולתא היא בינה המקפת לחכמה שהוא מו"ס, לזה אמר דירתין להו צדיקייא לעלמא דאתי שהיא הבינה. כדרך שאמרנו למעלה שהגולגולתא היא ד' מאות שקל עובר לסוחר, ואותם ד' מאות שקלים היו דכסף לא של זהב שהם בחי' החיוורתא שהיא לבנונית הראש לבן ככסף. והם שק"ל כמניין ת"ל ת' היא הד' יודין והל' היא שם הויה עם ד' אותיותיה. עובר לסוחר היא גולגולתא דסחרא למוחא ודרך בה עוברים השערות, סחרא לשון דר וסוחרת שדר היא מלכות וסוחרת היא בינה וכשהבינה והמלכות מתחברים נקראות דר וסוחרת כמובא בספר שערי צדק שהמלכות היא הבאר שהיא ירושלים של מטה והבינה היא באר מים חיים ירושלים של מעלה. ומי שזוכה להיכנס למלכות זוכה להיכנס לבינה שזוכה לעלמא דאתי. לפיכך קנה אברהם את מערת המכפלה שהיא ה' כפולה ה' תתאה וה' עליונה, בינה ומלכות, שכשיש את הדר וסוחרת שהמלכות מחוברת עם הבינה הרי דרך שם נכנסים לחיי העולם הבא. ולכן הצדיקים שבחינתם יסוד יונקים מבחינת החיוורתא שהיא מנ"ה שמהם יונק היסוד ובכך מתחברים לחיי העולם הבא.
לפי מה שנכתב כאן משמע לכאורה שז"א יונק משערות ולא מהחיוורתא שמהחיוורתא יונקים הצדיקים. אמנם במבוא שערים דף כ"ו ע"ג עושה קצת סדר בהבנה. שאמנם עיקר ההארה שמקבל ז"א מא"א הוא מארחא דפלגותא דשערי, כמו שיתבאר מיד, והארה זו לבדה נמשכת בהתמדה לרישא דז"א. ואין לו יניקה מהי"ג חיוורתי וגם לא מהי"ג נימין אלא מד' נימין שבעורף א"א. אמנם אף שאין לו יניקה מהחיוורתא הנה הארה יש לו מהם מהט' חיוורתי הנמשכים בפנים שמכוחם נעשו לז"א ט' תיקוני דיקנא ובהמשך משלימים לו הד' חיוורתי דעורף א"א שעוברים ובוקעים הגולגולת של ז"א דרך אחוריו ומאירים בו דרך הפנים ועושים לו ד' תיקוני דיקנא נוספים. ובפרק ז' יתבאר שאותם י"ג חיוורתי למעשה מתחברים בי"ג נימין ומאירים לז"א יחדיו. ושאף משערות א"א יש השפעה לשערות ז"א כמובא באדרא (ח"ג דף קכט ע"א) "ובכל נימא ונימא אית מבועא, דנפיק ממוחא סתימאה, ונהיר ונגיד בההוא נימא, לנימין דזעיר אנפין, ומהאי מתקן מוחיה וכו'".
יש בחינה עליונה מאוד שהוא יונק ממנה שהיא מחד ארחא דבפלגותא דשערי, שבחינה זו היא המאירה בהתמדה לרישא דז"א בחד ארחא אחרא דפלגותא דשערי דיליה. שבחי' זו הוא בחי' נחש בריח שהוא בחי' הזכר שבחיוורתא שהיא עליונה מהי"ג חיוורתי שהם בחי' נחש עקלתון שהיא הנוק' שלו. ואף שהם מחולקים לשתי בחינות הם בחינה אחת של זו"ן.
