ביאור:עץ חיים/שער ט/פרק ז

פרצופי האצילות כלולים מזו"ן - מו"ב

אף שנתבאר עניין טנת"א שהוא טעמים שהם בחכמה (מה שלעיתים כותב שטעמים בכתר זה לא המצב הרצוי שכן טעמים מקומם בחכמה) שם ע"ב, נקודות שהם בינה שם ס"ג, תגין שהם בת"ת שם מ"ה ואותיות שהם במלכות ספירה אחרונה של אותו פרצוף שם ב"ן. הנה שמות מ"ה וב"ן משמשים גם כדי לייצג זכר ונקבה ולכן גם כשנדבר על ספירת החכמה שהיא שם ע"ב הרי יש בה בחי' זכר שם מ"ה ובחי' נקבה שם ב"ן.

וכן בכל פרצוף באצילות בחינת הזכרים שבו הם כתר חכמה ות"ת ובחינת הנקבות שבו הן בינה ומלכות. אלא שאין לך שום פרצוף וספירה באצילות שאין בהם בחינת זו"ן היינו בחינת מו"ב. לכן אף בזכרים שבאצילות שהם כתר חכמה ות"ת, תמצא בהם מו"ב. ואף הנקבות שבאצילות שהם בינה ומלכות תמצא בהם בחינות מו"ב. וכן בפרטיהם ובפרטי פרטיהן עד שלא תמצא ניצוץ קטן בכל האצילות שלא ימצא בו אלו שתי הבחינות.

ויותר מכך גם מה שיצא בתחילה שיצא שם ב"ן לבד, גם הוא כלול מזו"ן היינו שיש בו מו"ב כמו שכותב כאן "וענין מו"ב החדש והישן" היינו שגם בישן שיצא ב"ן לבד, יצא כלול מזו"ן מו"ב (דב"ן) על דרך שכותב בדף מ"ט ע"ד בספקות שמקונטרס הגדול דא"ק משמע שהעיגולים (ב"ן) והיושר (מ"ה) דס"ג שניהם יצאו תחילה אך שהיו בחי' נפש ואח"כ יצאו בתיקון רוח שהוא עיגולים דמ"ה ויושר דמ"ה. שכן כשאומר שיצאו עיגולים ויושר מבחי' נפש, עיגולים דנפש היינו ב"ן דב"ן ויושר דנפש היינו מ"ה דב"ן.

ביאור השבירה

"והנה כאשר יצאו כל האצילות מבחי' ב"ן לבד" [מ"ו ע"ב למטה]

כאן חוזר לבאר עניין השבירה לשיטתו כפי שהביאה בפ"ו עם שני חידושים הראשון שבכל כלי וכלי שנשבר יש שלוש בחינות פנימי אמצעי חיצון. שכלי פנימי נפל לבריאה אמצעי ליצירה וחיצון לעשייה. והחידוש השני שבו הוא מתחיל את הביאור שהשבירה הייתה גם בזו"ן דעתיק כלומר אין מדובר רק בחמש נקודות אלא בשש נקודות. ומתחיל בביאור נקודת עתיק שיצא תחילה כתר דעתיק ובו כלולים כל האורות ונתקיים ואח"כ יצאה חכמה דעתיק בכלי שלה ובו היו כלולים כל שאר האורות ונתקיים ואח"כ יצאה בינה דעתיק ובה כלולים כל שאר האורות ונתקיימה ואח"כ יצא דעת דעתיק ובו כלולים שאר האורות ונשבר וירד פנימיות הכלי לבריאה וחיצוניות הכלי ביצירה וחיצוניות דחיצוניות הכלי בעשייה ומבאר השמ"ש שכוונתו בדעת דעתיק דבי"ע וכן שאר הכלים שנשברו על סדר מה שנתבאר בפ"ג. ואח"כ מה שנפל מז"ת דא"א יפול כסדר הזה לא"א דבי"ע וכן באו"א וזו"ן.

