ביאור:עץ חיים/שער ט/פרק ב

בירורי י"א בחי' הז"מ בפיטום הקטורת

נמצא שיש לנו שבעה מלכים וד' אחוריים דאו"א וישסו"ת שנפלו, ביחד סובר מהרח"ו יש לנו י"א בחינות שבנפילתם נעשו הקליפות מהסיגים שלהם. כשעיקר חיות הקליפות הללו הוא מניצוצות הקדושה הטמונים בהם ואנו צריכים לברר אותם, ולהעלותם חזרה למקומם הראשון. וזה על ידי שנברר הקליפות מהם וזוהי העבודה הנעשית בפיטום הקטורת קודם תפילת שחרית שמעלים אחד עשר סממנים שהם ניצוצות הקדושה שנפלו ומעלים אותם לעולם העשייה. ובעליית הקדושה מהם הרי החיות שבקליפות מסתלקת ונשארות הקליפות ללא חיות, וזה עניין למה הקטורת מכפרת על הנגף ומבטלת אותו. ואין הברור נעשה בבת אחת אלא הם הולכים ומתבררים יום אחר יום על ידי המעשים הטובים של ישראל וכשיכלו להתברר יבוא משיח. וצריך להיזהר כשמעלים את ניצוצות הקדושה להעלותם מבוררים היטב כי מה שלא התברר היטב אזי אותה קליפה אוחזת בקדושה ונעשית ארס וסם המוות ולכן יש עניין לומר פיטום הקטורת לא רק כדי להעלות ניצוצות הקדושה אלא גם כדי לשמור שלא ינקו הקליפות מהשפע השופע לעולמות וזה סיבת אמירת פיטום הקטורת גם אחר תפילת שחרית (ונראה שאף קודם מנחה, אמנם יש אומרים שאין לכוון הכוונות שלהם שם שהרי לא ממש מעלים מהקלי' כמו פיטום הקטורת דקורבנות). ובערבית אין לנו כוח לעשותן, לכן אין אומרים פיטום הקטורת בתפילת ערבית. ומובא בשער הכוונות שטוב לומר פיטום הקטורת עם הכוונות כאשר אדם קם אחר חצות לילה לעסוק בתורה שבזה נכנעת ממשלת הקליפה ובפרט אם יתחברו בשעה זו עשרה אנשים יראי ה' ויקראו יחד פיטום הקטורת בכוונה יעשה רושם גדול למעלה.

יש לנו שלוש בחינות בשבירה ז"מ שנשברו לגמרי שירדו לעולמות בי"ע מעולם האצילות ולכן זה נקרא מיתה שאינם מתקיימים בעולמם. הבחינה השנייה היא אחוריים דאו"א שנפלו אך כיון שנתקיימו בעולם אצילות אין זה נקרא שבירה אלא ביטול. הבחינה השלישית הוא הכתר היינו אחורי נה"י דא"א שנכנסו כמוחין באחורי או"א ולכן לא נקרא ביטול אלא רק פגם בעלמא ועולים בשם יחד עם אחוריים דאו"א. ולכן החשבנו רק אחד עשר בחינות שנפלו ז"מ וד' אחוריים דאו"א וישסו"ת ולא החשבנו את נה"י דא"א כבחינה נוספת.

אמנם סברת מהרח"ו כאן שכתב דף מ ע"ד "סך הכל הם י"א בחי' שירדו ומהם נתברר ומהסיגים שלהם נעשה קליפות והם י"א סמני הקטורת". וכן כתב בכוונות פיטום הקטורת שעה"כ דף י"ג ע"ד "ועוד יש ד' אחוריים עליונים דאו"א וישסו"ת שגם הם נפלו עמהם וסך כולם י"א". ומשמע מלשונו שאנו מעלים בפיטום הקטורת מהבי"ע לאצילות מלבד ז"מ גם את ד' הבחי' של אחורי או"א וישסו"ת קשה! שהרי כתב למעלה שהם לא נשברו אלא רק ירדו למקום זו"ן באצילות ומה אם כן שייך להעלותם מבי"ע!? ואכן בנהר שלום דף כ"ה ע"ד ביאר שי"א הם זו"ן כלומר רק בירורי ז"מ שהם אותיות ו"ה שמספרם י"א שהם י"ס פנימיים ואחד מקיף.