ובב' בחינות האודנין והעיינין שהם שורש לבחי' הנ"ה שהם מחוץ לגוף בסוד וערבי נחל אין שער גדל בהם באור ישר לפי שהשערות הם בחי' הדינים ואם יהיו שם שערות יתרבו הדינים מאוד. ולכן בעי לאעברא שערא מע"ג אודנין כמובא באדרא זוטא כדי שלא יקבלו הדינים כוח וחוזק ויתגברו על הרחמים. ועוד שעל ידי שיש שערות עליהם הם מעכבים האוזניים העליונות מלשמוע התפילות וכן כדי שיסתכל בעינא פקיחא לתחתונים ולא יהיה מעכב מהשערות החופפים שם. וכתב הרש"ש שע"י תפילת הצדיקים מפנים השערות מעיניים ואוזניים בסוד "הטה ה' אזנך פקח עיניך וראה" [ואמנם מדברי השמ"ש דף ס"ג ע"א משמע קצת שרק החיוורתא שבעורף כשחוטאים ח"ו מכסים לפנים ולא החיוורתא שבפנים שהם נשארים לצדדי הראש מאחורי האוזניים ולא מכסים הפנים אך] הלשם מבאר שתיקון הנימין שמלפנים הוא שלא יתפשטו במקומם ד' בלחי ימין וד' בלחי שמאל עם הי"ג הכולל שיורד איתם שבזה הם מכסים המצח והפנים שכן התגלות המצח הוא רעוא דרעוין וכן הפנים הרי באור פני מלך. אלא תיקון דהט' נימין דמצד הפנים הוא לקבצם יחד לשתי פאות הראש משני הצדדים, מבלי לכסות האוזניים שיימשך משם אורם לתיקוני הדיקנא. נמצא שהתיקון העיקרי בעת רצון של הי"ג נימין הוא להתפשט רק מו' מקומות ד' בעורף וב' בלבד מלפנים שמקבצים בכל צד את כל הד' תיקונים לשתי פאות הראש. אבל החיוורתא הרי שהיא דווקא מתגלה בשעת רצון על ידי הסתלקות הנימין לצדדים, שכן החיוורתא דרכה להאיר תמיד מי"ב מקומות. אבל שלא בשעת רצון הרי שהנימין מכסים לחיוורתא שבפנים. לעומת זאת בעורף יישארו הנימין תמיד ד' ותפקידם לכסות תמיד הלבנונית שבעורף שלא יינקו החיצונים אף מרחוק ח"ו. ואינם מכסים לאזניים לסיבה שנזכרה, אלא מתפשטים דרך אחורי הראש על ב' כתפיו ויורדם ומכים באחורי רישא דז"א להוציא ולגלות הארת המוחין דז"א. [שאחורי רישא דז"א מלביש לאחורי ת"ת דא"א, ופני ז"א מלבישים לפנים דת"ת דא"א ויקבלו הארה מאותם ט' חיוורתי שבפנים כמו שיבאר].
אופן התחלקות החיוורתא
נתבאר שברישא חיוורא יש שלוש הויות דע"ב שאותיות ההויה הפשוטות שלהם הם י"ב אותיות ועם הכולל י"ג. עתה מבאר סדר התחלקותם באחורי רישא יש הויה אחת ובה ד' אותיות ובצד הפנים יש ב' הויות בב' הלחיים בימין ובשמאל והחוטם מפסיק ביניהם. והרי הם ג' צדדים ובכל צד ד' חיוורתא כנגד ד' אותיות ההויה ולמה ד' ולא אחד כנגד כל הויה לפי ששורשם מנצח הוד דעתיק המתלבשים בב' אודנין ובב' עיינין דא"א והרי הם ד'. ומה שנאמר באדרא "ארבע מאה אלפי עלמין, אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי, ומנהירו דהאי חוורתא, ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין" שהבאנו שנסמכת על הכתוב "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", אין מדובר על כל החיוורתא אלא רק על הד' ארחין דאחורי רישא. שכל חיוורתא עולה בא"א למניין מאה אלף עלמין וכיון שבעורף יש לנו ד' חיוורתא, ולפי שכל ספירה של א"א כלולה ממאה אלף אורות ולכן הד' חיוורתא שבעורף עולים לד' מאות אלפים הרמוזין ביודין של ההויה דע"ב, שכל י' כלולה מי' שכלולה מי' עד מאה אלף. ודווקא בא"א הם בסוד אלפים אבל באו"א הם בסוד מאות ובז"א הם עשרות ובמלכות הם אחדות. ולכן הצדיקים שיורשים בבינה ששם נמנים במאות, יורשים ד' מאות עלמין לעלמא דאתי.
