ביאור:עץ חיים/שער ו/פרק א

אורות הפה ויצירת כלי

בשער הקודם דיברנו על אורות האזן והחוטם שמקורם מס"ג ומ"ה דע"ב דס"ג שהם הטעמים העליונים וטעמים שבתוך האותיות, אחריהם יוצאים אורות שמקורם בב"ן דע"ב דס"ג הנקראים טעמים התחתונים דרך הפה דא"ק ונקראים אורות העקודים.

בשונה מאורות האזן והחוטם שיצאו משני נקבים אור המקיף מצד ימין ואור הפנימי מצד שמאל ולא היה חיבור באורות ולכן גם לא היה בטוש ולא יצאו מהם כלים. כאן באורות הפה יוצאים האורות ממקור אחד ויש חיבור ובטוש בין אור המקיף לפנימי, לכן מכאן התחילה להתהוות בחינת הכלים. מה שלא התחברו האורות העליונים דאזן וחוטם משום שאם היו מתחברים לא היה כוח בתחתונים לקבלם וכאן שאורות הפה רחוקים יותר ממקורם יש אפשרות לתחתונים להשיגם אף אם יתחברו.

כלים אלה שנוצרו מאורות הפה עקב החיבור והבטוש בין אור המקיף לאור הפנימי הם זכים בתכלית הזכות. ולפי שהכלים זכים בתכלית, לרוב זכותם הם לא מתחלקים לעשרה כלים אלא נשארים כלי אחד אף שיש בו עשרה אורות בעשר מדורים שונים של הכלי.

ולפי שהכלי מאחד בתוכו את כל עשרת האורות לכן נקרא עולם זה עולם העקודים מלשון 'ויעקד את יצחק' לשון קשירה. ומפרש העניין עפ"י הפסוק "וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים". שהודיע המלאך בחלום ליעקב שהא"ק המאציל שהוא בחי' לבן (שמצד הקדושה) הוא סוד הלובן העליון הא"ק שהוא רחמים פשוטים, האציל כל העולמות הללו בשביל יעקב הרומז לאצילות שכן עולם העקודים המתפשט מאורות הפה ועד הטבור דא"ק הוא שורש לנוק' דאצילות (כנזכר בשער אח"פ פ"א). ואף שנאצלו קודם העקודים גם אורות אזן וחוטם שאף הם שורשים לאצילות שאורות האזן שורשים לבינה ותבונה ואורות החוטם שורשים לז"א ויעקב. לא נזכרו אף הם בפסוק לפי שעדיין לא נתהוו בהם הכלים שכן עיקר גילוי האורות לתחתונים הוא על ידי הכלים.

לפי שבאו אורות העקודים בחיבור בין המקיפים לפנימיים מה שגורם לבטוש בין האורות. עניין הבטוש הוא התקשרות האורות והתכללותם זה בזה, דומה לעניין הזיווג אלא שכאן לא שייך לכנותו זיווג לפי שאין כאן פרצופים (הרב הלל וכן הסכימו המפרשים לומר שבטוש הוא זיווג אף שלא נמצא כן מפורש בע"ח ראה עניין הבטוש בדף צ"ה ע"ב ומקורו בדף לב ע"ג). ומהכאת האורות זה בזה מתחדשת כאן הווית הכלי. היתרון בבחי' הכלים שהיא גורמת שהתחתונים יוכלו לקבל את שפע האורות, לפי שהאור מתלבש בצלם של הכלים ויכולים להשיגו.

שם ס"ג נרמז באורות אח"פ לפי שמקורם בס"ג דא"ק. שאז"ן גי' נ"ח ועם ה' פרצופים היוצאים מאזן הם ס"ג. חוטם אף הוא גי' ס"ג. ואף בפה היה צריך להיות ס"ג אלא לפי שנעשו כאן הכלים שהם בחי' אותיות לכן נוסף לס"ג מס' כ"ב אותיות לרמוז על תוספת הכלים שהתחדשה כאן ויחד הם פ"ה, ולכן נקרא שמו פה על שם ס"ג וכ"ב.

