ביאור:מקורות ללימוד המצוות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

דף זה הוא אוסף של הפניות למאמרים אחרים.

בפירושו לישעיהו ו י - "פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין" - כתב מלבי"ם: " ...ומה שסידר בדבריו: ראיה - שמיעה - הבנה, כי:

* תחילה נכיר את הבורא על-ידי ראיית החושים מהמון מעשיו ובריאותיו,

* ואחר-כך על-ידי הקבלה [המסורת] הנמשכת מדור דור,

*

ואחר-כך על-ידי מופתי השכל והדעת,'

כמו שאמר לקמן (ישעיהו מ) "הלא תדעו? הלא תשמעו? הלא הוגד מראש לכם?"... ".   

לדעתי, כנגד שלוש הדרכים העיקריות להכיר את ה' (ראיה, שמיעה, ומחשבה) יש שלוש דרכים עיקריות לגלות את רצון ה' (התבוננות במציאות, מסורת הדורות הקודמים, והמצפון האנושי) , ושלוש דרכים עיקריות לפרש את תורת ה' (התבוננות בפסוקי התורה, פרשנות הדורות הקודמים, ועיון בטעמי המצוות; דברים דומים כתב שד"ל בהקדמתו לפירוש התורה , בסדר שונה - מסורת, דקדוק, ושכל ישר ).

בכל הדורות, וגם בימינו, יש מחלוקת בשאלה - איזה משקל לייחס לכל אחת מהדרכים, כלומר - מה לעשות כאשר חלק מהדרכים מביאות למסקנות מנוגדות?

בדף זה אספתי קישורים למאמרים שדנים בשאלות אלו. המאמרים אינם בהכרח משקפים את דעתי האישית.

1. ראיה - התבוננות במציאות

אפשר, אולי, לגלות את רצון ה' על-ידי התבוננות במאורעות שקורים לנו בחיי היום-יום - ע' איך צריך להתייחס לסימנים משמיים? .

חשיבות מיוחדת יש למאורעות שאפשר לראות בהם שכר או עונש על מעשינו - ע' חשבון נפש - תשובה כתוצאה מאסון .

חשיבות רבה יותר יש למאורעות בעלי חשיבות היסטורית, שקורים לכלל ישראל - ע' קידום הגאולה כמדד לצדקת הדרך .

(ע"ע דיונים על סימנים ).

ובנושא פרשנות התורה:

• יש אומרים, שאפשר להבין מושגים וחוקים שמופיעים בתורה, ע"י שימוש בכלי המחקר המדעי - לימוד היסטוריה, ארכיאולוגיה ועוד;

יש אומרים, שהדרך לפרש את התורה היא, להתעמק במילים, בפסוקים ובפרקים, ולנסות להפיק מתוכם הגדרות מדויקות לפרטי המצוות. ע': הגדרה לעומת אבטיפוס; האם יש צורך בהגדרות מדוייקות?  

ע"ע  לימוד תורה - כלים ושיטות

2. שמיעה - קבלה ומסורת

האם הרוב קובע? / דוד אקסלרוד

בתחום זה יש לנו מקורות רבים לבירור רצון ה', מתקופות שונות בהיסטוריה, ויש דיונים רבים - איזה משקל לייחס למקורות מכל תקופה ומכל סוג:

המקור העתיק ביותר הוא התורה שבכתב, שניתנה לנו משמיים לפני 3300 שנה. בתרגומים שונים ניתן למצוא ניסוחים שונים של פסוקים מסוימים בתורה - האם צריך להתייחס אליהם? .

יחד עם התורה שבכתב ניתנה גם תורה בעל-פה - השאלה היא מה נשאר ממנה, ואיפה ניתן למצוא אותה?  (ע"ע דיונים על תורה שבעל-פה ).

בימי הביניים התחילה להתגלות בישראל תורת הנסתר - עד כמה יש להתייחס לתורה זו בבירור רצון ה'?

• יש אומרים, שהמקור העיקרי לבירור רצון ה' הוא דברם של הרבנים - ע'

איך מזהים מומחה בעולם התורה?  (

ע"ע דיונים על רבנים ).

