ביאור:עץ חיים/שער ה/פרק ו

• ביאור על עץ חיים/שער ה/פרק ו

סיכום תמציתי לטנת"א

הכלל העולה ממה שראינו שהכלים הם העצמות שהם רמ"ח אברים שהם כ"ב האותיות ושורשם מאבא שממנו הלובן.

התגין הם ה' אותיות מנצפ"ך שהם הדם המתפשט בשס"ה גידין והם מאמא שממנה האודם, והם י"ס דנפש ועיקר ישיבתה בלב. וכללות הגוף והנפש הם ל"ב נתיבות וכולם שמות אלהים דקטנות.

הנקודות הם י"ס דרוח והם שמות הויה מוחין דגדלות, (והם ט' נקודות לפי שז"א בנוי מט' ספירות שהמלכות שבו היא מכלל היסוד שבו ואין לה ניקוד משל עצמה) ואף שבאים מאבא הם נקבות לפי שהם בבחי' אור חוזר. ויחד עם הגוף והנפש הם גם ל"ב נתיבות לפי שהי"ס דנפש כלולות בגוף [וכשמפרטים את הגוף לכ"ב אותיות והנפש לי"ס הרי שיחד עם י"ס דרוח הם שם מ"ב].

הטעמים בחי' נשמה והם מוחין עליונים יותר ונקראים מוחין דטעמים והם בחי' זכר ואור ישר.

אופן התחלקות כ"ב האותיות בי"ס דנפש

אף שיש כעשרים ושש טעמים (בנוסח ספרדי ובנוסח אשכנזי אף יותר) הם מחולקים לעשרה חלקים כנגד י"ס. וכן הוא באותיות אף שיש כ"ב הם מתחלקות בתוך הי"ס כמבואר בזוהר פרשת אחרי מות דף עח עמוד ב "אר"ש לר' אלעזר ת"ח הני עשרין ותרין אתוון דגליפין באורייתא כלהו מתפרשן בהני י' אמירן כל אמירה ואמירה מאלין עשר דאינון כתרי מלכא כלהו גליפין באתוון ידיען".

ואופן התחלקותם של האותיות מבואר בספר יצירה. שלוש אמות אותיות אמ"ש שמהם אויר מים אש. ארץ נבראת ממים – מ חכמה, שמים מאש - ש בינה, ואויר רוח מכריע בינתיים – א כתר או דעת, שזה כנגד הג"ר. ומקומם כנגד גוף האדם התבאר בפ"ג מ"ו "שלש אמות אמ"ש בנפש זכר ונקבה ראש ובטן וגויה ראש נברא מאש ובטן נבראת ממים וגויה מרוח מכריע בינתים". אות ש' היא בראש הקו שבין חכמה לבינה בחב"ד, שלושת ווי הש' רומזים לחב"ד. אות א' היא בגויה הקו שבין חסד לגבורה בחג"ת, שני היודין של הא' רומזים לידיים והו' לגוף. אות מ' היא בבטן בקו שבין נצח והוד בנה"י, שאות מ' רומזת לנה"י שסגורה מג' צדדים ופתוחה רק מלמטה כנגד היסוד.

אותיות בג"ד כפר"ת הכפולות לעיתים ברפה בסוד החסד ולעיתים בדגש בסוד הדין 'תבנית רך קשה, גיבור וחלש'. הם כנגד הז"ת בספירות ומובא בס"י פרק ד משניות ג-ד "שבע כפולות בג"ד כפר"ת בדיבור ובתמורה תמורת חכמה אולת, תמורת עושר עוני, תמורת זרע שממה, תמורת חיים מות, תמורת ממשלה עבדות, תמורת שלום מלחמה, תמורת חן כיעור. שבע כפולות בג"ד כפר"ת מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום והיכל הקדש מכוון באמצע והוא נושא את כולם".