ואף שאמר שבצד הפנים יש שתי הויות משמע אם כן שנמשכים ח' שבילי חיוורתא הנה כתב בהמשך כאן שדרך הפנים נמשכים ט' חוורתא האחרים (מלבד הד' שבאחור) ויורדים עד רישא דז"א ושם מתחברים בדיקנא דז"א ואז נתקנים בז"א ט' תיקוני דיקנא שלו. (ובהמשך נמשכים גם אותם הד' חיוורתא שמאחור לרישא דז"א ונגמרים בזו"ן י"ג ת"ד כמו שיש באריך). ההסבר שנמשך בפנים ט' תיקונים ולא ח' הוא בזה שמלבד הי"ב חיוורתא אמרנו שיש עוד ארחא חיוורא למעלה ברישא דגולגולתא הכולל את כולם והוא גדול מכולם ואתו הם י"ג ארחין חיוורין. והוא נמשך דרך הח' תיקונים שבפנים למטה. ואותו הי"ג הכולל הוא הנקרא נחש עקלתון ומפרש הלשם שבו ואחלמה (הקדו"ש ליקוט א') עפ"י המובא במבוא שערים פ"ט שכל הי"ג ארחין הם מלבד הארחא דפלגותא, שהוא הנחש בריח והוא בחי' זכר הנה הוא אינו מתגלה למטה וכל גילויו הוא רק בז"א וכן הוא מתפשט לתרי"ג אורחין אחרנין שהם תרי"ג דהתורה אשר בז"א והוא אורייתא דאצילות שהקב"ה עוסק בה ואינה מתגלית עתה אלא רק לעתיד לבא כי הוא הנשמה לנשמה דאורייתא.
ואילו הי"ג חוורתא מתפשטין למטה מכוח נחש עקלתון שהוא בחי' הנוק' דחיוורתא שלעולם הנוק' היא שמתפשטת למטה שאין אישה אלא לבנים וכן היא המתחלקת לי"ב. ובסוד י"ב שבטים שהם כולם גילוי הנוק' שבהם היא מתגלית למטה, והוא גם סוד י"ב בקר והים עליהם שעשה שלמה, וכן סוד י"ב גבולי אלכסון, וי"ב גבולין דא"י וי"ב שערים דירושלים המובאים בסוף יחזקאל. והי"ב שערים שברקיע אשר דרך שם מתקבלים תפילות כל ישראל. וכן הי"ב חלונות דבית הכנסת דלעילא אשר עליהם נאמר משגיח מן החלונות. ושרשם הוא הי"ב אותיות דמילוי אדני והי"ב אותיות דג' הויות דמֶלך מָלך ימלוך שכ"ז הוא הכל מתיקוני המלכות. כלומר גילוי המלכות ונמשכים בה מהי"ב צרופי הויה שביסוד. שכל התפשטות הי"ב חיוורתא הוא הכל דרך הנחש עקלתון שבהם כי הוא המקיף את כולם והוא מתחת למקום תחילת י"ב התיקונים ובו ועל ידו מתפשטים ומאירים למטה כל הי"ב כולם. שלא כדרך הזכר נחש בריח הרי שגילוי הנוק' נחש עקלתון דרך הי"ג חוורתא והי"ג נימין שהם שורש הי"ג ת"ד י"ג מדות הרחמים שבהם מתקיים העולם. הרי שגילויים עתה והם סוד התורה והמצווה וההנהגה שאמר ה' למשה 'אני אעביר כל טובי על פניך'.