ואחרי כניסת האורות בדעת נכנסו שאר האורות בכלי השני דז"ת היינו בכלי החסד ונשבר ונשאר אורו ללא לבוש ושאר האורות ירדו בכלי שלישי כלי הגבורה וכן על דרך זה עד שאור המלכות נכנס בכלי מלכות דעתיק ואף הוא נשבר.

ואח"כ נכנס הכתר דא"א בכלי שלו ובו כלולים כל שאר האורות ונתקיים על דרך הנזכר בעתיק. קיצר בא"א כיון שהוא על דרך עתיק. ומה שחוזר להאריך בנקודת אבא לפי שרוצה להוסיף שם על אחוריים דאו"א שנפלו ואחורי נה"י דכתר, ומה שלא כתב אותם כבר בעתיק לפי שכותב "ודע כי למעלה בעתיק וא"א לא הרשינו לדבר אבל נדבר כאן מאבא ולמטה" [אף שתמוה שהרי דיבר בעתיק על השבירה בז"ת ולמה שלא ידבר על נפילת אחוריים דאו"א].

ואח"כ נכנס הכתר דאבא בכלי שלו ובו כלולים כל שאר האורות ונתקיים. ואח"כ ירדו שאר האורות בחכמה דאבא ונתקיים הכלי ושאר האורות ירדו בבינה דאבא ונתקיימה ואח"כ ירדו בכלי ראשון דז"ת ונשבר וכן בשאר כלי הז"ת. לאחר שבירת כלי הז"ת גם אחורי או"א הפרטיים שבנקודת אבא הכללית ירדו באצילות וגם אחורי נה"י דא"א הפרטי שבנקודת אבא המתלבשים בחו"ב דאבא ירדו.

ועל דרך זה היה בנקודת אמא (חזר לקצר בדבריו שהרי נקודת אמא היא כמו בנקודת אבא). ואח"כ בנקודת ז"א יצאו רק הז"ת שהג"ר הפרטיים דנקודת ז"א נשארו בנקודת אמא ומן הבינה דז"א שנשארה בנקודת אמא יצאו הז"ת דנקודת ז"א להתפשט במקומם המיועד אלא שנשברו כולם פנים ואחור ונפלו לבי"ע. ואח"כ יצאה בנקודת הנוק' נקודה אחת [לעיתים כתב שחצאה ספירת המלכות דפרצוף נוק' לבד, אמנם ברוב המקומות אומר שיצאה נקודת הכתר כמו למשל בשער הנקודים פ"ו] ויש להניח ששאר ט"ס דנקודת הנוק' נשארו אף הם בנקודת אמא כדרך שנשארו שם הג"ר דנקודת ז"א.

נמצא שבנקודות עתיק א"א או"א, יצאו ג' הפרצופים הראשונים א"א או"א בעשר ספירות, ואילו פרצוף ז"א יצא בשש נקודות בלבד ופרצוף נוק' בנקודה אחת ונשברו כל השבעה מלכים פנים ואחור באופן שיש לנו בכל אחת מהחמש נקודות שבירה בז"מ הפרטיים דפרצופי זו"ן ושבירה בכללות בנקודות זו"ן. וכבר ראינו שדעת הרש"ש שאף בשתי הנקודות הכלליות ז"א ונוק' היה על אותו סדר שהיה בנקודות העליונות באופן שהשבירה הייתה רק בפרטות.

