ביאור:עץ חיים/שער ט/פרק ו

מבנה הא"ק והולדת המו"ב שהאצילו האצילות

פרצוף א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בעצמותו כשהע"ב הם מוחין דיליה כנגד הראש שהוא חכמה שהוא כנגד או"א עילאין. מעל בחינה זו דע"ב נמצאת בחינת הגולגולתא היא א"א הרמוזה בקוץ היוד, ומעליה ואינה קרויה בשם בחינת עתיק דאצילות. נמצא שג' מוחי הא"ק עתיק א"א ואבא הם כנגד שם ע"ב בלבד שהוא כנגד י' דהויה.

ס"ג דא"ק שהם פרצופי ישסו"ת שלו כנגד בינה דאצילות תופסים ממקום האזן ועד טבורו (לא כמו אחר התיקון באצילות שפרצופי ישסו"ת יתפסו למטה מן האזן, מן החזה דא"א ועד טבורו). אמנם מיד בהמשך כותב שס"ג דא"ק היה מתפשט עד רגלי א"ק!?

פרצופי מו"ב שבו כנגד זו"ן דאצילות, שלא היו בתחילה לפי מה שכותב בפרקנו [בדומה למה שכתב בתחילת שער הנקודים דף ל"ד ע"א] אלא נולדו אח"כ קודם נולד ב"ן ואח"כ מ"ה והם יתפסו מטבורו עד רגליו. [שלא כמו בדף כ"א שכתב שהיו כל העסמ"ב מתחילה בא"ק].

על דרך פנימיותו כן באורות היוצאים מן הא"ק שערות ראשו הן כנגד ענפי הע"ב. ושערות הדיקנא הם מאח"פ כנגד הס"ג שבהם כלולים או"א שייקחו שניהם בינה דמ"ה אחר התיקון ונכללות במזלא דדיקנא דא"א. ואז עדיין הייתה מתפשטת בחינת הס"ג דא"ק הפנימית עד רגלי הא"ק מפני שלא היו בחינות מו"ב להלבישו מטבורו ולמטה. וכשנזדווגו בחינות הע"ב והס"ג דא"ק שהם דוגמת או"א דאצילות, הולידו בחינת הב"ן שבפנים עם בחינת הב"ן החיצונית שיצאה דרך העיניים לצורך עולם הנקודים. וזהו שנברא העולם במידת הדין שיצאה הבת תחילה שהיא שם ב"ן בתוך הא"ק, וענפיה יצאו חוצה לו ולא נתקיימו שהייתה בהם השבירה. וחזרו להזדווג הע"ב והס"ג והולידו שם מ"ה בתוך הא"ק ויצאה חיצוניותו לחוץ ותיקנה את בחי' הב"ן. וזה המ"ה נקרא מ"ה החדש שיצא דרך המצח דא"ק והוא מידת הרחמים ועל ידו נתקיים העולם. וזה שנאמר 'ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים' שלאחר שיצאה בחינת הדין דשם אלהים תחילה שהיא שם ב"ן דא"ק הנקראת ארץ, השתתפה עמה מידת הרחמים דשם הויה שהוא שם מ"ה שהוא ז"א דא"ק הנקרא שמים.

וכמו שבבחינות הפנימיות יש לנו טנת"א כמו שביארנו בעולם העקודים ששם ס"ג כלול מארבע בחינות טנת"א שהם עשר ספירות. כך כל שם ושם כלול מד' בחינות אלה. לכן גם שם ב"ן שהוא מציאות עולם הנקודים, כשיצא וברא העולם היה כלול מד' בחינות אלה, ועם הכתר שלמעלה מהם הם חמש בחינות שהם חמישה פרצופים הכוללים עשר ספירות כל אחד.

