ביאור:עץ חיים/שער ט/פרק א

עמידת או"א תלויה בהעלאת מ"ן של זו"ן

הנה כמו אצל ז"א גם אצל או"א יש ארבעה מצבים של אח' באח' אח' בפנים פנים באח' ופנים בפנים. לכן לאחר שקיבלו או"א מוחין היינו חו"ג מא"א, חזרו פנים בפנים אף בטרם היות העלאת מ"ן מזו"ן אלא רק ע"י מוחין דא"א. אך כדי שיוכלו להמשיך ולקבל מא"א את החו"ג לצורך המשך עמידתם פנים בפנים הם צריכים שזו"ן יעלו מ"ן. ואכן העלאת מ"ן על ידי זו"ן נעשית גם כאשר זו"ן נמצאים במעי אימם.

והנה כשעמדו או"א פנים בפנים נזדווגו ויצאו ז"מ ממעי אימם לכלי הדעת ובהמשך לשאר הכלים. אך כשישברו כל הכלים הרי שלא יהיה מי שיעלה מ"ן לאו"א ויחזרו או"א להיות אח' באח'.

או"א הכוללים הם שני פרצופים שכל אחד מהם כלול משני פרצופים. מכאן שיש לנו ד' פרצופים, העליונים הם או"א עילאין המסתיימים בחזה דא"א היינו בשליש ת"ת עליון. ומשם ולמטה עומדים ישראל סבא ותבונה. [כדרך שעומדים לאה ורחל האחת מעל השנייה אחורי ז"א, לכן גם הז"א נחלק לב' שמות פרצוף שכנגד לאה נקרא ישראל ושכנגד רחל נקרא ישורון, שכנגדו מצד פניו נמצא גם פרצוף יעקב].

וכשיצאו זו"ן ממעי אימן, ונשברו דעת חסד גבורה ושליש ראשון של ת"ת שהם היו המעמידים לאחורי או"א עילאין. ירדו, אחורי או"א באצילות (למקום זו"ן). וכיון שאין לאו"א אחוריים המעמידים אותם פנים בפנים חזרו פרצופי או"א עילאין להיות אח' באח'. וכשנשברו שני שליש ת"ת עם נה"י ומלכות ירדו גם אחורי ישסו"ת באצילות וחזרו גם הם להיות אח' באח'.

הנה כשנזדווגו פרצופי או"א בסליק ברעותא היינו ללא מי שיעלה מ"ן, שנזדווג הכתר מיניה וביה בסליק ברעותא ונתן מוחין לאו"א שיחזרו פנים בפנים ועל ידי שחזרו פנים בפנים נזדווגו או"א ונתן אבא בבינה הז"מ (כמובא בתחילת פ"ד דדרושי הנקודים), ולאחר שבאו הז"מ להיות בבינה הם החלו להעלות מ"ן לאו"א כדי להחזיקם פנים בפנים. ולאחר מכן נזדווגו או"א והוציאו אורות ז' המלכים מדעת עד מלכות וירדו בכלי הדעת.

שבירת המלכים וד' אחוריים דאו"א וישסו"ת שנפלו

כשמלך הדעת, כאשר האור נכנס בכלי השייך לו זהו המלוכה שלו כמלך יושב על כסאו וכשמלך הדעת היינו שאורות המלכים מדעת עד מלכות נכנסו בדעת, שכן גם שאר האורות נכנסים עמו. הרי בעוד שהיו המלכים במעי אימן הרי שכולם העלו מ"ן אך משיצאו המלכים לכלי הדעת רק אור הדעת לבדו היה מעלה מ"ן. ושאר האורות, לפי שהיו עדיין כלולים בו לא יכלו להעלות מ"ן.

על ידי עליית מ"ן מהדעת, נמשכו חו"ג באו"א לצורך עמידת פב"פ דאו"א, לפי שהדעת קו אמצעי והוא כלול מחו"ג יכול להמשיך הן באבא והן באימא. אמנם לפי ששאר המלכים לא העלו מ"ן אף שהיו כלולים בדעת לכן לא נמשכו החו"ג רק עד מקום הדעת של או"א ולא בגופם.