שמהט' חיוורתא שבפני א"א נעשים לז"א ט' תיקונים וההשלמה לי"ג הוא ע"י הד' חיוורתא דאחור המאירים בראש ז"א בעורפו ואותה הארה עוברת מעורפו לצד פניו כמבואר בכוונת ויעבור ה' על פניו, ונעשים לז"א עוד ד' תיקונים המשלימים לו י"ג תיקוני דיקנא. אמנם בימים שאין בהם כוונת ויעבור כמו שבת הרי שהשלמת הד' תיקונים האלו נעשית על ידי שז"א עולה למקום דיקנא דא"א ונכלל באותם הד' תיקונים אחרונים. (הסבר בעניין ימים אלה שלא מניחים תפילין תמצא בספר צדק ושלום לרבי אליהו משען בשאלה כ"ד).
נמצא שיש את הארחא דפלגותא דשערי שמבריח מאמצע קדמת הגולגולת עד אמצע העורף שם ראשו בצורת קשת ישרה והוא נחש בריח. ויש את נחש עקלתון שהוא התיקון הי"ג דחיוורתא שהוא מקיף סביבות הראש כך שזנבו וראשו במקום אחד והוא בראש נחש בריח. אף בתיקוני הנימין יש את עניין נחש בריח ונחש עקלתון. ואמנם תיקוני הי"ב חיוורתא ותיקוני הי"ב נימין מתחילים למעלה בגולגולת מעל התיקון הי"ג הסובב אותם אך הם נמשכים כלפי מטה אליו וממשיכים וגולשים מטה ממנו ח' מלפנים וד' מאחור כפי שמבאר הלשם בליקוטים.
שבקדמת הראש למעלה סיום הנחש בריח ותחתיו החוטם משני צידי הארחא דפלגותא כפי שמבואר יש נימין נימא מצד ימין ונימא מצד שמאל. מימין הנימא שלצד ימין יש שביל חיוורתא ואחריהם לצד ימין נימא וחיוורתא נימא וחיוורתא נימא וחיוורתא (ד' מכל אחד לצד ימין) כשנימין ושבילי החיוורתא גם כאן וגם בשאר הח' נימין וח' חיוורתא ראשיתם מהארחא דפלגותא דשערי ויורדים מהגולגולת דרך נחש עקלתון המקיף לכל הגולגולת שהוא תיקון הי"ג ונמשכים ויורדים עד טבורא דליבא. וכן לצד שמאל דפני א"א יש נימא מצד שמאל לארחא דפלגותא ולאחריה שביל חיוורתא ולאחריהם לצד שמאל עוד שלוש, נימא וחיוורתא נימא וחיוורתא נימא וחיוורתא.
בצד העורף יש שני שבילי חיוורתא מימין ומשמאל לנחש הבריח. שביל החיוורתא שמימין לארחא דפלגותא מימינו יש נימא ומימין הנימא יש שביל חיוורא שני שמימינו נימא נוספת. וכן בצד שמאל משמאל לשביל החיוורתא שמשמאל לנחש בריח יש נימא שמשמאלה חיוורתא נוסף שמשמאלו נימא נוספת.
מ"ב ד' כללים
כלל א - קוצין נימין ושערות
מובא עוד באדרא קכ"ח ע"ב "תאנא, בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי, חוור ונקי".
הכרם שלמה מפרש שמלבד הי"ג חיוורתא והי"ג נימין יש גם שערות בראש א"א שווים בארכם קצרות יותר משערות הנימין ושערות אלה במספר עצום כמובא באדרא כאן אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי ומכסות את ראש א"א. הכרם שלמה מפרש כך בעקבות המובא במבוא שערים שער ג' ח"ב תחילת פ"י "ואלו (הנימין) הם זולת שאר שערות אחרים שבראש יותר קצרים מהם שהם אלף אלפים וכו' כמובא באדרת נשא קכ"ח ע"ב. וכן מפורש בשער מאמרי רשב"י בפירוש ספרא דצניעותא פ"א "ודע ששערות אלו שבראש מלבד הי"ג נימין נמנו באדרא רבא ואמרו שם כי מנין קוצי דשערי אלף אלפין ריבוא ושבעה אלפים וחמש מאות וכל קוצא וקוצא אית ביה ת"י נימין כחושבן קדוש וכו'". ועפ"י הסבר זה מפרש דברי מהרח"ו כאן שכתב "והנה א"א יש לו שערות רישא שהם חוורתא והנימין הנמשכים מאחריו" שאותם שערות שמכנה אותם חוורתא אינו מדבר על החוורתא שהרי החוורתא אינם השערות אלא הלבנונית שבגולגולת, אלא מדבר על אותם שערות הקצרות יותר שיש בראש שהבאנו למעלה ומכנה אף אותם חוורתא על שם לבנוניתם.
