ביאור:עץ חיים/שער ט/פרק ד

התפשטות הכלים היה מכוח נפילת אחוריים דאו"א מניין היה כוח לכלי כתר וחו"ב להתרחב כלפי מטה עוד לפני עת התיקון. זה היה להם מכוח נפילת אחוריים דאו"א. שנפילת אחוריים דאו"א ואחורי נה"י דא"א קדמה להתרחבות כל הכח"ב והיא נתנה כוח ואפשרה לכלים להתרחב כלפי מטה.

נפילת אחוריים דאו"א והתרחבות כלי הכח"ב שני דברים הם

מה שאמרנו שהתרחבות כלי החו"ב באה מכוח נפילת אחוריים דאו"א והתרחבות כלי הכתר מכוח אחורי נה"י דא"א. עדיין מדובר בשני מהלכים שונים נפילת אחוריים לחוד והתרחבות כלי הכח"ב לחוד. ואף שכתב במבו"ש 'והתפשטות הזה הוא עצמו בחי' אחוריים דאו"א' צריך לומר שהתכוון דומה כמו אחוריים דאו"א שהרי אי אפשר לומר שכלים אלה הם עצמם האחוריים שנפלו כמו שכותב הרש"ש בהג"ה כאן שהרי האחוריים דאו"א שנפלו נפילתם הייתה תוך כדי מלוכת המלכים בחג"ת שעם שבירת כלי חסד נפלו אחוריים דאבא ועם שבירת כלי הגבורה נפלו אחוריים דאמא ועם שבירת שליש ראשון דכלי ת"ת נפלו היסודות ומלכויות שלהם. ובפרק ג' ראינו שהתרחבות הכלים הייתה אחרי כן שכתר התרחב בקו אמצעי רק עם שבירת כלי הת"ת, ובינה התרחבה בקו שמאלי עם שבירת נצח הוד. וכלי חכמה התרחב בקו ימין עם שבירת היסוד הרבה אחר שבירת החסד שגרם נפילת אחוריים דאבא! ועוד שסדר נפילת האחוריים היה שקודם אחוריים דאבא נפלו (עם שבירת החסד) ואח"כ אחוריים דאמא (עם שבירת הגבורה) ואילו התרחבות הכלים הייתה להפך שקודם התרחב כלי בינה בצד שמאל ואחריו כלי חכמה בצד ימין! וא"א לומר שהתרחבות הכלים הייתה כבר מעת נפילת אחוריים דאו"א שאם כך היה מדוע כלי דעת ירד למלכות להאיר לכלי שלו ומדוע כלי חסד ירד ליסוד וכלי גבורה לנצח הוד הרי כשיש להם אפשרות להיות בכלי משלהם מעדיפים הם להיות מכוסים בכלי כמו שראינו בפרק הקודם מאשר להאיר לכלים שלהם.

ראיה נוספת לכך מביא הכרם שלמה מהקטע הבא שמוכח שהתפשטות הכלים הייתה טובה ותועלת להם שיהיה מקום לאורות ואם היו מתפשטים יותר למקום נה"י היה אף יותר טוב שיוכלו גם אורות הנה"י להישאר במקומם ולא לעלות. ואם היה מדובר על נפילת האחוריים דאו"א ודאי שירידתם אינה נחשבת תועלת אלא חיסרון להם ואם היו נופלים יותר למקום הנה"י היה אף הפסד מרובה יותר. אלא ודאי יש לומר שמדובר שאחוריים דאו"א לחוד והתרחבות הכלים לחוד והקשר ביניהם שנפילת האחוריים נתנה כוח ואפשרה לכלים להתרחב כלפי מטה.