אם כן מה שהתחדש בפרקנו בעניין השבירה, זה שבכל כלי וכלי שנשבר יש שלוש בחינות פנימי אמצעי חיצון. שכלי פנימי נפל לבריאה אמצעי ליצירה וחיצון לעשייה. וכותב הכרם שלמה שכיון שנפלו הכלים פנים ואחור הרי שגם לבי"ע נפלו ב' בחינות פנים ואחור, שמתפרטים לפנימי אמצעי חיצון דפנים, ופנימי אמצעי חיצון דאחור. וכל אחד מהם מתחלק שוב לאח' ופנים ולכן יכתוב הרש"ש למשל בתיקוני עשייה יכוון לברר מחלקי הכלים החיצוניים (שהחיצוניות בעשייה) דאח' ופנים דפנים ואח' ופנים דאח' וכן ביצירה יכוון לברר מחלקי הכלים האמצעיים דאח' ופנים דפנים ואח' ופנים דאח'. וכן בבריאה יכוון לברר מחלקי הכלים הפנימיים דאח' ופנים דפנים ואח' ופנים דאח'. חידוש נוסף שרמז אותו כבר בפרק ו' מביא בפרקנו ששבירה הייתה גם בזו"ן דעתיק כלומר לא חמש נקודות בלבד יש לנו שבפרטים שבהם הייתה שבירה אלא שש נקודות.

לבאר שהאור מגיע לכל ששת הנקודות מבינה דא"ק, ושכל הנקודות עומדות בעובי בשווה.

אפשרות אחת שכל האורות מגיעים מא"ק דרך מלכות דעקודים לכתר דעתיק ומעתיק לא"א ומא"א לשאר ארבעת הנקודות. או שכל נקודה ונקודה מקבלת את אורה ישירות מלמעלה מא"ק וכל הנקודות מלבישות בעובי שווה בשווה על הא"ק.

נראה בפשטות לומר שמהרח"ו סובר כאפשרות הראשונה שכן כשדיבר על יציאת המלכים בנקודה רביעית נקודת הז"א שלסברתו יצאו רק הו"ק דז"א בפ"ז דף מ"ו ע"ד כתב וכולם יצאו מן בינה דז"א הכלולה תוך אמא עלאה" והרי אמא עילאה היא נקודה שלישית משמע אם כן שנקודת ז"א מקבלת את האורות מנקודת אמא ועל זה הדרך נבין שנקודת אמא מקבלת מנקודת אבא ואבא מא"א וא"א מעתיק. לפי הבנה זו אפשר שיציאת שש הנקודות הם אחת מתחת לשנייה באורך ולא בעובי.

אלא שנראה שמהרח"ו עצמו חוזר בו מהבנה זו שהרי כתב לעיל פ"ו דף מ"ו ע"א ואל תתמה איך יצאו התחתונות לאחר שבירת העליונות..." שאמנם עפ"י ההבנה לעיל יש מקום לשאלה אם אכן יצאה נקודת א"א מנקודת עתיק אז ברור שלאחר שז"ת דעתיק נשברו יישברו גם ג"ר דא"א. אבל תשובתו כאן "כי בכל נקודה ונקודה יש מין אור שווה לערך הנקודה ההיא" אפשר אמנם להתפלפל בתשובה אבל רש"ש ברחובות הנהר דף ב' ע"ג מסביר כוונתו שכל ספירה (כלומר כל נקודה כללית) מי"ס דפרצופי אבי"ע יצא מעינים דא"ק ועברו דרך אח"פ... כלומר לא יצאו זו מזו אלא באו ישירות מא"ק. וכן מדויק בשער התיקון פ"א שכשרוצים להעלות את הז"מ שנשברו הרי צריך להעלותם למקורם ששם היה מקום העיבור שלהם לכן אומר שם השמ"ש נלע"ד בינה דא"ק! וכן מפורש בהמשך הפרק "ולכן בחי' העלאת מ"ן אלו היו למעלה בע"ב ס"ג דא"ק". וכן מעמיד השמ"ש את הגרסה בהערה ג' דף נ"ב "שלכל פרצוף [מהשישה נקודות] היה לו מין אור שווה לערך הפרצוף ההוא ואותו האור היה כלול מעשר אורות וכולם ניתנים לכלי כתר שבו [כלומר כולם מגיעים מבינה דא"ק ישירות לתחילת הנקודה] שהוא א"א שבו ואז הוא מזדווג מיניה וביה ונותן הט' אורות לכלי אבא שבו ואז אבא מזדווג עם אמא שבו ונותן לה ז' אורות" כלומר היציאה הפרטית בתוך הפרצוף הכולל הייתה מאחד לשני אבל היציאה הראשונית הכללית של כל שש הנקודות הייתה מבינה דא"ק ועברו דרך אח"פ כמו שמסכם רש"ש בהקדמת רחובות הנהר דף ב' ע"ג "כי כל פרצופי אבי"ע שהיה בהם מקרה המלכים מלבישים זה את זה בשווה מטיבורא דא"ק עד סוף העשיה...".