אמנם הלשם (הקדו"ש ליקוט א' אות י"ב) מפרש דברי האדרא שאותם אלף אלפים רבוא ושבעת אלפים וחמש מאות קוצי דשערי אינם פזורים בכל הגולגולת אלה הם בתוך הי"ג נימין שהי"ג נימין הם נימין הכלליים אך בתוכם יש נימין ושערות פרטיים לאין שיעור. וכפרושו משמע שפירש הגר"א בספרא דצניעותא בד"ה עמר נקי וכן פרש המתוק מדבש. ולפי דבריהם מה שמובא בדברי האר"י שאלו השערות הם מלבד הי"ג נימין פרושו שהנימין הם קבוצות שער ארוכות שמגיעות עד טבורא דליבא הן מלפנים והן מאחור אך מלבדם יוצאים ממקומם עוד אלפי שערות לאין שיעור בגדלים שונים.
או אפשר עוד לומר עפ"י המבואר בשער הכוונות דרוש ב' של הציצית שיש שלוש בחי' קוצין בחי' העיבור נימין בחי' הינקות ושערות בחי' הגדלות. ואף ששם פשוט יותר להבין כהבנת הכרם שלמה כאן שמדובר בסוגים שונים של שערות הצומחין זה ליד זה. אפשר וניתן להבין שם גם כדברי הגר"א והלשם ולומר כך שהקוצין הם יוצאים בתחילה בעיבור ולאחר מכן ביניקה ממשיכים לצאת הנימין ובגדלות השערות, בצורה כזו שכל שערה היא ארוכה ובנויה משלוש: הסוף שלה (שיצא ראשון בעת העיבור) נקרא קוצא דשערי. אמצע השערה שיצא ביניקה נקרא נימה ותחילת השערה (לפי שיצא בסוף) נקרא שערה. כמדומני שכך שמעתי ממוהרי"א (והלבשתי דבריו על דרוש הציצית)
הן הנימין והן הדיקנא נמשכים עד טבורא דליבא כלומר עד אמצע הת"ת. שיש בגוף שני מקומות הנקראים טבור. הראשון טבורא דליבא והשני טבורא דגופא לשון טבור הוא אמצע, טבורא דליבא הוא אמצע הת"ת שנקרא לפעמים גוף או לב ונמשך מהגרון ועד היסוד, ולכן שיעור החצי שלו נקרא טבורא דליבא. ויש את טבור הגוף שמקומו הוא בטבור והוא אמצע הגוף כולו מראשו ועד רגליו שמקומו הוא בסוף ב' שלישי הת"ת. שהת"ת יש בה שלושה חלקים הראשון מהגרון עד החזה השני מהחזה ועד הטבור והשלישי מהטבור ועד היסוד נמצא שטבור הלב נמצא באמצע השליש השני וטבור הגוף בסופו וביניהם מרחק של חצי שליש הת"ת.
והנימין ושערות הדיקנא מגיעות עד חצי הת"ת שהוא טבור הלב ושם מסתיימת בחי' או"א המתחילות מן הגרון ועד אמצע ת"ת ומשם מתחיל בחי' ז"א להלביש לא"א עד מרגלותיו. נמצא שבחי' או"א מלבישות לא"א מהגרון ועד טבורא דליבא ועל או"א מלבישים שערות דא"א, שערות הדיקנא מלפנים והנימין מאחור. נמצא ששערות מראש א"א ומהדיקנא מגיעים עד ראש ז"א ומבלי להיכנס בו ממש הם מאירים בו וממשיכים חיות ושפע אל שערות דרישא דז"א. ואע"פ שהם שערות, ושערות הם דינים שנבררו מבירורי המלכים, הנה להיותם שערות דא"א הם יותר רחמים מהרחמים דז"א.