ויש להוסיף שיש הבדל בין נפילת אחוריים דאו"א שירדו גם למקום הנה"י (שיהיה חג"ת בתיקון) לבין התרחבות כלי הכח"ב שירדו רק עד מקום החג"ת. שכן נפילת אחוריים דאו"א אף שהייתה למקום חסד וגבורה הרי היא למקום חסד וגבורה שיהיה בתיקון ומקום זה היה יותר למטה ממקומם עתה כפי שמוכח בדף מ"א ע"ב שכתב שם הבדל בין המלכים העליונים ח"ג ושליש עליון דת"ת ששבירתם הייתה גדולה יותר מהמלכים התחתונים לפי שכשיצאו המלכים התחתונים כבר היה במקומם אחורי או"א שנפלו שהגנו במקצת על הכלים, והרי אחורי או"א נפלו למקום חג"ת וכיצד הגנו על המלכים התחתונים אלא מבאר שם הכרם שלמה שמקום המלכים התחתונים לפני השבירה היה במקום המלכים העליונים לאחר השבירה, נמצא שיש הבדל בין אחוריים דאו"א שנפלו עד נה"י של עכשיו שיהיו חג"ת בתיקון מה שאין כן כלי חב"ד שהתארכו למטה הגיעו רק עד מקום החג"ת של עכשיו טרם התיקון, ולכן אורות חסד וגבורה שירדו בשבירה למקום הנה"י עולים משם חזרה אל מקומם כשהתרחבו כלי החו"ב.

מדוע לא התפשטו כלי חו"ב יותר למטה

התפשטות החו"ב הייתה עד מקום החו"ג ולמה לא התפשטו יותר עד מקום הנצח הוד והיו מאפשרים גם לאורות נצח הוד להיות במקומם הם ולא יצטרכו להתכלל עם החו"ג וגם יהיו קרובים יותר לכליהם אשר בבריאה! אלא שאו"א לפני שהכתר התרחב מטה בקו האמצעי היו זה כנגד זה ואף שהיו לאחר מיתת כלי החו"ג במצב של אח' באח' הנה היו מאירים זה לזה ועוד שכיוון שהיו אח' באח' הרי שלא היה ביניהם הפסק כלל שהיה להם אח' משותף. אך לאחר שהתפשט כלי הכתר הנה הפסיק ביניהם ואף שיש להם עתה מעלה גדולה יותר שמקבלים מכתר יותר מקרוב. מכל מקום נגרם להם קצת הפסד בזה שאינם מאירים זה בזה שמכוח הארתם זה בזה היו יכולים להתפשט יותר עד למטה. אבל עתה שאינם מאירים זה בזה נגרם שלא היה בכוחם להתפשט אלא עד חו"ג. עם זאת היה בכוחם להתפשט עד החו"ג וזה מכוח התפשטות הכתר.

מדוע לא התפשט כלי כתר יותר למטה

ומה שלא נתפשט כלי הכתר יותר למטה מת"ת לא מפני שלא יכול היה לעשות כן אלא מפני שלא ראוי היה שיעשה כן, כי אז היה יורד למטה ממקום או"א שיהיו בתיקון ואין זה מכבודו. ביאור העניין הוא שהנה בתיקון יתפרטו חמישה פרצופים מאותה נקודה הכוללת עשר ספירות שיצאו בתוהו. ואמנם כל חמשת הפרצופים יהיו בערך פרצוף אחד כיון שמתלבשים זה בזה. וכיון שבתיקון פרצוף א"א כולל כל אורך האצילות מטבור דא"ק ועד למטה. הרי שאותם עשר ספירות שיצאו קודם התיקון כנגד מקומם יהיו הספירות של פרצוף א"א בתיקון. ולכן ספירת ת"ת דא"א תהיה במקום שיצאה ספירת הת"ת בשבירה. וכיון שעל גבי פרצוף א"א ילבישו שאר פרצופים או"א וזו"ן הרי שאו"א הלבישו את א"א ממקום הגרון ועד הטיבור (במקום חסד וגבורה) כלומר כל מקום הת"ת דקודם התיקון ומכאן שאם כלי כתר היה מתארך יותר למטה ממקום הת"ת היה כביכול יורד יותר למטה ממה שיהיו או"א בתיקון ולא ראוי שיהיה כלי כתר למטה מכלי או"א אף אם ביכולתו לעשות כן!