וכשנשבר הדעת וירד הכלי שלו לעולם הבריאה ואור שלו למלכות דאצילות. ומה שכותב שגם הדעת דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א אין כוונתו לדעת עצמו שירד אלא לאותה בחי' שנמשכה לאו"א ע"י העלאת המ"ן דדעת דז"א מה שגרם מניעת הסתכלות או"א זה בזה. לפי שראות העין נמשכת מן הדעת כפי שמבאר כאן הרש"ש כי בדעת יש שורשי ה"ח וה"ג כמניין ס"ר, פעמיים עי"ן, כדכתיב 'וירא ה' כי ס"ר לראות'. ועדיין היו או"א עילאין פנים בפנים שלא נפרדה הדבקות ביניהם עדיין, ושאר הו' אורות שהיו כלולים בדעת ירדו לכלי החסד.

כשמלך החסד, היינו שהגיע אור החסד (עם שאר האורות מגבורה עד מלכות) לכלי שלו שזהו המלוכה שלו כמלך יושב על כסאו. המשיך ה' חסדים שיתפשטו בגופא דאבא עילאה להגדיל אחוריו, לפי שהחסד קו ימין ממשיך החסדים באבא. וכשמת וירד הכלי שלו בבריאה ירדו חמש אורות בגבורה ואור החסד ירד בכלי היסוד, ונפלו אחוריים דאבא עילאה הנעשין מהתפשטות ה"ח הנ"ל, ליסוד אבא עילאה שהוא בשליש ת"ת עליון דפרצוף אבא הכללי. והחזיר אבא עילאה אחוריו אל אימא עילאה בבחינת אחור בפנים שפני הבינה היו אל אחורי החכמה. ואף שנשאר שליש ת"ת שהוא כנגד יסוד דאבא עילאה שעדיין לא נשבר ואם כן למה החזיר פניו מאימא עילאה לפי שבחינת יסוד דאבא אין לה בחי' אחור שהיא כולה פנים לכן לא היה לה שייכות עם נפילת האחור דאבא עילאה.

וההבדל בין הדעת לו"ק בעניין החו"ג הוא שיש בחו"ג דדעת שלוש בחינות שורש, ענף והארה. ובדעת מתקבצים ה"ח וה"ג בחינת השורשים שבהם שהיא הבחינה העיקרית שבהם. ומשם נמשכים ענפים המתפשטים בגוף חג"ת נ"ה ומגדילים את אחורי הפרצוף. והארת הענפים הם המתכנסים ומתחברים ביסוד מה שקראנו חמישה רשימות שנותנים הה"ק ליסוד.

כשמלך הגבורה המשיך התפשטות ה"ג בחג"ת נ"ה דאימא עילאה, לפי שהגבורה קו שמאל ממשיך הגבורות באימא. להמשיך בניין האחוריים שלה על ידי העלאת מ"ן שמעלה. וכשמת הכלי שלו שנפל לבריאה האור ירד לנצח הוד שהם תרי פלגי דחד גופא, וד' אורות המשיכו לת"ת. ונגרעו בחי' אחוריים דאימא וחזרו אבא ואימא להיות אח' באח'. אך עדיין דבוקים בבחינת היסוד שבהם.

וכשמלך התפארת בהגיע האור אל שליש העליון שלו שהוא בחזה, אז המשיך בחי' כללות ה"ח ביסוד דאבא וכללות ה"ג ביסוד דאמא [לפי שהת"ת קו אמצעי ממשיך בשניהם]. שכן שליש עליון דת"ת בערך או"א עילאין נחשב כיסוד [לפי שעד שם מגיעים היסודות דאו"א] והוא ממשיך בחי' כללות הה"ח והה"ג ביסודות דאו"א. וגם נתפשטו כללות ה"ח וה"ג במלכויות דאו"א, שהם עטרות היסודות שלהם כמובא במבו"ש.