ולאו"א אין שערות לפי שתכלית השערות לצאת באור חוזר לצורך אור מקיף וכבר מוקפים או"א משערות א"א ומקבלים הארה מהם לכן אין להם צורך בשערות. וכל רצונם של או"א כמו שמבאר עמק המלך ש"י פ"ט הוא להיטיב לזו"ן בסוד הפסוק 'נטה שמים ויסד ארץ' [זכריה י"ב א'] לא נאמר בלשון עבר אלא בלשון הווה, משל לאישה שמקשטת את בנה וכמה שנותנת לו אינו די בעיניה כי היא רואה אותו כאילו תמיד צריך תיקון. כן או"א מחמת חשקם ואהבתם שלהם לבניהם זו"ן, בסוד 'ושמים לא זכו בעיניו' כי ז"א נקרא שמים, לא זכו בעיניו של אביו ואמו, ותמיד נראה להם כי עדיין צריכים תיקון יותר, ולכן מתקנין אותו תמיד, ומנחילין אותו עטרות, וזהו 'בורא שמים ונוטיהם' [ישעיהו מ"ב ה]. והאור שהיה ראוי לעלות, לצאת דרך השערות, הם מורידים אותו ישירות להיות מוחין לז"א, כמובא בשער או"א סוף פ"ד, ולכן אבא ואימא הם חלקים בלי שערות, ואינם כמו אריך וזעיר.
ומה שנאמר על יעקב שהוא ז"א "ואנכי איש חלק" אין הכוונה שז"א ללא שערות, אלא הכוונה שהוא חלק משערות אריך שאין שערות א"א יורדים למטה מאו"א להלביש לז"א.
נמצא שהז"א יונק מהנימין אמנם שבילי החיוורתא אף שיורדים יחד עם הנימין בעורף א"א עד ראש ז"א הנה מהם יונקים הצדיקים כפי שבואר שיש בחי' שהשערות מעולים מהחיוורתא. אמנם אף שאין הז"א מקבל מהחיוורתא אלא הארה בלבד הנה יש חד ארחא דאזיל בפלגותא דשערי שהוא מלבד הי"ג חיוורתי, שבאמצע הגולגולת יש מקום פנוי משער שלמטה ממנו מתחילים להיפרד הי"ג חיוורתי והי"ג נימין ואותה נקודה פנויה בלתי שער היא הנקראת אורחא חדא דאזיל בפלגותא דשערי. וגם הוא חיוורתא והוא שורש התרי"ג מצוות דאורייתא והוא לויתן נחש בריח הזכר של החיוורתא שהוא התלי המובא בספר יצירה פ"ו מ"א והוא המופיע בפסוק "ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בָּרִחַ". והוא עיקר המשכת א"א לז"א שממשיך לו אורות בהתמדה, ואף בז"א יש כדוגמתו חד אורחא דפלגותא דשערי דז"א. ואלו האורחות של א"א וז"א רמוזים בפסוק "כל אורחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו". ואמנם אף שעיקר ההארה שמקבל ז"א מא"א הוא מאותו אורחא חדא דבפלגותא דשערי הנה הוא מקבל גם הארה מהט' חיוורתי הנמשכים דרך הפנים ונעשים לז"א מכך ט' תיקוני דיקנא. וכן מהד' חיוורתא דאחור המאירים בראש ז"א בעורפו שאותה הארה עוברת מעורפו לצד פניו כמו שנתבאר ונעשים לו עוד ד' תיקונים המשלימים לו י"ג תיקוני דיקנא.
כלל ב' - שורש הדינים ושורש הקלי'
שערות ז"א הם שחורות כנאמר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב" והכוונה לעומת א"א שהם רחמים גמורים שהגוון שלהם הוא לבן, לעומת זאת בז"א יש תגבורת הדינין ולכן הגוון הוא שחור. ושערותיו השחורות של ז"א הם משפיעים חיות לקליפות מה שנקרא שיש להם אחיזה בשערות דרישא דז"א. נמצא שרישא דז"א הוא שורש הקליפות ואילו רישא דנוק' הוא שורש הדינים.
