ביאור:עבר רחוק

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: plusquamperfectum

"עבר רחוק" או "עבר לעבר" הוא פועל המתייחס לפעולה שבוצעה עוד לפני מה שמסופר עליו באותו משפט (שכולו בעבר).

באנגלית past perfect ובלטינית plus quam perfectum - ראה על כך בהרחבה בערך Pluperfect tense בויקיפדיה באנגלית.

במקרא הדבר בא לידי ביטוי בכך שהנושא מוזכר לפני הנשוא. כלומר, במקום לכתוב "וידע האדם" כפי שנפוץ בספורי התורה (ו' ההיפוך מעתיד לעבר) כתוב "והאדם ידע".

להלן מספר דוגמאות:

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה. (בראשית ד, א)

(כפי שמפרש רש"י שהוא ידע את חוה עוד שהיו בגן עדן, ויש בכך להוציא מדעות הנוצרים הרואים ביחסי אישות דבר שיש בו חטא)

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. (בראשית יד, יח)

(ראה בהרחבה בדף ביאור:בראשית יד יח)

וַיהוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (בראשית כא, א)

(וכותב רש"י: "...שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך")

וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא. (בראשית לא, לד)

(וכותב רש"י: "עוד לפני כן שלבן יצא מאוהל לאה ונכנס לאוהל רחל")

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה. (בראשית כה, לד)

יעקב נתן לעשו את הלחם והנזיד עוד לפני שעשו מכר לו את הבכורה, להדגיש שהמכירה לא היתה תחת לחץ רעבו של עשו. והראיה שלאחר שהלך "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". (הרבנית שרון רימון, תורת עציון, 243)

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. (בראשית לט, א)

(והוא הרי כבר הורד בבראשית לז לו)

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. (שמות כד, א)

(וכותב רש"י: פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות)

וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם. (שמות כד, יד)

(וכותב רש"י: ואל הזקנים אמר - בצאתו מהמחנה)

וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. (במדבר ג, יב)

("ואני לקחתי" ארע בעבר)

וְדָוִד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה. (שמואל א כה, כא)

(רש"י: "בלבו, כשאמרו לו נעריו גידופי נבל...")

וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ. (שמואל א כח, ג)

(והוא כבר מת בשמואל א כה א)

וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה. (אסתר ד, א)

מרדכי ידע את שהמן ציוה להרוג את היהודים עוד לפני שיצאו הרצים, מכיוון שהיה מקורב למלכות.

• ואולי גם המילה "היתה" בפסוק השני בתורה:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית א, ב)