שבירת הכלים

ד"ה והנה בראשונה דף מ"ה ע"ג למטה על פי המובן כאן בדברי מהרח"ו יצאו משם ב"ן חמש פרצופים שהם חמש נקודות שכל אחד כלול מעשר ספירות. בראשונה יצאה נקודת הכתר דב"ן בעשר ספירות, ונכנסו עשר אורות לכתר של נקודת הכתר, ונשאר אור הכתר בכלי כתר ותשע אורות ירדו לחכמה, ונשאר אור החכמה בחכמה וירדו שמונה אורות לבינה, ונשאר אור הבינה בבינה וירדו האורות בדעת ונשבר הכלי שלו ונפל למטה ונשאר האור באצילות ללא הכלי שלו [וכבר נתבאר בפ"ג מה נעשה עם האורות לאחר שנשברו כליהם אף שכאן כותב באופן כללי כי עלו למעלה]. ואח"כ יצא אור החסד ובו כלולים שש אורות שתחתיו להיכנס בכלי חסד, ונשבר כלי החסד וירד לבי"ע ואור החסד נשאר למעלה. וכן יצא אור הגבורה ובו כלולים חמש אורות שתחתיו להיכנס בכלי הגבורה ונשבר כלי הגבורה וירד לבי"ע ואור הגבורה נשאר למעלה ועל זה הדרך קרה בת"ת בנצח בהוד ביסוד ובמלכות דנקודת הכתר שאף הם נשברו ונפל כלי שלהם לבי"ע ואורותיהם נשארו באצילות.

ואח"כ יצאה הנקודה השנייה שהיא חכמה דב"ן וגם היא כלולה מעשר ספירות וכח"ב לא נשברו ואילו מדעת ולמטה נשבר. ואח"כ יצאה נקודת הבינה גם היא כלולה מעשר ספירות וגם בה כח"ב לא נשברו ואילו מדעת ולמטה נשבר.

ואילו ב' נקודות כוללות האחרונות נקודת הז"א ונקודת הנוק' יצאו חסרות שנקודת ז"א יצאה בשש ספירות בלבד וכולם נשברו, וג"ר ומלכות דז"א לא יצאו אלא נשארו בנקודת הבינה (הנקודה השלישית).

ונקודת נוק' יצאה בספירה אחת בלבד (כתר שבה) וכל יתר ט"ס שלא יצאו נשארו בנקודת הבינה כנ"ל, וספירה יחידה זו שיצאה נשברה.

נמצא לדברי מהרח"ו כאן שהשבירה הייתה בין בכללות ובין בפרטות בכללות שהרי גם ב' נקודות אחרונות נשבר כל מה שיצא בהן. בפרטות שבכל נקודה מהג"ר נשברו הז"ת שבהם.

ומוסיף ומבאר מהרח"ו בסוף דף מ"ה ע"ד (ובהמשך בדף מ"ו ע"א) שמה שאמרנו שג' נקודות הראשונות שיצאו בעשר ספירות וג"ר שבהם לא נשבר ואילו ז"ת שבהם נשבר. הרי שג"ר שלא נשבר יצאה כל ספירה שבו כלולה מעשר ספירות ולא נשברו ואילו ז"א שנשבר לא יצא כלול מעשר אלא רק שש ספירות יצאו בו והג"ר שלו שלא יצא נשאר בבינה שמעל הז"א, ובמלכות (נוק') יצאה רק ספירה אחת וט' ספירות שלא יצאו נשארו אף הן בבינה.

מהרח"ו מוסיף לבאר בשיטתו (דף מ"ו ע"א ד"ה ודע כי) שמה שאמרנו שבג' נקודות הראשונות שיצאו כל אחד בי"ס צריך להבין שבכל אחד מי"ס יש י"ס והג"ר שיצאו בי"ס כל אחד נשארו ואילו הז"ת לא יצאו כל י' ספירותיהם אלא רק ו"ק שבהם יצאו ונשברו אבל הג"ר הפרטיים שבהם נשארו בבינה שמעל כל אחד מהם. לכן בתיקון גם יש שני שלבים שקודם אנו משלימים את הז"ת שנשבר ואז משלימים לו ג"ר.

ואל תתמה איך יצאו התחתונות אחר שבירת העליונות כלומר אם אנו אומרים שהז"ת של א"א נשבר איך יכלו לצאת הג"ר של אבא ואף להתקיים! והתשובה לזה שלכל אחד מהם נכנס אור שונה כלומר בכל נקודה נכנס אור המתאים לנקודה ההיא. ולכן הג"ר שלה יכלו להתקיים אף שבפרצוף מעליה הז"ת נשברו כיון שקיבלו אור בעוצמה גבוהה יותר. שכן כל כלי מקבל אור כפי ערכו ואין להסיק מאחד על השני.