מקומם בראש כמתבאר במחצית השנייה של פרק ד' "שבעה שערים בנפש זכר ונקבה שתי עיניים שתי אזנים שני נקבי האף והפה". ולמעשה הם גם כנגד שבעה כוכבים בעולם, שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה, וכנגד שבעה ימים בזמן, כלומר יש לנו שלושה ממדים של עולם שנה נפש. ובהמשך שם מבואר כל אות מהשבעה כנגד איזה כוכב בעולם וכנגד איזה יום בשנה וכנגד איזה שער בנפש ואמנם יש כמה נוסחאות בס"י בעניין זה ועל פי דברי האר"י כאן נמצא כי ב' כנגד אזן ימין, ג' כנגד אזן שמאל, ד' עין ימין, כ' עין שמאל פ' נחיר ימין, ר' נחיר שמאל, ת' כנגד הפה.

י"ב פשוטות שהם אותיות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק (כמובא בספר יצירה פ"ה מ"א) ומתחיל לבאר כאן ה' בחסד ז' בגבורה ולא המשיך לבאר כל האותיות לכן השלמת הדברים בס"י פ"ה מ"ו "שנים עשר מנהיגים בנפש, שתי ידים שתי רגלים שתי כליות כבד מרה דקין קיבה קרקבן וטחול" ולפי המשך המשניות המליך אות ה' וכו' מבאר כל אות כנגד מה היא בנפש (אמנם יש שינוי נוסחים בזה ולכן יתכן גם השינוי בעניין אות ה' אם כנגד הרגל ימין או כנגד יד ימין, גם נראה שלא הייתה כוונתו כאן לספירות כפי שנראה התחלקותם היטיב בפ"ז) "ה' רגל ימין, ו' כוליא ימנית, ז' רגל שמאל, ח' יד ימין, ט' כוליא שמאלית י' יד שמאל, ל' מרה, נ' דקין, ס' קיבה, ע' כבד, צ' קורקבן, ק' טחול.

כאן הביא את הביטוי של האותיות באופן חלקי, התחלקות האותיות הן כנגד הספירות הן כנגד מידות והן כנגד עולם שנה נפש מבוארת היטיב בספר יצירה ולכן בפרק הבא פרק ז' ששם ממשיך לבאר העניין ייתבארו הדברים יותר.

התכללות

יש לנו שתי בחי', בחי' הכלים והם ד' רוחות השמים ובחי' הרוח שהיא ד' יסודות ארמ"ע. והנה הכלים עומדים כסדרם חסד בימין וגבורה בשמאל אמנם הרוח הנכנסת בכלים נכנסת בסוד 'יהי רקיע בתוך המים' התכללות שמאל שהוא אש רקיע בימין שהוא מים, וימין בשמאל. כמובא בזוהר וארא דף כד ע"א "צפון איהו קר ולח אשא חם ויבש אחלף לון לסטר דרום, דרום איהו חם ויבש, מים קרים ולחים וקודשא בריך הוא מזיג לון כחד דנפקי מיא מדרום ועאלין בגו צפון, ומצפון נגדי מיא, נפיק אשא מצפון ועאל בתוקפא דדרום ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא". כלומר שהצפון שהוא גבורה לפי טבע האש צריך להיות חם ויבש ואילו הדרום שהוא בחסד לפי טבע המים צריך להיות קר ולח. אלא שהקב"ה ממזג את המידות היינו ששורש כל צד נשאר בטבעו אך מקבל ענף והארה מהצד שכנגד.

ולכן הצפון שבשורשו הוא חם ויבש יוצא ומתגלה בו הארת המים מהדרום שהוא קר ולח. ולכן דווקא הצפון יהיה קר ולח! והדרום שבשורשו הוא קר ולח מתגלית בו הארת האש שהיא חמה ויבשה. ולכן דווקא הדרום יהיה חם ויבש! המזרח שהוא ת"ת רוח יהיה חם ממה שמקבל מדרום ולח ממה שמקבל מצפון בלשון הזוהר "ת"ח רוח ומזרח, מזרח חם ולח, רוח חם ולח איהו ובגיני כך אחיד לתרין סטרין דהא אש חם ויבש ומים קרים ולחים רוח איהו חם ולח סטרא דאיהו חם אחיד באשא, סטרא דאיהו לח אחיד במיא, ועל דא אסכים בינייהו ואפריש מחלוקת דאשא ומיא". והמערב שהוא יסוד ומלכות שהוא עפר יהיה יבש ממה שמקבל מדרום וקר ממה שמקבל מצפון. נמצא יסוד העפר קר ויבש ולכן יש בו את היכולת לקבל את כולם ומוציא מכוחם מזון לעולם. ויצירת המתכות על פי הזוהר הנ"ל 'מצפון זהב יאתה' (איוב לז) שאש עם העפר נעשית זהב בסוד שנים כרובים זהב. דרום - מים בעפר קריר בלח נעשה הכסף, ת"ת - רוח בהתחברו עם מים ואש ועפר נעשה נחושת, מערב - עפר כשהוא בטבעו קריר ויבש נעשה ברזל.