ולכאורה הסברה נותנת להפך ששורש הקליפות יהיה משערות ארגמן דנוק' בסוד "ודלת ראשך כארגמן" שהם דינים יותר משערות רישא דז"א כי הם מבירורי מלכי אדום בסוד "מן האדום האדום הזה". וכן שהנוק' למטה מז"א ויותר קרובה אל הקליפות בסוד "ורגליה יורדות מוות". וכן נותנת הסברה ששורש הדינים יהיה ברישא דז"א שהרי הדינים הם למעלה מהקליפות. ואיך הקליפות נמשך להם חיות למעלה מרישא דז"א ואילו הדינים מרישא דנוק' לבד!
אלא שבכוונה החליף המאציל מקום יניקתם, ששורש הקליפות יהיה ברישא דז"א ושורש הדינים יהיה ברישא דנוק'. שכן אם שורש הדינים היה ברישא דז"א היה הדין קשה לתחתונים כי דינים דדכורא קשין ותקיפין ברישא לפי ששם הוא נה"י דתבונה שתבונה דינים מתערין מינה ובוודאי בנה"י שהם מחוץ לגוף ועוד שנה"י אלה אורם סתום ואינו מגולה כדי שיתמתק. ואם היו הדינים נאחזים שם היו מתגברים עד מאוד. וכן אם שורש הקליפות היה למטה ברישא דנוק' אשר הקליפות סובבים אותה כשושנה בין החוחים. היו נאחזים בה מאוד והיה העולם חרב.
לכן שינה המאציל שורש חיותם שיונקים הקליפות מרישא דז"א שהאור בא אליהם מרחוק ואינם יכולים לינק יותר מכדי חיותם הצריך להם, לפי מה שקצב להם המאציל. וכן שורש הדינים יונקים מרישא דנוק' אשר אין שם דינים תקיפים ומוחין דנוק' הם מנה"י דז"א שהם מגולים ולפיכך ממותקים יותר וכן שהז"א דינים תקיפין ברישא ונייחין בסופא שהוא ברישא דנוק'.
כלל ג' - אש"ל
השערות הם דינים לפי שנעשים מבירורי המלכים ומ"מ יש הפרש בין שערות א"א לבין שערות ז"א ושערות נוק' לפי שכל אחד נעשה מבירורי המלכים שלו. בעתיק שאין בו מבירורי המלכים אין בו שערות כלל. שערות רישא דא"א לבנות כעמר נקי "ושער ראשה כעמר נקא" שהם רחמים. ואילו שערות ז"א הם שחורות כנאמר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב" לפי שיש בו תגבורת הדינים. ואילו בנוק' שהדינים נגלים בה יותר הם בצבע ארגמן בסוד "ודלת ראשך כארגמן". ובאו"א אין שערות כפי שבואר בכלל א' בסוד 'ושמים לא זכו בעיניו', לכן אין לנו אלא ג' גוונים בשער וסימנו אש"ל אדום שחור לבן. הרמוזים בפסוק 'ויטע אש"ל בבאר שבע' שאברהם שמידתו חסד הוא מצמיח שערות שהשערות נעשות ממותרי מוחא שהם מבירורי המלכים. והמלכים האלו נבררים על ידי המחשבה העליונה שהיא החכמה חסד עילאה שהם המים בחי' אור חוזר דחכמה הנקרא חיה.
כלל ד' - שערות שעיעין ושערות קשים
בא"א שערות הראש הם שעיעין שהם רחמים גמורים שיוצאים מגולגולתא שהיא כתר דא"א שבה מתלבש חסד דעתיק. ואילו שערות הדיקנא דא"א אף שגם הם לבנים אך הם קשים יותר משערות הראש לפי שהם מצד החכמה דא"א שנתלבש בה גבורה דעתיק.