במשך הדורות התקבלו בעם-ישראל מנהגים מסוימים - איזו חשיבות צריך לייחס להם? (ע"ע דיונים על מסורת ).

גם בנושא פרשנות התורה, יש לנו מקורות רבים מתקופות שונות, וגם כאן יש דיונים רבים - איזה משקל לייחס למקורות מכל תקופה: איזה משקל לייחס לפירושים ישירים שאנחנו מפרשים את התורה, ואיזה משקל לייחס לפירושים של חכמי הדורות הקודמים? (ע"ע חדשנות בפירוש המצוות - תשובות לטענות נפוצות ).

3. מחשבה - שכל ומצפון

אפשר, אולי, לגלות את רצון ה' בעזרת ערכי המוסר הטבעיים שה' טבע בליבנו. ערכים אלה עשויים להביא לתוצאות נכונות, אך הם עלולים גם ליצור שיבושים, ויש להשתמש בהם בזהירות. ע': ערך הצדק ; ערך הנישואין לפני מתן תורה - דוגמה לעיוות שנוצר מההסתמכות על ערכים חיצוניים (ע"ע דיונים על ערכים מחוץ לתורה )

ובנושא פרשנות התורה - יש אומרים, שאפשר להבין את פרטי המצוות ע"י הבנת הרעיון והטעם שעומד מאחריהן . ע"ע:  ערכים ורעיונות המשותפים לכמה מצוות

נושא נוסף, שקשור לכל שלוש הדרכים - איך להתמודד עם מצבי ספק - מצבים שבהם לא ידוע בוודאות מהו רצון ה' ?    

מקורות

על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-03.

תגובות

מאת:

מאת: Fades, אראל

1. Fades: ישראל הסכימו לקבל את דין הגמרא והכרעות הלכתיות של הרוב, להבדיל מחטאים נגד ההלכה, מחייבות את הכלל. "לא תהיה אחרי רבים לרעות" לא שולל זאת, אלא קובע שלא מחייבים בדיני נפשות ברוב של דיין אחד.

אראל: 

א. אין שום ראיה לכך שדעת רוב ישראל מחייבת את הכלל. הפסוק בתורה "אחרי רבים להטות" נאמר על דיון משפטי בסוגיה ספציפית ולא על הכרעת רוב הציבור.

ב. במשך תקופות ארוכות בהסטוריה, רוב ישראל היו חוטאים גמורים. אילו ההכרעה שלהם היתה מחייבת, היינו חייבים עד היום הזה לעבוד את הבעל...

ג. לא ברור לי מניין לך שצריך לקבל את דעת רוב ישראל דווקא בנקודת זמן מסויימת, ולא באף נקודת זמן אחרת לפניה או אחריה.

2. Fades: פסיקות בתי הדין בתקופת הסמיכה (לרבות ב"ד של אמוראי א"י) נתקבלו בסמכות שלא יכולה להעקר בהעדר ב"ד בעל סמכות מקבילה (גם לפי הרמב"ם), והם הבסיס להלכה של ימינו.

אראל:  א. כלל זה עצמו אינו כתוב בתורה; מי שחולק על ההלכה המקובלת בימינו, יכול לחלוק גם על כלל זה.

ב. גם על-פי הרמב"ם, שקבע כלל זה (בהלכות ממרים), יש מקרים שבהם מותר לעקור פסיקות קודמות בבית-דין קטן יותר: כאשר הפסיקות הקודמות מבוססות על פרשנות מסוימת לתורה, ולבית-הדין החדש נראה שהפרשנות הזו היתה שגויה, מותר לו לפרש את התורה בדרך שנראית לו נכונה יותר, ולשנות את פסיקת ההלכה בהתאם.

ג. תקופת הסמיכה הסתיימה לפני כמעט 2000 שנה. חלק גדול מההלכות המקובלות בימינו נקבעו מאוחר יותר, ולכן בכל מקרה אין צורך בבית-דין לביטולן.