וכאשר התחיל להסתלק משליש עליון דת"ת ירדו כללות החסדים והגבורות שבב' יסודות דאו"א עילאין, וכן היה בב' המלכויות דאו"א. וזה נקרא שאחוריים דאו"א סיימו ליפול. שכן עיקר נפילת האחוריים כבר הייתה בעת שבירת מלכי החסד והגבורה. וכשהגיע האור לב' שלישים תחתונים דת"ת אז המשיך החו"ג ברישא דישסו"ת (ששני שלישי תחתונים דת"ת דז"א מכוון כנגד שני שלישים תחתונים דאו"א הכלליים ששם מקום הראש דישסו"ת) וכשמת גם הת"ת היינו השני שלישים התחתונים שלו וירד הכלי דת"ת בבריאה ואורו נשאר במקומו ושאר האורות ירדו בנצח. וירדו החו"ג דברישייהו דישסו"ת לגופא דילהון ואז חסר בהסתכלותם זה בזה אך עדיין הם פנים בפנים.

וכשמלך הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס כדרך שעשה החסד בגופא דאבא עילאה כי הנה"י מתקנים לאחוריים דישסו"ת על דרך שתיקנו חג"ת את האחוריים דאו"א עילאין וכשמת הנצח ירדו אחוריים דיש"ס והחזיר אחוריו נגד פני התבונה וכשמלך בהוד (אף שמלכו בזה אחר זה נחשבים ההוד והנצח כמלך אחד הוא המלך החמישי) אז העלה מ"ן והמשיך ה"ג בתבונה וכשמת ירדו גם אחוריים דתבונה והחזירה פניה אף היא מיש"ס וחזרו יש"ס ותבונה להיות אח' באח', שסיימו אחוריהם ליפול עוד קודם שנגיע ליסוד כנ"ל באו"א.

וכשמלך היסוד היינו שאורות ב' המלכים דיסוד ומלכות ירדו בכלי יסוד ובזה מלך המלך השישי. והיסוד המשיך כללות הה"ח ביסוד יש"ס וכללות ה"ג ביסוד תבונה. וכשמת היסוד ירדו כללות החו"ג מיסודות ישסו"ת.

וכשמלך המלך השביעי שהוא המלכות (וכאן המלכות ניכרת להיות מלך בפני עצמו שלא כמו באו"א שהמלכות דשליש עליון דת"ת נחשב רק לעטרת היסוד בלבד) אז המשיכה כללות דכללות הה"ח במלכות דיש"ס וכללות דכללות הה"ג במלכות דתבונה. כי גם במלכות יש כללות ה"ח וה"ג על דרך היסוד ולכן היא נקראת כלה על דרך שהיסוד נקרא כל. ואף כלי המלכות נשבר אף שלא ירד בו אלא אור המלכות בלבד כיון שנבנה הכלי שלה ממלכות דעקודים דלית לה מגרמיה כלום לכן הכלי שלה חלש ואפילו אורו בלבד לא יכול לסבול. [ומה שסבל אור הדעת קודם לפי שנכנס כאורח, וי"א שאור המלכות לבד היה יכול כלי המלכות לסבול כשם שסבל את אור הדעת אלא לפי שביציאת אור הדעת נשאר רשימו שלו בהצטרף הרשימו דדעת עם אור המלכות לא יכל הכלי לסבול] וירדו כללות דכללות החו"ג ממלכויות דישסו"ת.

ונגמרו אחוריים דיש"ס ותבונה ליפול באצילות, שאו"א נפלו במקום החג"ת כשגמרו להישבר הדעת חסד גבורה ושליש ת"ת דז"א כי הדעת כולל ב' ראשין דאו"א וחסד גופא דאבא וגבורה גופה דאמא ושליש עליון דת"ת כולל תרין יסודות דאו"א עם עטרת היסוד. ועל דרך זה נגמרו אחוריים דישסו"ת ליפול במקום הנהי"ם דז"א כשסיימו להישבר שאר הז"מ. ששני שליש תחתונים דת"ת כנגד תרין ראשין דישסו"ת נצח כנגד גופא דיש"ס והוד כנגד גופא דתבונה ויסוד כנגד היסודות של ישסו"ת ומלכות כנגד המלכויות שלהם.