'שם מ"ב'

ד' בחי' בא"ק כנגד ד' עולמות שבא"ק. שם ע"ב דמוחין דא"ק הוא כנגד אצילות דא"ק ע"ב דס"ג כנגד בריאה שבא"ק והיא בחי' עולמות אח"פ הס"ג דס"ג שהם הנקודות שבו הם כנגד יצירה עשייה שהם זו"ן שבעה מלכים שמתו.

והנה מיתת המלכים רמוזה בשם מ"ב דאנא בכוח שכוונתו להעלות הבירורים מהז"מ שנפלו ביצירה עשייה. שהז"מ רמוזים בשם הראשון אבגי ת"ץ אף שהוא בחסד הנה הוא כולל את כולם, שכשם שבתיקון נאמר בו 'יומם יצוה ה' חסדו' יומא דאזיל עם כולהו יומי, כך גם בשבירתו כולם היו כלולים בו. שאותיות אב"ג – הן ו' ספירות דז"א ואות י' היא עשר ספירות דנוק', ות"ץ רומז לשבירתם של זו"ן. וזהו עניין רשות הרבים שרוחבו י"ו אמות כמניין אבג"י שהם השבעה מלכים קודם התיקון שנקראים רשות הרבים כיון שהקליפות מעורבות בהם, 'הן רבים עתה עם הארץ' שהם הקליפות. ולכן אין להשתמש ברשות הרבים בשבת להוליך לשם מרה"י או להוליך שם ד' אמות, לפי שגורם שהשכינה תרד לרשותם לברר אוכל מתוך פסולת וזה אסור בשבת, שבשבת אין בירור אלא של אוכל מאוכל. אבל לאחר התיקון נקראים מלכים אלה רשות היחיד ורמוזים בשם מ"ה שיש בו ד' אותיות בפשוטו וי' אותיות במילואו לכן רשות היחיד רוחבה ד' וגובהה י'. וכן שם אבג"י ת"ץ שבגימטרייה הוא שו"ר כוחו לכרות המקטרגים והקליפות כפי שמובא בשער רוח הקודש (ז:) שכן שטן קרוי גם אבג"א, על דרך מה שנאמר בשעטנ"ז ג"ץ שהוא שט"ן ע"ז ג"ץ.

ואחוריים דאו"א רמוזים בשם השני שהוא בגבורה קרע שט"ן שכאן לא היה נתיצה ושבירה כבשם הראשון אלא קריעה בעלמא. ובנפילה זו יצאה מהם הקליפה הנקראת שטן וזהו קרע שטן, שכל פרצוף יש לו קלי' כערכו אף על פי שבערך התחתון ממנו אינו נחשב לקלי' (כמבואר בש"מ דרוש ח' דף פ"ב ע"ב) וכל כך הם דקים בערך הקליפות דזו"ן עד שאין צריך נתיצה ושבירה אלא די בנפילה בעלמא כדי שיוכלו להתברר.

רמז נוסף לקשר בין קרע שט"ן לאחורי או"א הוא שבחי' הפנים דאבא הוא הויה דיודין ובחי' פנים דאמא הוא אהי"ה דיודין ושניהם בגימטרייה רג"ל כמניין זכו"ר כי הזכירה מצד הפנים. והנה אחוריים דאבא הוא ריבוע הוי"ה כזה: יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, ואחוריים דאמא הוא ריבוע דאקי"ק כזה: אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אשר שניהם גימטרייה תשכ"ח כי השכחה מצד אחוריים. קר"ע שט"ן גימטרייה תשכ"ח עם הכולל כמניין האחוריים לרמז על נפילת אחורי אבא ואימא, עם מות מלך הגבורה הרמוז בקרע שט"ן.