הערת הרש"ש

הקדמה להערת הרש"ש כאן בפרקנו שמעיר ששיטה זו סבר המהרח"ו בתחילת לימודו אך במבוא שערים חזר בו [כוונתו למבו"ש ש"ב ח"ג פ"ו] [מבאר הרב הלל שדברי הרש"ש כאן הם משום כבוד המהרח"ו ולא מפני שמהרח"ו חזר בו, שהרי אף פרקנו כאן הוא ממהדורא בתרא, ואף שבמבו"ש הביא דברי האר"י בלי הוספה הרי שבסוף הדברים העיר שהעניין קשה לו [שם דף ט"ו ע"א] אמנם בשער הליקוטים ובשער מאמרי רשב"י הביא דברי האר"י כצורתם ללא שום תוספת. אפשרות נוספת מביא הרב הלל שיתכן שאכן חזר בו מהרח"ו ולכן גנז את גליונות המהדורא בתרא שכתב וסמך על מה שהביא במהדורא קמא בשער מאמרי רשב"י בעניין זה (ולפנינו נמצא גם המהדורא בתרא של דברי מהרח"ו מפני שמהר"י צמח ורבנן שאיתו הוציאום מהגניזה)] ובעניין זה פותח הרש"ש את הקדמתו לרחובות הנהר שמכמה וכמה מקומות בשמונה שערים - הן פרקנו ופרק ז' שאחריו וכן משער י"ז פ"ג ובכמה מקומות בשער הליקוטים ומשער מאמרי רשב"י ובמבו"ש ש"ב ח"ג פ"ו דף ט"ו ע"א שמתקשה איך הייתה שבירה בז"מ שבנוק' אם לא יצא בה אלא כתר בלבד וכולו שבור איך מדבר שבור שלא נשאר בו כלום יצאו אח"כ ג"ר שלמים. ועוד הדברים המובאים בפרקנו סותרים זה לזה, שמובן מפרקנו שהשבירה הייתה גם בג"ר והרי בכל מקום אומר שהג"ר לא נשבר רק נפילה בעלמא! וכן לשונו בהמשך פרקנו בעניין הז"ת אינו ברור שכתב "ואח"כ יצאו שבע נקודות דב"ן שהם כללות ב' נקודות... כלולה מעשר ספירות וכל אלו נשברו על דרך הנ"ל" שמשמע שנשברו ממש כדרך השלוש נקודות הראשונות שהג"ר שבהם נתקיימו והז"ת נשברו, ומיד אח"כ כתב שבין בכללות ובין בפרטות קרה להם מקרה אחד ובכללות (שתי הנקודות האחרונות שהן זו"ן) ביאר שאינם אלא ז' בלבד שכולם נשברו, הרי שלא יצאו זו"ן בעשר ספירות כמו שכתב בתחילה! ומפורש כתב בפ"ז "ובעת אצילות עולם הנקודים יצאו כל הה' פרצופים כל אחד כלול מי"ס וכולם משם ב"ן". ומשינויים ודיוקים אלה בדברי מהרח"ו הסיק הרש"ש שיטתו, שהיא השיטה שנתקבלה כמדויקת יותר בעניין השבירה. שכן לימודו של המהרח"ו עם האר"י נמשך רק שנה ושמונה חודשים בלבד ונפסק הלימוד עוד טרם שהשלים האר"י ללמדו את כל אשר חפץ, ומהרח"ו שכתב השיעורים ששמע לאחר פטירת האר"י ולעיתים הוא עצמו מסתפק מה הייתה כוונת רבו ומקובל שהאר"י הודיע לתלמידו עם פטירתו שעוד יגיע להשלים הדברים ומקובל שביאורי הרש"ש הם הם ההשלמה הנחוצה לדברי האר"י. [ראה הרחבה בעניין זה באספקלריא דנהרא לרב הלל].

הבנת הרש"ש את השבירה

הנה בתחילה יצא הב"ן (מלכות דב"ן) כלול מחמש נקודות שכולם שלמות, א"א או"א וזו"ן [כתב חמש נקודות כלשון מהרח"ו ובאמת הם שש נקודות כמו שהביא בפרק ז' אלא שלעיתים לא כלל את בחי' עתיק]. וכל נקודה מהם, כולל הנקודות הרביעית והחמישית היינו נקודות הזו"ן, כוללת עשר ספירות. שהג"ר שבהם יצאו בשלושה קוים כשכל אחד מהג"ר כלול מעשר ספירות ולא היה בהם שבירה אלא נפילה בלבד (בכתר אח' דנה"י ואחורי חו"ב), וז"ת שבהם יצאו בחד סמכא ויצאו חסרים היינו שז"א יצא בשש נקודות בלבד ומלכות בנקודת כתר שבה בלבד ונשברו לגמרי שנפלו כליהם לבי"ע. [ובהמשך בפ"ז מבאר יותר שהז"ת שיצאו בכל נקודה יצאו כל ספירה כלולה מז"ת בלבד שלא כדרך הג"ר שיצאו כלולים כל אחד מי"ס כאן בז"ת נשארו הג"ר הפרטיים שלהם בבינה ויצאו הז"ת שנשברו מדעת ולמטה כלולים כל אחד מז"ת בלבד. ולכן כשאומרים שדעת או חסד נשברו הכוונה מדעת שבהם ועד מלכות שבהם הכל נשבר אמנם הג"ר שלהם כלל לא יצאו].