לסיכום האור של כל אחד מששת הנקודות הכוללות מגיעה מבינה דא"ק כשבתוך כל נקודה שיוצאת מבינה דא"ק כלולים כל הפרצופים הפרטיים שיצאו לאחר מכן אחד מהשני. ולכן הפרצופים הכוללים ילבישו בשווה מטיבורא דא"ק ועד העשייה כשפרצוף נוק' מלביש בשווה לז"א וז"א מלביש בשווה לאמא והיא מלבישה בשווה לאבא והוא מלביש בשווה לא"א והוא מלביש בשווה לעתיק.

ומוסיף כאן השמ"ש בהערה מסכמת הדיון הנ"ל [הערה א' בדף מ"ו שממשיכה בע"ב] שמדובר על שש נקודות כלליות שנקודה ד' היא נקודת הז"א שהמלכים שבה כתובים בפרשת וישלח ונקודה ה' שהמלכים שבה מוזכרים בדברי הימים ואילו נקודות ראשונות לא נזכרו כי גבהו מהתורה שהיא בז"א, ואין כוונתו שאין לנו עסק בנקודות א-ג שכן אף הם נשברו וגם בהם יש עבודה אלא שלא נזכרו בתורה לפי שהתורה מדברת בז"א.

הפרצופים יבנו בתיקון ממ"ה וב"ן

בתיקון יצא שם מ"ה והתחבר עם ב"ן דכל ספירה וספירה בכל הפרטים ונמצא שכל פרצופי האצילות כלולים ממ"ה וב"ן. אך יש הבדל בין הפרצופים העליונים עתיק וא"א לפרצופים שתחתיהם. שבפרצופים התחתונים יש לנו פרצוף זכר לחוד ופרצוף נקבה לחוד כדוגמת אבא ואימא שכל אחד מהם בנוי ממ"ה וב"ן כיון שאין קיום לב"ן ללא התחברות המ"ה עמו שהם חיבור חסד ודין ועל ידי זה נעשה מיתוק הדינים לכן גם פרצוף אבא וגם פרצוף אמא יכללו מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה, ומ"ה דב"ן וב"ן דב"ן. וכן הוא בפרצופי ישסו"ת זו"ן ויעו"ר, שכל פרצוף מהם בין זכר בין נקבה, יכללו מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה, ומ"ה דב"ן וב"ן דב"ן.

אבל פרצוף א"א אין לו פרצוף נוק' נפרד (כמובא בדף צב ע"ב) לכן כל צד ימין שלו שהוא זכר דא"א בנוי ממ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן [ראה הערת צמח כאן]. וכל צד שמאל שלו שהוא נוק' דא"א. בנוי מב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן.

וההבדל בינו לבין הפרצופים התחתונים שיש להם פרצוף נפרד לזכר ופרצוף נפרד לנוק'. שבפרצופים התחתונים כגון פרצוף אבא לבד יש בו ארבע חלקים מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה ומ"ה דב"ן וב"ן דב"ן אע"פ שהוא פרצוף זכר ולא כפרצוף א"א שבחלק הזכר שבו יש מ"ה דמו"ב בלבד! וכן בפרצוף אימא יש בה כמו באבא ד' חלקים מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה ומ"ה דב"ן וב"ן דב"ן ולא כנוק' דא"א שיש בה ב"ן דמו"ב בלבד. שבעתיק וא"א לפי שהם פרצופים עליונים אינם צריכים כל כך מיתוק כמו התחתונים לכן אינם צריכים להתפרט כל כך.