המלכים התחתונים נשברו באופן פחות חמור מהמלכים העליונים

עם שבירת השליש הראשון דת"ת סיימו ליפול אחורי או"א למקום חג"ת דז"א שיהיה בתיקון, שלפני השבירה הם עדיין מקום נה"י דז"א, לכן כשהמשיכו להיכנס בכלים שלהם שני שליש תחתונים דת"ת ונהי"ם קודם שנשברו היו מתלבשים באחורי או"א. ועל ידי התלבשותם מיתקנים קצת אמנם לא די כדי שלא ישברו, אבל יש להם בזה תועלת לזמן התיקון שלפי שלא הייתה שבירתם גדולה כמו הח"ג ושליש עליון דת"ת יכלו לבוא האורות בתיקון מגולים ללא מסך דאמא ויכלו הכלים לסובלם. אך הח"ג ושליש עליון דת"ת שהייתה שבירתם גדולה יותר, בתיקון היו חייבים לבוא על ידי מסך נה"י דאמא.

ואם תשאל הרי נצח והוד דז"א נמצאים גם הם בחלק המכוסה על ידי נה"י דאמא שהרי דווקא היסוד דאמא הוא היותר קצר מה שאין כן נ"ה. זה אכן נכון לעניין המוחין דאמא המתפשטים מימין ומשמאל בנצח הוד, אך הה"ח מתפשטים כולם דרך יסוד דאימא ובתחילה יוצאים דרך פי היסוד רק שני שלישי ת"ת ונ"ה שבהם בצורה מגולה [ואילו החסדים העליונים (ח"ג ושליש ת"ת) נשארים עדיין ביסוד דאמא עד שיכו בהם החסדים התחתונים באור חוזר להגדיל החסדים העליונים (כמבואר בכוונת קונה הכל)]. והחסדים דנצח הוד דז"א לאחר שהגדילו החסדים העליונים חוזרים להתפשט תוך נ"ה דז"א, בין נצח הוד דאמא לבין נצח הוד דז"א ומכים במוחין דחו"ב הנמצאים באמא ומוציאים הארתם מאמא לז"א (כמבואר בהגהת הרש"ש כאן). ונמצא עתה שגם החסדים וגם המוחין נמצאים בכלי נצח הוד דז"א ועם זאת יכול לסבול אותם.

אחורי ישסו"ת מסתיימים ליפול רק עם מיתת המלך האחרון שהיא מלכות נוק' דז"א. ולפי שעם שבירת השליש הראשון דת"ת סיימו ליפול אחורי או"א למקום חג"ת דז"א שיהיה בתיקון, שעתה הוא מקום הנה"י דז"א, לכן הז"א ששם מקומו קודם השבירה לוקח את האחוריים דאו"א לחלקו ומתלבשים אורותיו באחורי או"א. ואילו נוק' דז"א שמקומה קודם השבירה היה ממקום חזה דז"א (שלאחר התיקון) ולמטה לצידו של ז"א (ולא תחתיו) לוקחת לחלקה אחוריים דישסו"ת עם שבירת שני שליש תחתונים של ת"ת ונהי"ם. ולכן בעת התיקון זו"ן יקבלו מוחין מנה"י דאו"א ונוק' תקבל מוחין מנה"י דישסו"ת. שכן שניהם ז"א ונוק' באותו גובה זה לצד זה, ונקראים שני המאורות הגדולים.

מצבי עמידת או"א וישסו"ת

ואם תשאל (הערת השמ"ש כאן) הכיצד או"א וישסו"ת נמצאים זה בצד זה הרי בפ"ב דשער או"א, או"א הם הפרצופים העליונים המלבישים מגרון דא"א ועד החזה דא"א ואילו ישסו"ת הם הפרצופים התחתונים המלבישים מחזה דא"א ועד הטיבור.

