ביאור:עץ חיים/שער ח/פרק ו

אחורי או"א

אחורי או"א גם הם נפלו ונשברו ואמנם אין הכוונה אחוריים כפשוטו. וכדי להבין זה מקדים לנו מהרח"ו עניין אח' ופנים. שהנה מקום הקליפות הוא באחורי נוק' וגם קצת באחורי ז"א ושם הם נדבקים ונאחזים לפי שזו"ן נעשים מבירורי המלכים שנשברו, שהטוב שבהם נעשה ממנו זו"ן ומהרע שבהם נעשו הקליפות והחיצונים.

לא שמקומם ממש באחורי נוק' וז"א שהרי באצילות נאמר 'לא יגורך רע' אלא שהשפע נמשך להם משם, מאחורי נוק' מפני שהיא סוף האצילות ולכן ממנה נמשך להם השפע. ולעיתים כשאין מעשים בישראל נמשך להם שפע קצת גם מאחורי ז"א. כיון שהשפע של הקליפות נמשך מן הקדושה כשלא מגיע אליהם שפע הרי שהם נכרתים וזהו אחד התפקידים של אדם כיסוח קוצים מן הכרם בסוד 'ואדם אין לעבוד את האדמה' שכשאדם עושה מצוות ומתפלל הוא מונע המשכת קדושה וחיות לקלי' וכשנמנע מהם שפע מהקדושה אין להם חיים ולכן נקרא כיסוח קוצים מן הכרם.

בטרם יצירת האדם כדי שלא יוכלו הקליפות לינק יותר מידי היו ז"א עם נוק' אח' באח' שאם היו עומדים פנים בפנים הואיל והקליפות עדיין לא נכרתו הרי שהיו יכולים לינק משם אך כשעומדים אח' באח' גב אל גב אין יכולת כל כך לקלי' לינק ומצד הפנים אינם יכולים לינק בסוד 'לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך'.

וכאשר נברא אדם הראשון מזיווג זו"ן ועשה מצוות החזיר את זו"ן פנים בפנים כי כבר חפר ועזק וסקל וכרת קוצים מן הכרם. ואל יקשה לך כיצד נברא אדם הראשון כשזו"ן אח' באח' שכן לשם בריאתו עלו זו"ן לאו"א ושם חזרו פנים בפנים (ונקרא זיווג זה אח' באח' לפי שלא היו במקומם הרגיל) והתייחדו שם כי שם אין פחד מהחיצונים ונברא אדם הראשון.

ומה שמונע מזו"ן לחזור פנים בפנים מבלעדי עבודת האדם הוא לפי שכשהם אח' באח' יש להם כותל אחד כדרך שותפים בשני בתים שמשתמשים בכותל אחד ואינם יכולים להיפרד כי יישאר לכל אחד רק חצי כותל ואז יהיה לקלי' שליטה שחצי כותל לא יעמוד בפניהם כי נחשב כאילו עומדים בגלוי. ועל ידי עבודת האדם בכוח מעשיו משלים להם חצי כותל החסר לז"א וחצי כותל החסר לנוק' ועל ידי זה חוזרים פנים בפנים לפי שעתה גם הכותל האחורי שלהם שלם לכן אין פחד מהחיצונים, שלא יכולים לינק עתה.

שעל ידי עבודת האדם גורם זיווג עליון באו"א ואו"א נותנים טיפין עילאין היינו מוחין של חסדים וגבורות שמגדילים את זו"ן. שאותם חסדים וגבורות הניתנים מיסוד דאימא לדעת דז"א הם עיקר הטיפה.

כיון שנה"י דאו"א מלבישים לכל קומת ז"א היינו שחב"ד דז"א מלביש על פרק עליון דנה"י דאו"א, חג"ת דז"א על פרק אמצעי דאו"א ונה"י דז"א מלבישים על פרק תחתון דאו"א. והמוחין שנותנים או"א בז"א הם ד' חכמה ובינה, חסדים וגבורות. והם מלובשים בנצח הוד יסוד דאו"א ונכנסים ומתלבשים בכל אורך הז"א. חכמה מתפשטת בכל קו ימין דז"א ובינה בכל קו שמאל דז"א אך התפשטות זו היא בדרך הארה ולא בגילוי כיון שמוחין אלה סתומים בתוך נצח הוד דאו"א. לעומתם החסדים וגבורות שיוצאים מיסוד דאימא כיון שיסוד דאימא מגיע רק עד החזה דז"א ומשם ולמטה ז"א בגילוי לכן החסדים וגבורות מתגלים שם מן החזה דז"א ולמטה ויוצאים בגילוי ויורדים עד יסוד דז"א בסוד אור ישר וחוזרים ועולים בסוד אור חוזר עד הג"ר דז"א ומגדילים הז"א. והגבורות גם הם יורדים עד היסוד דז"א וחוזרים ועולים מאחורי ז"א וניתנים בדעת דנוק' ומגדילים אותה. ועל ידי הגדלה זו של זו"ן משתלמים האחוריים שלהם ויכולים לחזור פנים בפנים. ואפילו אותה הארה שמקבלים זו"ן מנצח והוד דאו"א היינו מוחין דחכמה ובינה באה להם על ידי הכאת אותם החסדים המגולים שירדו מהיסוד מהחזה ולמטה שמתפשטים בנצח הוד דז"א היינו בין נה"י דז"א לנה"י דאו"א ומכים בנה"י דאו"א ומוציאים מהם הארה בעלמא [ולא כהארת החו"ג שהם מגדילים לגוף זו"ן]. ולכן החסדים וגבורות הם העיקריים בקבלה מאו"א ועל ידיהם נשלם ונגמר בניין הזו"ן אחור שלם לו ואחור שלם לה ובזה יכולים לחזור פנים בפנים ללא חשש מהחיצונים.