אלא שעדיין לא מובן וכי מה בכך שפרצוף כתר ירד מתחת לאו"א הרי תמיד הוא יורד מתחת לאו"א ואין זה פחיתות כבוד. לכן נלע"ד כוונתו שעד מקום החג"ת יהיו בתיקון פרצופי הג"ר שלא נשברו ואילו הז"ת שנשברו בתיקון יהפכו לי"ב פרצופים במקום הנה"י בלבד כלומר יהפכו לעולם שכולל י"ב פרצופים ולכן לא סביר שא"א שיהיה בתיקון מעולם גבוה יותר מעולם זה ירד לעולם שתחתיו וזה כוונת מהרח"ו שאינו מכבודו.

מהלך התיקון הוא בהדרגה ומתחיל כבר עם השבירה

יוצא לנו ממה שראינו בפרקים ג' וד' שתיקון האצילות נעשה בהדרגה ותחילת התיקון הוא עוד במהלך השבירה. שהתיקון נעשה ע"י היות האור מתלבש בכלי כדי שיוכלו התחתונים לקבל אור העליון. והנה בעקודים התחיל להיווצר עניין הכלים שנוצר כלי אחד לעשר ספירות. ובנקודים נתקן יותר שיצאו עשר כלים (אף שבתחילה נשברו) ועוד שהג"ר יצאו בג' קוים שזה עצמו תיקון גדול שמתקשרים זה בזה ומתאחדים יחד. ולאחר שבירת הז"ת נתקן תיקון נוסף שהאורות של הז"ת הסתדרו בשלושה קוים שאורות דעת ת"ת יסוד ומלכות שכנו בכלי כתר שהתארך עד מקום הת"ת. ואורות חסד ונצח שכנו בכלי חכמה שנתארך עד מקום החסד. ואורות גבורה והוד שכנו בכלי בינה שנתארך עד מקום הגבורה.

וכיוון שהסתדרו אורות הו"ק גם הם בקווים לכן כשיעלו כליהם מהבי"ע יסתדרו אף הם בקווים. שכלי חסד ונצח יעלו דרך קו ימין וישבו במקום ספירת נצח דאצילות, וכלי הוד וגבורה יעלו דרך קו שמאל וישבו במקום ספירת הוד דאצילות, וכלי דעת ות"ת יעלו דרך קו האמצעי וישבו במקום יסוד דאצילות והכלים של יסוד ומלכות יעלו אף הם דרך קו אמצעי וישבו במקום מלכות דאצילות. ואף מ"ה החדש עם תשלום ט"ס עליונות דב"ן יסתדרו יחד איתם בקווים.

כפי שיתבאר כל זה בשער התיקון פ"א. ונמצא שכמו שהאורות היו כלולים ג' בג' שאור נצח היה יחד עם אור חסד ואור הוד יחד עם אור הגבורה ואור המלכות יחד עם אור היסוד וכן היה שאור הת"ת יחד עם אור הדעת כן נמצא בכלים שלהם כשעלו בתיקון שהתכללו ג' בג' כפי שהתבאר כאן. ומזה כפי שיתבאר בתיקון יעלו הז"ת אורות יחד עם הכלים שלהם לתוך הבינה (שהיא בינה דא"ק שמ"ש דף מ"ז ע"ג) שזה נקרא עיבור ראשון. ואח"כ יצאו בסוד ו"ק בזמן היניקה ובזמן המוחין יושלמו להיות בעשר ספירות ונתחדש בתיקון שהכלים נעשו בבחינת פרצוף שיש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים וממילא נתגדל ונתרחב הכלי וגם האור נתפשט בו בכל התרי"ג אברים ולכן יכלו הכלים שהתרחבו לקבל האור בלי להישבר שזה כוונת התיקון.