אכן בציור הרגיל של או"א וישסו"ת כמתבאר בשער המוחין פ"י או"א מלבישים לא"א מהגרון ועד החזה וישסו"ת מלבישים לא"א מחזה ועד טבור.

אלא שלעיתים [כשמדבר על חכמה ובינה הכלליים של האצילות שחכמה היא י' דאצילות ובינה היא ה' דאצילות העומדים זה כנגד זה כלומר האחד ליד השני ולא אחד מתחת לשני] אזי מחבר את שני הפרצופים הימניים אבא ויש"ס הבנויים יחדיו מחצי בינה דמ"ה וחכמה כולה דב"ן, [עיין הערה ד' בשמש בדף צד ע"ב שאין לגרוס עליון ותחתון והשמש משווה את בניין המו"ב דאו"א וישסו"ת הן של דף צד ע"ב הן של שער י"ט פ"ה והן של שער המוחין פ"י כאחד]. שאבא לקח מבינה דמ"ה קו ימין היינו (כתר) וחכמה דבינה דמ"ה וחצי קו אמצעי ו"ק דבינה דמ"ה. ואמא היא חכמה דב"ן [אף שכתב חכמה כולה דב"ן כוונתו למה שנשאר לאחר שנוק' דעתיק לקחה ג"ר דחכמה דב"ן כמוסבר בש"כ פ"י (שהרי השמ"ש חיבר את שלושת המקורות כדלעיל, ואמנם אמת שממלכות דב"ן שיצאה בראשית לקח את כל החכמה דב"ן ומה שלקח ללא הג"ר דחכמה דב"ן היינו בט"ס עליונות שלה שבאו בתיקון), נמצא שאמא היא ז"ת דחכמה דב"ן. ושני פרצופים אלה מכונים בכללות אבא דאצילות או או"א. וכן שני הפרצופים השמאליים שהם בינה ה' דאצילות או ישסו"ת. שיש"ס לקח קו שמאלי בינה דבינה דמ"ה וחצי קו אמצעי מלכות דבינה דמ"ה. ותבונה מבינה שלמה דב"ן [מה שנשאר לאחר שנוק' דעתיק לקחה ד"ר דבינה דב"ן כדלעיל היינו ו"ת דבינה דב"ן].

נמצא שיש שני פרצופים כלליים שהם חכמה ובינה דאצילות שהם י"ה דאצילות. והם מתפרטים לד' פרצופים כלליים כמו בציור הראשון או"א העומדים למעלה וישסו"ת העומדים למטה. וגם הם מתפרטים כל אחד לשני פרצופים כך שהם שמונה פרצופים. ולפי ציור זה אנו מדברים כאן שז"א תחת או"א (הוא יש"ס) ונוק' תחת ישסו"ת (היא תבונה). נמצא שאו"א עומדים מימין לישסו"ת העומדים משמאל להם. ובמצב זה זו"ן שווים בגובהם ולכן אינם צריכים זה לזה בקבלת המוחין אלא כל אחד מהם מקבל מוחין באופן עצמאי ונקראים במצב זה ב' המאורות הגדולים. שז"א יקבל מוחין מנה"י דאו"א ונוק' תקבל מוחין מנה"י דישסו"ת. נמצא כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, או"א עם ישסו"ת, הם זה כנגד זה, והם זה תחת זה.

אחוריים דאו"א משמשים גם כמ"ן [תוספת ביאור להבנת הפרק]