גילוי האורות והכלים בד' אלפין

אורות האזן מתפשטים עד שבולת הזקן אורות החוטם עד החזה ואילו אורות הפה מתפשטים עד הטבור. אף באורות הפה עיקר הארתם היא בפנים ונמשכת הארתם גם לצדדים לכן יש בהם בחי' פנים ואחור. באורות אזן חוטם היו לנו שתי בחי' בלבד של אור מקיף שיוצא מימין ואור פנימי שיוצא משמאל וכאן שהתחדשה מציאות הכלים, יש לנו ד' בחי' אור מקיף אור פנימי והכלי שהוא אחד יש בו חלוקה, לפנימי וחיצון.

כבר התבאר בשער טנת"א פ"ב שבבחי' האזן היה האור בסוד ה' והו' של אות הה' הזו התגלתה אח"כ באורות החוטם בששה אלפין. ואילו הד' של זו הה' יש לה גילוי מועט בחוטם אך עיקר גילויה הוא בפה שנעשית בו לד' אלפין. כפי שכתבנו בשער טנת"א פ"ב שאמנם ה' זו עדיין אינה מתגלה אך כשניקח ה' זו שבאזן ימין הרומזת בצורתה ד"ו לי"ס, שהם י' אחת, ונצרפה עם ה' שבנקב ימין דחוטם שהיא צורת ד"ו נקבל יו"ד שהוא צורת א', י' למעלה ו' באמצע וד' למטה. וכן י' שבאזן שמאל עם ה' שבנקב שמאל דחוטם הרי צורת א' שנייה שצורתה יו"ד.

וכן אם אם ניקח י' של אזן ימין עם ו' של רגל הה' דחוטם ימין ועם י' דאזן שמאל הרי א' שצורתה יו"י. וכן אם ניקח י' של אזן שמאל עם ו' של רגל הה' דחוטם שמאל ועם י' דאזן ימין הרי א' שנייה שצורתה יו"י. ארבעה אלפין אלה מורים על הד' שבה' שבחוטם שעדיין אינה נגלית כמו הו' ושתבוא לידי גילוי למטה באורות הפה.

אותם הד' אלפין שהיו בחוטם בהעלם הנה כאן עיקר גילויים שהב' אלפין שציורם יו"י הם אורות, אור פנימי ואור מקיף, והשני אלפין שציורם יו"ד הם שתי בחי' הכלים.

כאשר מתגלות ד' בחי' האלפין בחוץ הרי שמאזן ימין נמשך ויוצא אור מקיף דרך הפה והוא בחי' יו"י. ומחוטם ימין נמשך ויוצא דרך הפה אור פנימי שהוא בחי' יו"י שנייה. ומאזן שמאל נמשך ונעשה חיצוניות הכלי ומחוטם שמאל נמשך ונעשה פנימיות הכלי.

ד' בחינות אלה נכנסות בפה, שבפה יש הבל בחי' קול ללא חיתוך אותיות, ודיבור בחיתוך אותיות. ההבל הוא בחי' אור והדיבור הוא בחי' כלי. בלחי העליון יש הבל ודיבור בסוד גיכ"ק בחכמה שהבל עליון הוא אור מקיף נמשך מאזן ימין ודיבור עליון הוא חיצוניות הכלי נמשך מאזן שמאל. ובלחי תחתון יש הבל ודיבור בסוד אחע"ה בבינה שהם אור פנימי נמשך מחוטם ימין, וכלי פנימי נמשך מחוטם שמאל. שביציאתם האורות נמשכים מצד ימין והכלים מצד שמאל.

נמצא שבתוך הפה יש או"מ ואו"פ וכן חיצוניות ופנימיות הכלי והם שורשים לעקודים שיצאו מחוץ לפה שאף בהם יש או"מ ואו"פ חיצוניות ופנימיות הכלי ובחינתם הוא בחי' הטעמים התחתונים.

ומה שהקשנו שכאן פירש בשונה ממה שפירש בשער טנת"א פ"ב וכן ייחס הרש"ש בכוונות האכילה של אברהם אבינו את או"פ לחוטם ימין וחיצוניות הכלי לאזן שמאל. עיין מה שתירץ בזה היפה שעה בפרקין שגם הבל"י הביאו. ונלע"ד שהפירוש כמו שכתב הרב הלל בשרשי הים.