נמצא שהשבירה הייתה בפרטות בלבד ולא בכללות של כל אחד מהשישה פרצופים (עתיק א"א אבא אימא ז"א ונוק'). שכן גם הנקודות הכוללות הרביעית והחמשית שם נקודות הזו"ן יצאו שלימות כלולות מי"ס. כמו שכתב במב"ש ש"ב ח"ג פ"ו "וכן אח"כ בצאת ז"א כלול מי"ס הנה הג"ר שבו יכלו לסבול האור ולא נשברו וכאשר יצאו מן הבינה שבו השבעה תחתונות שלו לא יכלו לקבל האור שלהם ונשברו", וכן כתב אצלנו בהמשך הפרק "וכעד"ז בכל נקודה ונקודה מהה' נקודות אירע כך" מכאן שאף נקודות זו"ן דכללות שוות בזה למה שקרה בנקודות הג"ר דכללות, ורק בפרטות שלהן הייתה השבירה.

לסיכום בקצרה שיטת מהרח"ו ורש"ש

מהרח"ו כתב כאן שג' נקודות ראשונות יצאו כל אחד בי"ס כאשר ג"ר שבהם נשאר שלם וז"ת (מהדעת ומטה) נשבר. ואילו שתי נקודות אחרונות זו"ן, לא יצאו בי"ס כל אחת אלא ז"א יצא בשש ספירות ונשברו כולם ונוק' יצאה בספירה אחת ונשברה.

ואילו הרש"ש אומר שגם שתי נקודות אחרונות זו"ן יצאו כל אחת בי"ס וג"ר של כל אחת נתקיימה והז"ת שלהם נשברה באופן שכל החמש נקודות שווים בזה שהשבירה הייתה רק בפרטות שלהם.

סדר תיקון הפרצופים המשך ביאור פ"ו דף מ"ו ע"א ד"ה אח"כ חזרו להזדווג ע"ב ס"ג דא"ק.

וחזרו להתייחד ע"ב עם ס"ג ונולד הבן זכר שהוא שם מ"ה בפנים הא"ק, והוציא חיצוניותו דרך המצח מחוץ לא"ק ובתחילת יציאתו היה נבלע באורות אח"פ שמתפשטים עד הטבור. אבל מן הטבור ולמטה נתגלה אורו ומתקן המלכים דב"ן. וביציאתו נשלמו אורות עסמ"ב דא"ק שכן על פי המתואר בפרקנו בתחילה היה בתוך הא"ק רק אורות ע"ב וס"ג שהוציאו ענפיהם לחוץ ואח"כ ניתוסף הב"ן בפנים ובחוץ, ולבסוף בתיקון ניתוסף גם המ"ה בפנים ובחוץ.

והתחיל תיקון האצילות בעתיק ומחמת מעלתו שהוא פרצוף נעלם, מתחיל לבאר התיקון בפרצוף א"א אמנם אף לצורך תיקון עתיק יצא מ"ה החדש. והנה ג"ר דא"א אף שלא נשברו היה צריך בהם תיקון שהרי יצא שם מ"ה החדש וצריך לחבר בהם מו"ב. ולכן בהם התחיל התיקון שנעשה בראשו בחינת שערות ונקבים לפי שבתחילה התחתונים לא יכלו לקבל אורו, עתה על ידי שנעשו שערות בראשו שהם כלים חלולים לצורך מעבר האור בתוכם, הואיל והאור אינו יוצא בתוקף כבתחילה אלא במיעוט דרך השערות יכולים התחתונים לקבלו, וכן נעשו בראשו נקבים (שערים) עין אוזן חוטם פה שמתוכם יוצא האור במידה מועטה יותר לצורך תיקון התחתונים. ויש יכולת עתה לתקן את הז"ת דא"א. וזה נעשה על ידי שנזדווגו ג"ר דמ"ה דא"א עם ג"ר דב"ן דא"א שלא נשברו, והעלו ז"ת דב"ן נוק' דא"א שנשברו. [ומה שאמר נזדווגו ג"ר דא"א היינו חכמה דמ"ה עם ה' תחתונות דכתר דב"ן. לפי שכתר דמ"ה נעשה ממנו בחי' דכורא דעתיק. וה' עליונות דכתר דנוק' נעשה מהם בחי' נוק' דעתיק. ועניין זה של חיבור מ"ה וב"ן בתיקון יתבאר בשערים הבאים] ואותם ז"ת דב"ן שעלו התחברו עם ז"ת דמ"ה דדכורא דא"א ונתקן כל א"א.

