ביאור:עץ חיים/שער ה/פרק ד

• ביאור על עץ חיים/שער ה/פרק ד

טנת"א באו"א

הנה כתר דאבא הוא טעמים, וט' ספירות אחרות דאבא הן נקודות. וכתר דאמא הוא תגין, וט' ספירות אחרות דאמא הן אותיות. בדרך כלל אנו אומרים שטעמים בכתר נקודות בחכמה תגין בבינה ואותיות בז"ת ולמה כאן שינה! ניתן להסביר שהמצב עדיין לא הגיעה לתיקונו כשעוסקים בספר יצירה ובתיקוני הזוהר. הכרם שלמה מסביר שאף כאן זה בהתאם לכלל שטעמים בכתר אלא שכאן מדבר על בניין או"א לאחר התיקון שנעשה מבינה דמ"ה שאבא לקח לבניינו כתר וחכמה דבינה דמ"ה ואף שלקח גם ו"ק דחכמה דב"ן הנה ההתייחסות כאן היא רק למה שלקחו מבינה דמ"ה שהם המתקנים. וכיון שמכתר דבינה דמ"ה נעשה הכתר שלו ומהחכמה דבינה דמ"ה נעשו ט"ס שלו לכן כתר דאבא הנעשה מכתר הוא טעמים וט"ס שלו שנעשו מחכמה הן נקודות. ואילו אמא שלקחה בינה דבינה דמ"ה לכן היא תגין, וישסו"ת שלקחו ז"ת דבינה דמ"ה הם אותיות. ואמא שנעשית מבינה דבינה נחשבת ככתר לישסו"ת שנעשו מז"ת דבינה.

כיצד הביטוי שלהם

תמיד הביטוי של הטנת"א יהיה באותיות אלא שציור האותיות ישתנה בהתאם למיקום. אותיות כתר דאבא נכתבות בצורות טעמים, כלומר שנצייר טעם מסוים פעמים רבות כך שתיווצר ממנו אות וכן מילה. וט' ספירות תחתונות דאבא בצורת נקודות. ואותיות כתר דאמא הן בצורות תגין וט' ספירות תחתונות שלה הן בצורת אותיות.

האותיות שיהיו בכל מדרגה ייתנו ביטוי למדרגה שמעליהן כיצד האותיות שהם נעשו מטעמים המילים שייכתבו מהן ייתנו ביטוי למדרגה שמעליהם וכתב בסוף הפרק שהם יהיו בציור עיגולים. והאותיות שנעשו מנקודות לפי שהם מט"ס דאבא ייתנו ביטוי למדרגת הטעמים שמעליהם ולכן נבנה מאותיות אלה שמות של טעמים כגון זרקא אתנח וכד'.

ואותיות שנתחברו מתגין הרבה לפי שהם בכתר דאימא יתנו ביטוי למדרגה שמעליהם כלומר יהיו שמות של נקודות. ולפי שאמא היא בת"ת דאבא [אמא היא ישסו"ת ואבא הוא או"א], והמדרגה שמעליה היא חסד וגבורה דאבא שנקודותיהם הם שבא סגול לכן בהכרח שאותיות אלה יהיו רק שבע שהם אותיות של שבא סגול מצוירות ע"י תגין הרבה. ואילו בט"ס של אימא הרי שהאותיות יהיו בצורה הרגילה הידועה של האלפא ביתא [וצריכים להיות באותיות של שמות של תגין אלא שלא זכינו שיתפרשו לנו שמות התגין].

דוגמא לחיבור אותיות המהוות תיבה בצורה הדומה לנ"ל יש לנו בקריאת שמע ששלוש תיבות ההויות שבפרשת והיה אם שמע שמכוונים בהם להאיר עיני לאה, ושלוש תיבות ההויה שבפרשת ציצית שמכוונים להאיר עיני רחל. הנה האותיות בנויות מעיגולים שבכל עיגול יש שלוש תגין בצורה כזאת: יהו-ה שהי' יש בה שלוש עיגולים, בה' תשע עיגולים, בו' שלוש כך שבכל ההויה יש לנו עשרים וארבע עיגולים ובהם שבעים ושתיים תגין. ובשלוש הויות ע"ב עיניים עם רי"ו תגין שהם ע"ב רי"ו. והויות אלה הם מוחין דז"א הנמצאות בחג"ת שנותנות הארה לעיני לאה שכן ראש לאה הוא מתחת לקשר תש"ר דז"א. על הויה זו נאמר בתיקונים דף קכז: 'וגבותם מלאות עינים'. אמנם עפ"י הפרשנים במעשה המרכבה דיחזקאל יש לפרש גבותם חוזר על גב החיות (שמעל האופנים) שגבם היה גבה מאוד וממלא יראה את רואיהם. גב זה היה מלא עיניים כעין כוכבים מאירים בגוונים רבים. ובדומה בספר הפליאה "מלאכי השרת שהם גבוהים מן הארץ לרקיע וכולם מכף רגליהם ועד קדקדם מלאים עינים וכל עין ועין כגלגל לבנה". אמנם לפי התיקונים יש לפרש כאן שגבם הכוונה לגוף האות שהוא מלא עיניים כלומר מנוקד. שפירש בתיקונים שגביהן מוסב על האופנים שהם כנגד האותיות וגבה להם מוסב על השרפים שהם כנגד הטעמים מלאות עיניים הם הנקודות. שכן גב ופנים יכול להתייחס לנמוך וגבוה כגון ג"ר – פנים ז"ת אחור או גבם.

ומה שאמרנו שבכתר דאימא שהוא תגין והציור יהיה תגין בצורה של שמות הנקודות שכל אות תהיה מצוירת מכמה תגין. הנה התבאר שהאותיות יהיו רק שבא סגול שכן כתר דאמא מבטא את המדרגה שמעליה ולפי שאמא היא ישסו"ת העומדים בז"ת דאבא ואמא מהחזה ולמטה כמובא בע"ח דף צ"ד ע"ד "אמא נפקא מבין דרועין דאבא [או"א עילאין] והוא סוד ישסו"ת הנקרא אימא". נמצא שהמדרגה שלמעלה מכתר דאמא היא חסד וגבורה דאו"א. שהחו"ג דאו"א מאירים בה מרחוק. ומה שאנו מקדימים שבא (דגבורה) לסגול (דחסד) לפי שאמא היא גבורה [ותמיד הנוק' לוקחת מוחי הגבורות קודם למוחי החסדים] ולכן קודמת בה הגבורה לחסד.

ומסביר הכרם שלמה שיש להבין כאן שכיון שישסו"ת הם הזו"ן (הכלליים) דאו"א הרי שרפ"ח דזו"ן (הפרטיים) דאו"א נפלו למדרגה שתחתם שהיא כתר דישסו"ת (שהם אמא) והרפ"ח הם בחי' התגין. גם כוונת "תעגץ" בצירוף השני תגעץ הוא באמא זו שכתר שלה הוא תג וחו"ב שלה הוא קס"א – עץ (וז"ת שבה הוא שם ס"ג).