והנה אותם אחוריים דאו"א שנפלו באצילות לא רק שהתלבשו בהם הכלים דאותם מלכים אחרונים לפני שנשברו ובכך ריככו במעט את שבירתם. אלא שהם גם משמשים להיות מ"ן שמעלים זו"ן לא"א לצורך או"א. כמובא בנהר שלום דף כז ע"ג "כך ניתן כח בזו"ן דכל פרט לברר מחלקי בירורי או"א וישסו"ת ומחלקי בירורי האחוריים ההם דאו"א וישסו"ת דזו"ן ההם והם החלקים הנוגעים והמתייחסים לבירורי הכלים והאורות דרפ"ח ההם שעלו והם החלקים שבהם מלובשים חלקי האורות דמדריגות העליונות דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שנשארו באצילות מלובשים באחוריים ההם המתייחסים לכלים ואורות דרפ"ח ההם שעלו". לבירורים אלה יש סדר קצוב לשיתא אלפי שני דהוי עלמא שלכל יום יש את הבירורים הקצובים לו עד שיכלו הבירורים. שכפי שישראל מעלים מ"ן מבירורי המלכים שנפלו בבי"ע (דרך זו"ן) לאו"א לצורך זו"ן כן זו"ן מעלים לא"א את אחורי או"א לצורך או"א וכן על זה הדרך מעלים או"א לעתיק את בירורי אחורי נה"י דא"א לצורך א"א וכן על דרך זה מעלים הפרצופים מ"ן זה לזה עד למעלה עד לייחוד ע"ב עם ס"ג שבתוך הא"ק. ויורדים המוחין שנעשו על ידי הזיווגים מהפרצופים העליונים לעתיק ומזדווג עתיק וממשיכם לא"א וא"א לאו"א, ואו"א לזו"ן. היינו שאותם מוחין שיורדים מהפרצוף העליון הם אותם בירורים שעלו כמ"ן הנוגעים לאותו פרצוף.

והנה או"א בתיקון [מלבד תוספת ט"ס עליונות דב"ן ואורות מ"ה שמגיעים בתיקון יחד עם כלים המתווספים עבורם] עליהם לבנות בחזרה את כלי הזו"ן ולהביא להם אורות ומוחין. וכדי שהכלים בתיקון יוכלו לסבול את האורות שיחזרו אליהם ולא ישברו כבתחילה ממשיכים להם או"א צלמים. וצלמים אלה נעשים מאחוריים דאו"א המתייחסים לכלי זו"ן הנתקנים עתה. היינו שאותם אחורי או"א שעלו כמ"ן על ידי זו"ן לא"א חוזרים כמוחין מא"א לאו"א. והם יהיו צלמי המוחין דזו"ן ובתוכם יתלבשו המוחין והאורות דזו"ן. ובכך לא ישברו כמקודם! וכן נעשה בכל תפילה ותפילה ובכל מצווה ומצווה ובכל לימוד תורה שבכל פעם נברר חלק אחר מהכלים שבבי"ע שלא עלו מעולם ועתה מתבררים ועולים ומתלבש בהם חלק האור השייך להם שעד עתה היה מתלבש באחוריים דאו"א, שנפלו במקום החג"ת דז"א דאצילות, כל קו החסד דז"א מלובש באחורי אבא וכל קו הגבורה דז"א מלובש באחורי אימא. וזהו חיוב התפילות שבכל יום ויום ואין תפילה אחת מועילה ליום זולתו כי אינם אותם בירורים ומזה נבין גם חומר איסור ביטול תורה ה' ישמרנו ויצילנו, שבכל רגע ורגע ישנם בירורים חדשים שיש לעשות.