דוגמא להתכללות כזאת נמצא בשער או"א בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה, שאבא הוא מ"ה וב"ן דמ"ה ואמא היא מ"ה וב"ן דב"ן. ויתבצע בהם חילוף המוחין כך שאחרי החילוף אבא יהיה מ"ה דמ"ה עם הארת מ"ה דב"ן [ובשורש נשאר בו ב"ן דמ"ה] ואמא תהיה ב"ן דב"ן עם הארת ב"ן דמ"ה [ובשורש נשאר בה מ"ה דב"ן] וזה סוד התכללות ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא.

האותיות שהם הכלים לעולם הם בו"ק

אף שאמרנו שהאותיות מתחלקות בכל הי"ס עדיין הם יהיו רק בו"ק, שכן הז"א בהיותו בן ו"ק בלבד היה בו י"ס על ידי שכל ספירה מהו"ק שיש בה שלוש פרקים אז בחלוקה לי"ס בכל ספירה יש רק שני פרקים. כגון שספירת החכמה משני פרקים עליונים של חסד. וחסד מפרק תחתון דחסד ופרק עליון דנצח. ונצח משני פרקים תחתונים של נצח.

הנה כשיגיעו מוחין דגדלות מאו"א הרי שהם יתפשטו בכל הו"ק כגון שספירת נצח דאו"א שיש בה שלוש פרקים פרק עליון שלה יתחבר עם שני פרקים עליונים של החסד ויחד יהוו את החכמה דז"א בגדלות. כמו שמובא בזוהר משפטים קכב ע"ב "רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה". ופרק אמצעי שלה יתחבר עם פרק תחתון דחסד ופרק עליון דנצח ושלושתם יהוו את ספירת החסד דגדלות דז"א. ופרק תחתון שלה יתחבר עם שני פרקים תחתונים של נצח וביחד יהוו את ספירת הנצח דגדלות דז"א. נמצא שהו"ק גם בגדלות נמצא בכל הי"ס וגם הכ"ב אותיות שהיוו את כלי הז"א בהיותו בן ו"ק יהוו את כלי הז"א בגדלות כשעדיין הם בפרקי הו"ק. היינו שאותיות החב"ד יהיו רק בו"ק דחב"ד שכן החב"ד דחב"ד הוא מאמא. ואותיות החג"ת יהיו רק בו"ק דחג"ת שכן החב"ד דחג"ת הוא מאמא. וכן אותיות הנה"י יהיו רק בו"ק דנה"י שכן החב"ד דנה"י הוא מאמא.

ובלשון הרש"ש בנהר שלום דף יג "גם הו"ק דכל פרט נק' חיצוניות בערך הג"ר והכל ענין אחד כי הו"ק נק' כלים כי הכלים דכל הי"ס הם מן הו"ק שנחלקין לתרין תרין פרקין להיות כלים לכל הי"ס כנודע וכל אורות הם מן הג"ר שמתפשטים ומתלבשים בכל הי"ס שהם אותם התרין תרין פרקין וגם אחר ההתחלקות וההתפשטות הנז' לא נשתנו האורות והכלים מכמו שהיו כי התרין פרקין דכל כלי מן הו"ק שנעשו כלי לכל פרט אינם אלא בחי' ו"ק לאותו הפרט והאור שהוא פרק א' מן הג"ר הוא הג"ר דאותו הפרט וכעד"ז הולכים ומתחלקים ונפרטים הכלים והאורות הנז' לאין קץ ואינם משתנים כלל מכמו שהיו אלא שבזה עולים ומתבררים יותר ומזככים יותר".