3. Fades: השגתנו בתורה מבוססת על מה שנשתמר ממשנתם של הדורות הקודמים בשלשלת מסירת התורה מסיני ולכן יכולתנו לבקר אותם מוגבלת. 

אראל: תיקון: השגתנו בתורה מבוססת גם על השכל שה' נתן לנו, וגם על משנתם של הדורות הקודמים. אבל אני מסכים שיכולתנו לבקר את הדורות הקודמים היא מוגבלת, ויש לעשות זאת בזהירות רבה.

4. Fades: האחריות כלפי המסגרת ההלכתית הקבועה מהווה בסיס משותף לעם ישראל, שלא מתקיים כשכל אחד פוסק הלכה לעצמו.

אראל: כיום האחריות כלפי המסגרת ההלכתית מהווה בסיס משותף רק עבור חלק קטן מעם ישראל. אם המטרה היא שתהיה אחדות, עדיף דווקא להגדיל את הבסיס ולתת מקום לדעות רבות יותר.

5. Fades: בתקופה זו של גלות הדורות יורדים בכושרם ההלכתי כך שעלינו לייחס משקל גדול יחסית לדברי החכמים בני הישיבות הגדולות בא"י ואח"כ בבבל שזכו, בזכות בית המקדש ואח"כ בזכות האוטונומיה לה זכו מטעם השלטונות, לדרגה גבוה של תפיסה בתורה ולמצוות הרחוקות מאיתנו (כגון סמכות בתי דין). 

אראל: כמו בתשובתי לטענה 3 - אני מסכים שיש לייחס להם משקל גדול יחסית, אך אין בדבריך ראיה לכך שצריך לייחס להם משקל אינסופי המבטל לגמרי כל טענה אחרת.

6. Fades:  בלי הנחת העבודה של הסתמכות על חז"ל לא נוכל לדעת מהי ההלכה המקורית ולכן יש להסתמך עליהם. בשו"ע "אלטרנטיבי" שלא מבוסס על חז"ל לא יהיה אפשר לנסח אפילו סעיף אחד. 

אראל: א. אני מסכים שיש דברים שאי-אפשר לדעת בלי להסתמך על חז"ל - אי אפשר לדעת את משמעותן של מילים נדירות (למשל "טוטפות", "שאור", "אביב").

ב. אך יש דברים רבים שאפשר לדעת בלי להסתמך על חז"ל - יש הוכחות רבות לכך, שאפשר להגיע לפירושים נכונים לתורה, ולהסיק מהם הלכות נכונות, גם בלי להסתמך על ההלכה המקובלת בימינו, או על ההלכה שהיתה מקובלת בדורות הקודמים. הבאתי כמה ציטוטים המלמדים שגם חכמי הדורות הקודמים הסכימו לכך, במאמר חדשנות בפירוש התנ"ך , ואין צורך להעתיק את הדברים לכאן.

ג. לכן, יש לבדוק בכל מקרה לגופו, האם חייבים לקבל את דעתם של חכמי הדורות הקודמים, או שאפשר להגיע לפירוש נכון יותר.

7. Fades: מי שמזהה קדושה אצל צדיקים מסוימים יכול להסיק שיש להם דרגה של השכלה נשפעת והיו מרגישים אם כל ההלכה הייתה משובשת. השימוש בהנחה שההלכה של ימינו רחוקה מהתורה, בהקשר זה, מבוסס על הגיון מעגלי. 

אראל:

א. אני, כמובן, לא חושב שכל ההלכה משובשת, אלא רק חלקים מעטים בה.

ב. לא זכיתי לפגוש בצדיקים בעלי "השכלה נשפעת" כה גדולה עד שאאמין שכל דבריהם אמת ושאין למתוח עליהם ביקורת כלל.

ג. בכל מקרה, ייתכן שאותם צדיקים אכן מבחינים בכך שיש שיבושים מסויימים בהלכה המקובלת בימינו, אך בוחרים שלא לצאת למאבק בנושא זה משיקולים של סדרי עדיפויות, וכך משאירים לדורות הצעירים יותר "מקום להתגדר בו".