נפילת אחוריים דאו"א נרמזו עם מלכי אדום

היות ואף אחורי או"א נפלו ושמשו לבושים לאורות הזו"ן לכן נרמז ביטולם במיתת המלכים המובאת בפרשת וישלח. שבארבע מן המלכים מוזכר שם אביהם בשעה שמלכו. בלע בן בעור יובב בן זרח, הדד בן בדד, ובעל חנן בן עכבור, כנגד ד' אחוריים דאו"א. והוזכרו עם אבותיהם דווקא כשמלכו אמנם במיתת המלכים לא הוזכרו לפי שלא מתו אחוריים דאו"א אלא נשארו באצילות. ואם תשאל מדוע דווקא נזכרו שמות המלכים דדעת חסד ת"ת ומלכות ולא דגבורה נצח הוד יסוד! אלא לפי שאו"א עילאין הם העיקריים ואילו ישסו"ת אינם אלא ענפים לכן הדעת שגרם נפילת אחוריים של הדעת דאו"א עילאין, וכן החסד שגרם נפילת אחוריים דאבא נזכר גם שם אביהם. אבל הגבורה אף שהיה ראוי להזכיר שם אביו שהרי גרם נפילת אחוריים דאימא עילאה אלא שאין הבן מתייחס אלא על שם אביו והוא הרי לא גרם נפילת אחוריים דאבא אלא דאימא ואין הבן מתייחס על שם אמו. ואף שגבורה היא חלק מז"א שהוא זכר ואם כן הרי שגבורה הוא זכר בן זכר ויכול להיקרא על שם האב אלא שמלך הגבורה הוא חשם הרומז לחמש גבורות שאימא נותנת לנוק' דרך ז"א ובפרט שבניין הנוק' הוא על ידי הגבורה כעניין תפילין של יד שקושרים על יד שמאל.

גם בת"ת נזכר שם אביו הדד בן בדד שעל ידו נפלו היסודות והמלכויות דאו"א ואף שנתבאר שאין בבחי' היסוד בחי' אחוריים הנה נרמז בשמו הדד בן בדד ב' דדים שהם בחזה שבעת היות ד' פרצופי או"א ישסו"ת יחד הרי שבשליש עליון דת"ת הוא מקום הדדים. שבעת מיתת מלך זה צמקו דדי הבינה כדרך האישה שדדיה צומקים במות הולד שלה.

ומה שלא נזכר שם האב בנה"י כבר כתבנו שבמותם נפלו אחורי ישסו"ת שאינם אלא ענפים לאו"א שבהם כבר נרמזה נפילתם בדעת חסד ותפארת. ורק במלך השביעי המלכות נזכר שוב שם אביו בעל חנן בן עכבור מפני שהוא גמר נפילת האחוריים של כולם. ואף שאמרנו שאין ראוי להזכיר שם האב בעת המיתה לפי שהאב נשאר בעולם האצילות מסביר היפה שעה שהמלכות לית לה מגרמה כלום כלומר אין לה את האור של עצמה, וזה יש לה עוד משורשה עוד בעקודים. שכבר בעקודים לא הגיע אור המלכות לכלי המלכות. והיות ואביה הוא גרם מיתתה שהרי אף שנכנס בה רק אור המלכות נשברה לפי שהכלי שלה היה חלש משום שכך הוא בשורשה ועיקרה לכן נזכר כאן אביה שהוא גרם מיתתה.

ובאיפה שלמה (נקודים סוף פ"ח) הסביר שמלבד האחוריים דאו"א וישסו"ת שנשארו באצילות יש עוד בחי' אחוריים דאו"א וישסו"ת שהיו מוחין לז"מ וירדו עמהם לבי"ע (כמבואר במבו"ש ש' הקלי' פ"א דנ"ה ע"ד אולי כוונתו לש"ב ח"ג פ"ח דף מ"ב ע"ב) ועל אותם הבחינות שירדו עם המלכים לבי"ע כתב שם אביו של בעל חנן גם בזמן המיתה. סברתו זו נתמכת גם ממהרח"ו בראשית פרק זה וכן משעה"כ דף י"ג ע"ד וזו כנראה הבנת מהרח"ו בעניין י"א סמני הקטורת אך כפי שהבאנו בראשית פרק זה רש"ש בנהר שלום דף כ"ה ע"ד לא קיבל פירוש זה ואומר שהמספר י"א נובע מאותיות ו"ה שהם זו"ן. ומה שמכוונים חזרת אחורי או"א ראה נהר שלום דף כ"ז ע"ג בק"ש (הובא לשונו לעיל) זה רק לאחר שכבר הגענו לגבול האצילות לאחר עליית המלכים אז מעלים את אותם אחוריים ממקום זו"ן לאו"א.