ביאור:עץ חיים/שער ד/פרק ה

א"ז מאז"ן נאמר לעיל שהז' חשובה מהא' כמו כן יבאר עתה שאות נ' דאז"ן היא החשובה והעיקרית שבשלושת אותיות האז"ן שהיא כנגד הבינה. כשתמנה את עיקר החלקים המהווים את התבונה אינם אלא כ"ה ב' ההין דפרצוף המלכות שנשארו למעלה וא"ו דפרצוף הז"א דתבונה וב' החלקים מי' דה"י עילאה שבבינה [סופר כאן רק את החלקים היותר מובחרים דבכל פרצוף] ויחד הם כ"ה חלקים כנגד כ"ה תיבות דק"ש וזה הטעם של רבי יהודה בשם רבי אלעזר בן עזריה שהקורא את שמע צריך שישמיע לאוזנו כי שם שרשה.

אמנם כ"ה אלה יש בהם פנימיות וחיצוניות שהם יחד נ' סוד ויפן כ"ה וכ"ה והם ב' יחודים דק"ש אחד כנגד ז"א שמייחדים או"א להמשיך מוחין לז"א. והשני בשכלמ"ו שגם בה יש כ"ה תיבות כנגד נוק'.

ובבינה זו [שבתבונה הכללית] יש ק' חלקים (י"ס שבי"ס) שבתבונה דתבונה יש נ"ח חלקים וה' שירדה וה' שלמעלה הרי ס"ח ועוד ל"ג חלקים שהם יו"ד דתבונה שהיא חכמה וה"י שהיא בינה פחות ב' חלקים שירדו לתבונה יחד כ' חלקים של חכמה וי"ג חלקים של בינה, הם ק"א שהם ק' עם הכולל.

וכמו שיש ק' בכללות הבינה והתבונה כן יש בתבונה לבד גם ק' לפי שבה מתפשטת מציאות הבינה. והנה כבר התבאר שיש בתבונה זו נ"ח ועוד ה' שירדה לחוטם. הנה ה' זו שירדה לחוטם יש בה מ"ב ויחד נ"ח ומ"ב הם ק'. שכן ה' זו שירדה למוחין לז"א יש בה שלוש קוים כנגד נה"י ובכל קו יש בו בחי' ה' בצורת ד"י וג' פעמים ד"י הם מ"ב. צורה נוספת שאות ה' זו שירדה יש בה בחי' ס"ג בפשוט מלא ומלא דמלא שהם מ"ב אותיות: הויה, יוד הי ואו הי, יוד ואו דלת הי יוד ואו אלף ואו הי יוד.

טעם למה ה' זו שלושת הווין שבה כל אחד בצורת ד"י שנמשכים אחרי קו היסוד, לפי שהתבונה כשמתפשטת בז"א הנה הנצח שבה מתפשט עד סיום נצח דז"א וכן הוד שבה מתפשט עד סיום הוד דז"א ואילו יסוד התבונה מתפשט עד שליש עליון דת"ת דז"א ולפי שהיסוד דתבונה נקרא בשם שדי אמר לעולמו היינו ליסוד די, שלא יתפשט יותר ומבואר בשער לידת המוחין פ"ג שלוש טעמים למה רק עד שליש עליון דת"ת דז"א מתפשט יסוד דתבונה אחד לצורך התבונה עצמה השני לצורך ז"א והשלישי לצורך רחל. וטעם נוסף מוסיף כאן לצורך פרצוף לאה שיוצאת ממלכות דתבונה כנגד נה"י דתבונה באחוריים דז"א מן הדעת דז"א עד החזה שלו שאף היא לא תתפשט יותר.

ומה שאמרנו שלמעלה מעל התבונה יש בבינה ל"ג שהם מיו"ד ה"י (פחות ב' החלקים די' שירדו מבינה לתבונה). ל"ג אלה הם בצורת א' שכן א' יש לה ג' צורות: א. יו"ד גימט' כ'. ב. יו"י גימט' כ"ו ג. יוו"י שקו אמצעי שבה נחצה לשניים ונהייה ב' ווין ו' העליונה לי' עליונה וו' תחתונה לי' התחתונה והנה בצורה זו הגימט' ל"ב כמבואר בסוד השיניים שהם ל"ב שכן השיניים יוצאים מהבינה שיש בה נ' שערי בינה ולכן ולב"ן שיניים מחלב היינו ל"ב מנ'. ועם הכולל הרי היא גימט' ל"ג כדרך אמרם אלף בית אלף בינה (שבת ק"ד ע"א).

הנה אל"ף במלואה אל"ף למ"ד פ"א גימ' רס"ו ועם הכולל רס"ז שיש בו ג' פעמים פ"ט, וכל פ"ט יש בו ס"ג ושם הויה. ואותם ג' ס"ג שיש בבינה הם כנגד ג' ס"ג שיש בתבונה כמו שנאמר לעיל אם תחבר נ"ח עם ה' תתאה הרי ס"ג ואם תחבר נ"ח עם ה' עילאה הרי ס"ג, ושורש ס"ג עצמו הרי ג' ס"ג. וכן יש ג' הויות והויה גם היא א' שצורתה יו"י, נמצא שבאל"ף מלא היוצא גימט' רס"ז יש ג' ס"ג וג' אלפין.