ועתיק, שאף הוא כא"א הזו"ן שלו כלולים בפרצוף אחד. וההבדל בינו לא"א הוא במיקום הזו"ן שבהם. שבא"א הזכר בצד ימין והנוק' בצד שמאל. ואילו בעתיק מפני שהוא נסתר יותר הנוק' שבו לא תיראה בפנים אלא כל צד הפנים שלו יהיה זכר וצד אחור שבו יהיה נוק'. וגם בעתיק כמו בא"א צד הזכר יהיה בנוי ממ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן וצד הנוק' שבו יהיה בנוי מב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן. כלומר שהנראה בעתיק מכל סביבותיו (אף מאחוריו) הוא צד פנים שבו הוא זכר והפנימי שבו שאינו נראה לחוץ הוא נוק' שבו. שכן רש"ש מפרש בנהר שלום שמה שאמרנו שצד פנים דעתיק הוא זכר, ואחור הוא נוק' היינו פנים ואחור דכל אבר ואבר שבו בין אברים דפנים בין אברים דאחור בין דימין ובין דשמאל. וכן בא"א מה שאמרנו שצד ימין שבו הוא זכר וצד שמאל שבו הוא נוק' היינו בכל פרט ופרט שבהם ובכל ניצוץ וניצוץ שבהם בין דימין בין דשמאל בין דפנים בין דאחור צד ימין שלו זכר וצד שמאל שבו נוק'.

פ"ר וש"ך

כל מלך הוא הויה אחת הכלולה מד' ספירות ראשיות שהם חבת"ם, חכמה בינה ת"ת ומלכות, וכל בחינה מחבת"ם יש בה עשר ספירות. והואיל והם גבורות ודינים לכן כל ספירה נקראת אלהים על שם מקורה בבוצינא דקרדוניתא שניתנה במעי הבינה (ראה הרחבה בעניין בשער י"ח פ"ה) שהיא גם כן נקראת אלהים. נמצא שיש לנו בכל מלך ומלך ארבעים שמות אלהים ובשבעת המלכים יחד פ"ר שמות אלהים. והואיל ובשורשם הם שם אלהים שהם חמש אותיות מנצפ"ך לכן יש לנו פ"ר שמות אלהים כמניין מנצפ"ך. והם לא מצד הכלים שנפלו לבי"ע אלא מצד האורות שאף שהאור לא הייתה בו מיתה ונשאר בעולם האצילות הנה ניצוצין מתחתית האורות (הקרויים רפ"ח) ירדו עם הכלים בשביל התחייה. ויחד עם חמש אותיות אלהים דבינה שהיא שורש לז' מלכים הרי פר"ה. וכל זה דשם ב"ן לפני התיקון בכל נקודה ונקודה הן בנוק' הן בז"א הן באבא הן באימא והן בא"א.

וכשתחבר איתם מ' אלהים של המלך השמיני הדר המתקן שהוא ממ"ה החדש, הרי שבכל אחד מהם הם שכ"ה. ואף שהדר הוא מצד הרחמים יש בו שם אלהים כדי למתק הדין החזק שאין הדין נמתק אלא בשורשו. ולכן בשכ"ה אף שמעורב בהם גם משם הדר נקראים שכ"ה ניצוצי הדין מפני שהם ממתיקים לפ"ר ניצוצי הדין דמלכי ב"ן. נמצא שהשכ"ה ניצוצין נחלקים לב' בחינות שהם פר"ה בחי' מלכי ב"ן ומ' בחי' מלכי מ"ה שחיבור כללותם הוא שכ"ה.

ואמנם יש שם ש"ך שכולו משבעה מלכים דב"ן שכל מלך הוא מבחי' ז"א שם מ"ה ושבע מלכים הם שט"ו ועם אות ה' שהיא בינה הם ש"ך כולם מצד הגבורות. ועם חמש ניצוצי אבא שהם ה' חסדים דשם מ"ה החדש הם משכ"ה. ולמדנו מכאן שכשהם שכ"ה ולא ש"ך הרי הם מורים על זמן התיקון והמיתוק.