נמצא שפעמיים נתנו או"א הארה לזו"ן על ידי השפעת חו"ג, פעם ראשונה להאציל ולבנות פרצופי זו"ן עד להיותם פרצופים שלמים אלא שעמדו אח' באח'. ופעם שנייה זו שהזכרנו שהיא נתינת מוחין חדשים לצורך השלמת אחורי זו"ן שיוכלו לחזור פנים בפנים. ולכן לעיתים נקראת הארה זו השנייה המחודשת פנים בפנים לפי שהחזירה את פרצופי זו"ן פב"פ. ולעיתים תקרא אחור באחור שכן תועלתה היא הגדלת חצי אחור לזו"ן בלבד ולא כהארה הראשונה שהאצילה כל הפרצופים.

מהו עניין אחורי או"א

לאחר שסיימנו הקדמה זו נאמר שגם באו"א יש מציאות של אחור באחור. אף שידוע שלעולם או"א הם פנים בפנים זה לאחר שניתקנו אך כל פרצוף לפני שניתקן יש בו ד' בחינות תחילת עמידתו היא אח' באח', ואח"כ אח' בפנים שאחור הזכר אל פני הנקבה. ואח"כ פנים באח' שפני הזכר באחור הנקבה כמו שנאמר 'וחכם באחור ישבחנה' ובחי' פנים בפנים. ולכן גם או"א היו צריכים לבחינת חו"ג שיקבלו מפרצוף א"א כדי להשלים האחוריים שלהם, שיוכלו להיות פנים בפנים כדי שיזדווגו ויולידו לזו"ן.

וכשאנו אומרים שאחורי או"א אף הם נפלו כוונתנו על בחינה זו של החו"ג שקיבלו מא"א ואין הכוונה לאחורי או"א כפשוטם של דברים כי איך תעמוד בחי' הפנים בלי האחוריים.

והנה אותה טיפה הכלולה מחו"ג ליצירת כלים לאו"א וזו"ן פנים ואחור היא כלולה מכ"ב אותיות לאו"א ט"ו אותיות כנגד י"ק דשם הויה והם ט' אותיות מלאכ"ת סופ"ר לכלים דפנים דאו"א וו' אותיות בד"ק חי"ה לכלים דאחור דאו"א ולכלי זו"ן פנים ואחור ז' אותיות שעטנ"ז ג"ץ. [אמנם גם כל פרצוף פרטי כלול מכ"ב אותיות אלא שדיברנו באופן כללי על הטיפה שבאה מא"א לצורך בניין או"א וזו"ן שהיא כלולה כ"ב אותיות]. וזה הטעם שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ יש שלושה תגים בכל אות שהתגים מורים הסתלקות האורות מהם מאחר שנפלו ונשברו פנים ואחור והאור נשאר למעלה מהם ולא בתוכם כדרך התגים על האותיות. ומה שבאותיות בד"ק חי"ה אנו מתייגים תג אחד בלבד לפי שרק נפלו שלא היה חסר מהם אלא אור האוזן בלבד וכנגד אותו אור שחסר מהם אנו מתייגים. ואילו באותיות שעטנ"ז ג"ץ שחסר מהם שלוש אורות אח"פ [אף שקיבלו אורות חוטם פה כיון שקיבלו אותם מתחת שיבולת הזקן נחשב שקיבלו אותם מו"ק דא"ק ולא מג"ר לכן] אנו מתייגים שלושה תגים. ולפי שהייתה בהם שבירה ונפלו לאן שנפלו רמוז בהם שעטנ"ז אותיות שט"ן ע"ז שהם תגבורת הדינים שמהם ירדו ונעשו השטן והקליפות. ואותיות ג"ץ רומז על הש"ך ניצוצים שיצאו ממחשבה העליונה. כמו אדם שמכה על ברזל ויוצאים ניצוצות אש הנראים לרגע ודועכים לאלתר, אף מלכים אלה מלכו לפי שעה ומתו וירדו לעולם הבריאה. כמו שנאמר בזוהר פקודי כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדריקו כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין לכל סטר, וכמו שאמרו רבותינו גץ היוצא מתחת הפטיש. ועל ידי שמלכים אלה נפלו לעולמות בי"ע מהם נפרדו ונעשו הקליפות שאם היו נשארים למעלה היו מובלעים ובטלים בקדושה אך עתה שנפלו למטה נפרדו מן הקדושה להיות קליפות ואין בהם אלא מעט ניצוצות קדושה. וגם ניצוצות אלה צריכים להתברר על ידי עבודת האדם ובזה יהיה ביטול לקליפות ובלע המוות לנצח.