8. Fades: סטטיסטית, שיעור תמיכה גבוה בשיטה מעלה את הסבירות שהיא נכונה. ובכן, בכל נושא הלכתי השיטה המקובלת ביותר בקרב חכמי התורה היא השיטה האורתודוקסית, שהיא השיטה המקובלת על הרבנים המקובלים על רוב ציבור שומרי המצוות (ומבוססת על מסורת הדורות).

אראל:

א. סטטיסטית זה נכון, אך סטטיסטיקה אינה השיקול היחיד. אנו משתמשים בסטטיסטיקה "עיוורת" רק כאשר אין לנו שום אפשרות להשתמש בהיגיון.

ב. ברוב התחומים, וברוב הדורות, רוב המומחים טעו; לכן אי אפשר להסיק מסקנה מדעתם של רוב המומחים (אמנם, תחום התורה אינו ככל התחומים; לטענות המיוחדות לתחום התורה התייחסתי בתשובותיי לכל טענה במקומה; הטענה הנוכחית היא טענה כללית יותר).

ג. אנחנו לא יודעים את דעותיהם של כל החכמים מהדורות הקודמים, כי רובם לא שרדו.

ד. ייתכן שרוב החכמים לא חשבו בעצמם על כל נושא (לא היה להם זמן כי יש אינסוף נושאים), אלא קיבלו את דעתם של חכמים אחרים, כך שמספר החכמים שהגיעו באופן בלתי-תלוי לאותה מסקנה הוא קטן יחסית.

9. Fades: תפיסת המציאות שלנו מספיקה בשביל להראות שהיסטורית הזרמים האורתודוקסים בעם ישראל מגלים שרידות גבוהה יותר מהאחרים. "הזרמים האורתודוקסים" הם חברי הקבוצה, שיש לה המשכיות מדור לדור כביכול הייתה עם, המקבלת את השיטה ההלכתית של הרבנים המקובלים על רוב שומרי המצוות. תחת ההנחה שלקיום התורה כהלכתה צריכה להיות השלכה חיובית על המשך הקיום, יש כאן ראיה אמפירית לטובת האורתודוקסיה, מה גם שיש לנו עניין שיהיו לנו "ממשיכי דרך". זוהי אמירה כללית ועל מי שסבור שדוקא מנהג אורתודוקסי מסויים פועל בכיוון ההפוך לנמק את דעתו.

אראל: א. לא ברור מי הם "הזרמים האורתודוקסים". כל עוד מושג זה אינו מוגדר, כל אחד יכול לטעון, שהוא מסכים לטענה זו, ושהחידושים שהוא רוצה להכניס בתורה אינם מנוגדים לאורתודוקסיה.

ב. בכל מקרה, ברור שהאורתודוקסיה אינה עם ואינה שֵבֶט, אלא אוסף מסוים של דעות ומנהגים. לכן, מה ששרד הוא, לא "הזרמים האורתודוקסים", אלא אוסף מסוים של מנהגים. אם כך יש לברר - מה הם אותם מנהגים שמגלים שרידות גבוהה? מי אמר ש כל המנהגים הכלולים באורתודוקסיה תורמים לשרידות?

ג. מעבר לכך - מי אמר ששרידות של מנהגים מסוימים מעידה על נכונותם? והרי רוב המנהגים ששרדו עד היום באנושות אינם נכונים! 

10. Fades: המסירה מדור לדור, ולא אוטודידקטיה או פרשנות עצמאית, היא מוטיב חוזר בהיסטוריה התורנית והיא מקור הלגיטימציה העיקרי.

אראל: גם הפרשנות העצמאית והמקורית (שמטרתה לגלות מחדש פירושים שנשתכחו במשך הדורות) היא מוטיב חוזר, כפי שהסברתי במאמר תנועות חדשניות בתולדות עם ישראל (אין טעם להעתיק את הדברים לכאן, אין שם טיעונים אלא רק דוגמאות).

 

מאת:

מאת:

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tryg/mqor/index