שאכן בתחילה היה שהא' שהתחילה עם י' דאזן ימין (עם ו' של רגל הה' דחוטם ימין ועם י' דאזן שמאל) היא כנגד אור מקיף. והא' שהתחילה עם י' דאזן שמאל (עם ו' של רגל הה' דחוטם שמאל ועם י' דאזן ימין) היא כנגד אור פנימי.

והשני אלפין שציורם יו"ד הם שתי בחי' הכלים, שהא' שמתחילה בי' דאזן ימין (עם ה' דחוטם ימין) היא חיצוניות הכלי והא' שמתחילה מי' דאזן שמאל (עם ה' דחוטם שמאל) היא פנימיות הכלי.

אלא שביציאתם בפה נעשה בהם חילוף כעין מה שנעשה במו"ב דמ"ה דאבא עם מו"ב דב"ן דאמא שאבא צד ימין לאחר חילוף הוא מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן ואמא לאחר חילוץ היא מ"ה דב"ן וב"ן דב"ן. (בדומה למה שראינו בהגהת הרש"ש בשער המוחין פ"ט בעניין מו"ב)

שהרי אף כאן יש בחי' או"א שבחי' גיכ"ק היא בחכמה ובחי' אחע"ה היא בבינה. ונמשך אור פנימי מחוטם ימין ולא מאזן שמאל. ומאזן שמאל נמשך ונעשה חיצוניות הכלי שהתחלף עם חוטם ימין, ומחוטם שמאל נמשך ונעשה פנימיות הכלי.

שבערכין אזן הוא אבא וחוטם הוא אמא שבתחילה לאבא יש יו"י דאזן ימין ויו"י דאזן שמאל ולאמא יש יו"ד דחוטם ימין ויו"ד דחוטם שמאל. ובכניסתם בפה נעשה בהם חילוף שאבא נשאר עם יו"י מאזן ימין או"מ ולוקח גם יו"ד דחוטם ימין שנעשה או"פ. ואמא לוקחת יו"י מאזן שמאל מאבא ונעשה חיצוניות הכלי ונשאר אצלה יו"ד דחוטם שמאל שהוא פנימיות הכלי.

וממשיך מהרח"ו שהנה בלחי עליון יש גם הבל וגם דיבור בסוד גיכ"ק בחכמה, וכן בלחי תחתון יש גם הבל וגם דיבור בסוד אחע"ה בבינה. וק"ק שהרי בלחי העליון לפי מה שכתבנו יש את אבא הבל ואמא דיבור ובלחי תחתון יש את אבא הבל ואת אמא דיבור ונראה שכמו שבחי' הווין שבחוטם התגלו פעמיים ו' פעם אחת מצד ימין ופעם אחת מצד שמאל כך שהם יחד י"ב ווין כך גם כאן שהם ד' אלפין הם נכפלים לשניים והם ח' אלפין. וכן כתב בתחילת פירקין שהד' אלפין שנכנסו בפה נעשו ד' הבלים גימט' קמ"ח, שע"י השיניים שבפה נטחנים ההבלים ונעשים קמ"ח.

כך שיש בלחי עליון אצל אבא הבל ודיבור וכן אצל אמא שבלחי עליון, וגם בלחי תחתון יש אצל אבא הבל ודיבור וכן אצל אמא ובזה ניתן להבין סוף כוונת האכילה דאברהם אבינו שסידרה הרש"ש שבימין הפה יש הבל ודיבור ונכפל בלחי עליון ולחי תחתון וכן בשמאל הפה יש הבל ודיבור ונכפל בלחי עליון ולחי תחתון. ופרקנו זה (יחד עם מה שהקדמנו משער טנת"א) הוא בסיס להבנת כוונת האכילה (המובא בדרושי יוה"כ דרוש ב' (ודרוש ג') והמשך הכוונה (המובאת בסידור) היא בע"ח שט"ז פ"ו וכן בשער מאמרי רשב"י על הא"ז, בסוד "אכלו רעים שתו ושכרו דודים". ולהרחבת העניין ראה גם בפרשת עקב ובמבו"ש ש"ד ח"ב פי"ב וי"ג).