ובזמן שהז"א הוא בחי' נפש בלבד שעדיין לא הגיעו מוחין דגדלות דרוח שהוא עדיין שמות אלהים דקטנות. אזי זו"ן הם ד"ו פרצופים 'אחור וקדם צרתני' שפני ז"א למזרח ופני הנוק' למערב והם דבוקים אח' באח', כדי שלא יהיה לחיצונים אפשרות של יניקה מהאח'. ומבאר הרב הלל שאמנם בתחילה כשהיו זו"ן מוחין דקטנות הם היו פנים בפנים וכשבאו לז"א מוחין ראשונים דגדלות ונתפשטו שמות ההויה בפנים שלו ונשארו שמות אלהים באח' שלו ואז היו צריכים להיות אח' באח' כדי שלא ינקו החיצונים. והיה מאיר בה ז"א מנקב החזה אח' אל הנוק'.

ובבוא מוחין דגדלות השניים שהם מוחין דפנים האמיתיים, שנגדל ז"א בי' ספירות גמורות דוחין המוחין דגדלות את המוחין דקטנות לנוק', ונה"י דאמא מלובשת במוחין דנוק' נכנסת ישירות בנוק'. וננסרת הנוק' מאחורי ז"א והם עומדים פנים בפנים וז"א נשאר כולו שמות הויה ונוק' היא שמות אלהים. ובהתחברם כך פנים בפנים הם הויה אלהים שם שלם לפי ששמות אלהים נמתקים על ידי ההויות דז"א.

תיקון הבירורים

פנימיות העולמות אצילות דאצילות הם י"ס דרוח שהם הנקודות אורות הנרנח"י שהם ההויות המנוקדות ונקראים שם מ"ה מלגאו באורח אצילות. שנשמות בני האדם באים מהם.

חיצוניות העולמות הם הגוף והנפש היינו הכ"ב אתוון עם התגין שהם שמות אלהים דקטנות עם הכלים דאצילות והם בי"ע דאצילות.

ולעיתים יורדים פרצופי הבי"ע דאצילות לפרצופים שכנגדם בבי"ע התחתונים המלובשים בבי"ע דחול שהם בי"ע דקלי' כדי לברר משם בסיוע ישראל. ואף מלכות דאצילות עצמה יורדת עם הבי"ע דאצילות לברר הבירורים מז"מ שנפלו בבי"ע. ומתלבשת באותם הבירורים ומעלה אותם חזרה למעלה ונקראים קישוטי כלה לפי שמעוררים הזיווג העליון בסוד מ"ן ובעלה משפיע בה מ"ד שהוא מ"ה החדש בכך נתקנים כל הפרצופים העליונים.

ועולים הבירורים של כלי הז"מ עם ניצוצי הרפ"ח מלמטה למעלה, באופן שבכל עלייה הם מתבררים ונתקנים קצת אבל אינם נגמרים להתברר עד עלותם אל האצילות הנקראת חכמה הכללית הנקראת נקודות. ולא די שעלו באצילות אלא ממשיכים ועולים לאצילות דכל פרצוף היינו פרצוף חיה, חכמה שהוא אבא דכל פרצוף (רש"ש ג ע"ג) 'כי במחשבה אתבריר כולא' ושם מתבררים בסוד בוצינא דקרדינותא ששם אין יכולת בסיגים להישאר והם נפרדים מהם.

וזה מה שאמר לעיל פ"ה שיש בישראל משכילים בחכמה בכוונות עליית המ"ן שהיא י' העליונה היינו ששורש נשמתם הוא באו"א ויש בכוחם לעלות את המ"ן חזרה לשם לאתר רחיקא הוא החכמה העליונה בסוד זרקא לפי שהם באור חוזר כדרך ציור הזרקא שהוא יורד ועולה בחזרה.