והנה כל א' היא גימט' ל"ג וג' פעמים ל"ג ע"ה הרי גימט' ק' הוא סוד הק' בבינה העליונה כי כמו שיש בתבונה ק' ברכאן (זוהר ח"ב קכ"ז ע"ב) כך יש גם בבינה. ואם תוסיף ק' זו למניין רס"ו דמילוי האלף נמצא שס"ו שהוא כמניין ימות החמה עם רביע יום היתר.

אל"ף היא בינה ובינה היא אזן ובספר הבהיר סי' ל"ג כתב שאזן דמות אל"ף וכן מובא בתיקונים דף ק"ל ע"א (שמובא שם על ד' רוחות שמזרח הוא בסוד הראיה, ומערב הוא סוד הפה דרום הוא בסוד הריח שאף הוא בסוד הא' ואילו צפון הוא בסוד השמיעה - "שמיעה לקבל שלחן בצפון, ותמן דחילו, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג') ה' שמעתי שמעך יראתי, ומחנה דן לצפון, ואזן דמות אל"ף, דאתמר ביה אלף בינה, דאיהי נמי עוז לצפון". וכבר ראינו איך מהבינה יוצאים ג' אלפין שהם ק' וק' זה שורשו בשם אדנות שבבינה העליונה (אמנם שם אדנות הוא במלכות אך גם בבינה העליונה נמצא שם זה שעליו נאמר "אם עוונות תשמור י"ה אדנ"י מי יעמוד" וגם כאן יש לנו ק' ששם אדנות הוא ס"ה ועם ל"ה אותיותיו במילוי המילוי אל"ף למ"ד פ"א, דל"ת למ"ד ת[י]"ו, נו"ן וא"ו נו"ן, יו"ד וי"ו דל"ת (צורת מילוי השם נלקחה מנהר שלום דף מ"ז ע"א שאפשר שהת"ו עם י' בסוד ועתה יגדל נא כח ה' ואז ל"ה אותיות ואפשר שהת"ו ללא י' ואז ל"ד אותיות ובסידור ב'אתה גבור לעולם אדנ"י' מופיע הו' האחרונה עם מילוי א וא"ו ולא כמו כאן וי"ו) ושם בשם אדנ"י שבבינה הוא ק' ברכאן וממנה נמשך לז"א וממנו למלכות שם אדנ"י שבאצילות. והם סוד מאה אדנים כי האדנים שבמשכן הם סוד המלכות אדני שבאצילות וכמ"ש בלק"ת ס"פ ויקהל (לשם).

עוד ראיה שהבינה נשרשת בשמיעה מהפסוק אדנ"י שמעה אדנ"י סלחה אדנ"י הקשיבה וגו' (דניאל ט') ולכן ר"ת שמעה סלחה הקשיבה שס"ה כמניין ימות החמה ששורשם בבינה. וזה סוד ה' עינויים דיוה"כ שבמהלך השנה ע"י אכילתנו הגופנית אנו ממשיכים מחיצוניות או"א לזו"ן שפע ומזון וכן ע"י שאר חמשת הדברים רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. אבל ביוה"כ אנו צריכים להמשיך מפנימיות או"א לכן אנו אסורים בחמשת העינויים הנ"ל והפנימיות נתקן על ידי קולות התפילה והתורה, ולכן הפנימיות של הגוף נקראת קול, ולכן תמורת ה' עינויים גשמיים אנו עושים ה' תיקונים רוחניים והם חמשת התפילות של יוה"כ ולכן יוה"כ הוא כנגד הבינה שנשרשת באז"ן והחמש תפילות נשמעות באז"ן העליונה כמ"ש "הטה אלהי אזנך ושמע וגו'" וכן אדנ"י שמעה אדנ"י סלחה אדנ"י הקשיבה וגו'.

התבונה היא ה"י אחרונה של הבינה בחי' מלכות ועניינה שהם בן ובת הרמוזים במילה תבונה אבל הבינה היא בן י"ה היינו או"א והבן שהוא ז"א שעדיין לא נרמז בה שם אדנ"י (עד שתתחבר עם התבונה) ורק כאשר היא מתחברת הבינה עם התבונה, היינו ל"ג דבינה מצטרף עם נ"ח דתבונה (שמספרם צ"א) אז יש ייחוד הויה אדנות שגם מספרו הוא צ"א שהם בן ובת.

וכמו שנתבאר בסוף פ"ד יש שלושה שמות ס"ג באזן נ"ח בצירוף ה' שלמטה או שלמעלה ויש שורש ס"ג בעצמו הרי ג' באזן ימין וג' באזן שמאל שיחד ו' ס"ג הם גימט' שע"ח והם שורש שע"ח נהורין בא"א ש"ע עם ח' חיוורתא שבב' הוויות הפנים.

והנה אף שחוטם הוא בחי' ז"א שהוא שם מ"ה יש בחוטם שם ס"ג הבא מהתפשטות ה' דס"ג בחוטם שהוא נ"ח עם ה' תתאה הנעשה ס"ג כמניין חוטם. שבשם מ"ה של ז"א יש בו ג' אלפין שהם ג' אהי"ה שיחד הם גימט' ס"ג שכן שורשו בג' יודין שבס"ג כפי שהתבאר בסוף פ"ג.