ואותם מו"ב דז"ת דא"א נזדווגו ותיקנו ג"ר דחכמה ב"ן עם מ"ה. וג"ר דחכמה מו"ב תיקנו את הז"ת שלהם מו"ב וכן על זה הדרך בכל פרצופי האצילות עד שנתקן כל האצילות ונשתנה שמו מנקודים קודם התיקון לברודים לאחר התיקון.

ואמנם אף תיקון זה אינו סופי שכן אין לנו חיבור פשוט של מ"ה וב"ן בעשר בחינותיהם, כגון שב"ן דעתיק מתחבר עם מ"ה דעתיק וכן בא"א ואילו עתה אנו רואים שעתיק לקח כל כתר דמ"ה ונוק' דעתיק לוקחת ה' ראשונות דכתר דב"ן ולוקחת גם ג"ר דחכמה ד"ר דבינה וכתרים דזו"ן. וכן א"א לא נעשה מכתר אלא מחכמה דמ"ה ונוק' דא"א לוקחת ה' תחתונות דכתר דב"ן שבשלב זה עדיין לא ראויות לעתיק וכן על זה הדרך שינויים ממה שהיה צריך להיות חיבור של מ"ה וב"ן פשוט. אלא שגמר תיקונם סובר מהרח"ו יהיה בביאת משיח שכל אחד יחזור לשורשו ועיקרו וישתוו כל ספירה דב"ן עם ספירה הדומה לה ממ"ה.

שיטת הרש"ש בסדר תיקון הפרצופים

סדר תיקון הפרצופים מבואר בהקדמת רחובות הנהר דף ה' בצורה שונה שמבואר שם שהג"ר דאו"א נתקנו על ידי הג"ר דא"א ולא על ידי הז"ת דא"א. ולא עוד אלא שג"ר דאו"א נתקנים עוד קודם שנתקנו ז"ת דא"א. שכן הז"ת דא"א נתקנים על ידי עליית מ"ן שמעלים ג"ר דאו"א וג"ר דא"א משתמש במ"ן שקיבל מג"ר דאו"א כדי לתקן את הז"ת שלו. וכן כל ג"ר של פרצוף תחתון נתקנו על ידי ג"ר של פרצוף עליון והם נתקנים קודם הז"ת של פרצוף עליון ומעלים לפרצוף עליון את חלקי המ"ן דז"ת שלו ואותו ג"ר דפרצוף עליון מתקן את הז"ת של עצמו ע"י המ"ן שקיבל מג"ר דפרצוף תחתון. לפי הגהת הרש"ש בדף מ"ז ע"א וממה שהרחיב דבריו בעניין התיקון ברחובות הנהר דף ז', מה שלוקחת נוק' דעתיק כתרים דז"ת דב"ן לא מדובר רק על המלכויות שיצאו בתחילה שנשברו אלא על ט"ס עליונות של ב"ן שיצאו מחדש שלא היה בהם שבירה. כיון ששש הנקודות יושבות בעובי זו מלבישה לזו נמצא שג"ר דעתיק מתקן ג"ר דא"א וג"ר דא"א מתקן ג"ר דאבא וכן על זה הדרך כולם באותו קו. וכל ג"ר דכל פרצוף מתקן את הז"ת של עצמו ע"י המ"ן שקיבל מג"ר דפרצוף תחתון לו ואותם ז"ת נהפכים לפרצוף בעל י"ס כמו שכותב בשער המלכים דף נ"א ע"ב שכל ספירה מהז"ת מתחלקת לג' שלישים ומב' שלישים ראשונים דחסד נעשה כתר ומשליש אחרון דחסד ושליש ראשון דגבורה נעשה חכמה וכן על זה הדרך עד שלמלכות ישארו ג' שלישים דמלכות.