ביאור:נדרים כא א - מעומד

עמוד קודם – תלמוד בבלי – מסכת נדרים – עמוד הבא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גמרא

משנה

שניהם רוצין בשלושה דינרין.

גמרא

• ארבעה נדרים התירו חכמים כו' – אמר ליה רבי אבא בר ממל לרבי אמי: אמרת לן משמיה דרבי יהודה נשיאה, מאן תנא ארבעה נדרים? רבי יהודה היא דאמר משום רבי טרפון: "לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה".

רבא אמר: אפילו תימא רבנן, מי קתני "שניהן רצו"? "שניהן רוצין" קתני.

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לו טפי מסלע, והלה אמר בציר משקל, נדרא הוי או זירוזין הוי? אמר ליה, תנינא: היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו, ואמר לו: "קונם ביתך שאני נכנס", "טיפת צונן שאני טועם" – מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה. ואמאי? והא טיפת צונן קאמר! אלא משתעי איניש הכי; הכא נמי משתעי איניש הכי.

אמר ליה:

ר"ן

• שניהם רוצין בשלושה דינרין - שהמוכר היה דעתו לשלושה, ולא נתכוון בנדרו אלא לזרז הלוקח שלא יעמוד על דעתו שאמר שני דינרין, ושיסכים לשלושה. וכן הלוקח נתכוון לשלושה, ולא נתכוון אלא לזרז המוכר שיסכים לכך, ולא יעמוד על דעתו שאמר ארבעה דינרין, ומשום הכי לא חייל נדרא.

וטעמא דמילתא, לפי שדרכן של מוכר ולוקח בכך, ומשום הכי לא מיקרו דברים שבלב.

• גרסינן בירושלמי, אמר רבי זעירא: הדא דתימא, בשאין מעמידין; אבל במעמידין – צריכין היתר חכם. פירוש: בשאין מעמידין דבריהם, שאומר[ים] שלא נדרו בדווקא אלא לזרז. אבל מעמידין דבריהן לומר שבדווקא נדרו, צריכין היתר חכם.

וקשה בעיני, מאי קא משמע לן [רבי] זעירא? מתניתין היא, דקתני: שניהם רוצין כו'!

ונראה לי דקא משמע לן דרוצין מעיקרא קאמר ולא רצו, כדשקלינן וטרינן בגמרא.

תו גרסינן התם: היה מעמיד אצל זה, ואצל זה אין מעמיד, כיוון שבטל אצל זה, בטל אצל זה. והכי פירושו: היה מוכר חפץ לשניים ואמר: "קונם שאיני פוחת לכם מן הסלע", והיה בדעתו לידור לאחד מהם בדווקא, ולחבירו כדי לזרז, כיוון שבטל אצל זה, בטל אצל זה.

ונראה דבשאין מעמידין ודעתן היה לשלושה דינרין, מוכר יכול ליתנו בפחות משלושה ולוקח יכול ליתן בו יותר משלושה; שכיוון שמשמעות הנדר אינו אלא לזרז, אף על פי שהסכימו בליבם לשלושה דינרים, דברים שבלב הוו.

ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל, ולא הלוקח רשאי ליתן בו סלע, שהרי עיקר משמעות נדרי[ה]ם אינו אלא לכך.

ואיכא מאן דאמר דאפילו בכי האי גוונא לא חייל נדרייהו.

• תניא בתוספתא דמכחלתין: אף נדרים שאמרו מותרין, מניין שלא יהא אדם נודר בהם כדי לבטלן? תלמוד לומר, "לא יחל דברו", לא יעשה דבריו חולין. הביאה הר"ם במז"ל בפרק ד' מהלכות נדרים.

גמרא

• לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה – והוא הדין לנדרים, דאיתקש לנזירות, דלא חייל אלא אם כן יקבל בלא תנאי; הלכך מוכר ולוקח שתלו נדרם בתנאי, אף על פי שעברו על תנאם לא חיילי נדרייהו.

• רבא אמר אפילו תימא רבנן מי קתני שניהם רצו – כלומר, דמתניתין דנדרי זירוזין לאו משום הפלאה היא, אלא משום ששׁמו חכמים דעתם שלא נדרו בדווקא אלא לזרז, דמי קתני "רצו", שיהא משמעותו שרצו לבסוף? "שניהם רוצין" קתני, דמשמע מתחילה ועד סוף.

וקשיא לי, למאי דסלקא דעתין מעיקרא דטעמא דמתניתין משום הפלאה הוא, למה ליה למתני "שניהם רוצים בשלושה דינרין" ורצו לבסוף קאמר, כלומר שנתקיים המכר בשלושה דינרין? אפילו נתנו מוכר בשקל או שנתן בו לוקח סלע נדרן בטל, כיון שבשעת נדרן לא היה מתברר הדבר אם יחול אם לאו!

ונראה בעיני דתנא רבותא קתני, דלא מיבעיא בשניים שהיו מהלכין בדרך ואמר אחד מהם: "הריני נזיר שזה איש פלוני", ואמר חבירו: "הריני נזיר שאינו", דאין אחד מהם נזיר, כרבי יהודה משום רבי טרפון; דהתם דין הוא שלא תחול נזירותם, לפי שאי אפשר לחול נזירות על שניהם, וכיוון שבטל אצל זה – בטל אצל זה, שמשעה ראשונה יצתה נזירות לבטלה, וכי האי גוונא פשיטא ליה לתנא דמתניתין דלא הוי הפלאה. אלא אפילו במוכר ולוקח, שאפשר שיהא הנדר חל על שניהם, ולבסוף גם כן כך היה שרצו בשלושה דינרין, ונמצא שכל אחד עבר על תנאו, וסלקא דעתך אמינא דכי האי גוונא הפלאה מקריא, קא משמע לן.

• אמר ליה טפי מסלע – כלומר, שאמר לו: "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע ופרוטה", ולוקח אמר: "קונם שאיני מוסיף לך על שקל פחות פרוטה", נדרא הוי או זרוזין הוי? דאיכא למימר, כיוון דנחות כולי האי לדיוקא – בדווקא נדרו ולא לזרז.

לישנא אחרינא: אמר ליה טפי מסלע, שאמר שלא יפחות לו מחמש דינרין, ואמר ליה אידך בציר מן שקל, שלא יתן בו יותר מן דינר, מי אמרינן כיוון דמרחקי כולי האי בדווקא נדר?

• שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה – אלמא אף על גב דנחית לדיוקא, ושנתרחק הרבה ממה שהיה רוצה חבירו שיאכל, שהרי אסר על עצמו אפילו דריסת הרגל ושתיית צונן, אפילו הכי אמרינן דלאו בדווקא נדר; הכא נמי, אף על גב (המשך מעמוד הבא) דאמר חד טפי מן סלע ואידך בציר מן שקל, זירוזין הוא ולאו דווקא.