ויחד עם מוחי החו"ג הקרויים אחוריים של או"א שנפלו, נפלו עימם גם אחורי נה"י דא"א. לפי שכשהיו או"א אח' באח' נזדווג הכתר מינה וביה והמשיך מוחין לאו"א ומוחין אלה היו מלובשים בנה"י דא"א ונכנסו בתוך או"א. וכשנפלו מוחין אלה (אח' דאו"א) נפלו עימם קצת מלבושם שהוא מנה"י דא"א. ואמנם חיסרון זה נקרא חיסרון דאו"א לפי שנה"י דא"א הם לבושים להם וא"א כבר יצר לעצמו נה"י חדשים תמורתם אך לפי שנפילה זו נגרמה להם לפי שא"א לא לקח מאור האוזן במקום קרוב אלא במקום רחוק לכן נקרא לעיתים חיסרון זה על שם הכתר.

טנת"א

הנה בעקודים ביארנו שאור הטעמים הוא האור שבא בראשונה שירד בבחי' אור ישר. ואור החוזר הוא אור הנקודות ואור הרשימו שנשאר מכוח האור שנסתלק הוא התגים ואור הניצוצות הנופל מכוח הכאת האור חוזר ברשימו נקרא אותיות.

וכאן בעולם הנקודים האור שירד בראשונה מבחי' אור העין הוא אור הנקודים והאותיות הם הכלים שנעשו מהסתכלות האור הראשון בעברם דרך אח"פ. והתגים נעשו עם השבירה שהכלים נפלו לבי"ע והאורות עלו לבינה ואלו מהאורות שנשארו נשארו בבחי' תגים. ובמקום אחר כתב שהרפ"ח ניצוצין הם בחי' התגים. והטעמים הם אור מ"ה החדש שיצא מהמצח לתיקון המלכים.

קריאת התורה בטעמים

והספר תורה שהוא יסוד דאבא המתלבש בז"א ולכן גם ז"א נקרא לעיתים ספר תורה על שם נשמתו שהוא יסוד אבא. אין בו בספר תורה טעמים ונקודות אלא אותיות ותגים בלבד לפי שמורה על בחי' השבירה שנשארו הכלים שהם האותיות עם התגים שהם הרפ"ח ניצוצין שמאירים להם. וכשהשליח ציבור קורא בתורה בניקוד וטעמים והעם שומעים באוזניהם כדי להמשיך לכלים את בחי' האוזן החסרה ויוכלו הכלים לסבול אור הב"ן שפרח הוא אור הנקודות וכן את אור המ"ה החדש הוא אור הטעמים. שעל ידי קריאת התורה בניגון ניכר היות אורות הטעמים והנקודים מאירים בכלים ולכן יש טעמים ונקודות שעומדים ממש בתוך האותיות או תחת האותיות כדי להניע האותיות שלא כתגים שעומדים רק מעל האותיות ואינם עושים תנועה כלל כגוף ללא נשמה לפי שמורים על הסתלקות האורות ולא נשארו אלא מעט לחיותם עד התחייה. ולפי שאין בנו כוח לתקן המלכים בפעם אחת שהתיקון תלוי כפי זכות הזמן וכפי זכות בני האדם המכוונים. לכן צריך לחזור ולקרוא הפרשיות בכל שבוע כדי לגמור התיקון. שיש בכל מצווה את תכלית המכוון שבה כגון בפנימיות דפנימיות או פנימיות דחיצוניות או חיצוניות דפנימיות או חיצוניות דחיצוניות וכל זה במעשה המצוות וכנגדם במעשה תלמוד תורה שהוא מתקן לפנימיות היותר פנימי שכל המצוות הם בבי"ע דאבי"ע והתורה היא באצילות דאבי"ע. והשבירה הייתה בכולם לכן צריך לתקן הן על ידי קריאת התורה בספר תורה הן בעשיית המצוות הן בלימוד הפרד"ס כדי שיעלה התיקון לרצון בכל הצריך תיקון. אמנם קריאת התורה מצוותה דווקא בעשרה לפי שתיקונה בסוד חכמה רבה דאצילות, שם ע"ב דיודין קדוש בחכמה שצריך בשבילו עשרה. וכשיתוקן כל הצריך תיקון יבוא משיח.