ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/פסחים/פרק ח/משנה א
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תלמוד בבלי פסחים פרק ח משנה א
פסחים פרק ח משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- האשה -
- בזמן שהיא בבית בעלה: שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה - תאכל משל בעלה.
- הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה: שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה - תאכל במקום שהיא רוצה.
- יתום ששחטו עליו אפוטרופסין - יאכל במקום שהוא רוצה.
- עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהן.
- מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו:
תלמוד בבלי על פסחים פרק שמיני משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
מקראות על נשים[עריכה]
שמעת מינה יש ברירה לאחר השחיטה ניתן להחליט (מראש) איזה מהם נעשה לשמה?
- מאי רוצה? - בשעת שחיטה מותר לה להחליט לפני השחיטה בחג הפסח הראשון שלה, אם רוצה לאכול אצל אביה או חמיה
ורמינהו:
האשה -
רגל הראשון: אוכלת משל אביה
מכאן ואילך: רוצה - אוכלת משל אביה, רוצה - משל בעלה.
- לא קשיא.
כאן ברדופה לילך, כאן בשאינה רדופה.
דכתיב:
(שיר השירים ח, י) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום
וא"ר יוחנן: ככלה הכתוב בשיר השירים מתאים לכלה כזו אשר... שנמצאת שלימה בבית חמיה שטוב לה בביתה החדש. באותה תקופה גרו המשפחות לדורותיהם בבית אחד. הנשים התחתנו בגיל צעיר אף בנות תשע ועשר שנים בלבד
ורדופה לילך - להגיד שבחה:
...בבית אביה רצתה - תאכל בבית אביה - כדכתיב:
(הושע ב, יח) והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי.
אמר רבי יוחנן ככלה הכתוב בהושע מתאים לכלה רגילה, שאינה מרגישה בנוח בבית חמיה שם לא מרגישה עדיין בנוח, ומתייחסת אל בן זוגה כשליט מאולץ ולא ככלה בבית אביה שם היא מרגישה את החופש לקרוא לו כבן זוג שווה
(שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה
א"ר יוחנן - זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד
(שיר השירים ח, י) אני חומה ושדי כמגדלות
אמר רבי יוחנן אני חומה - זו תורה, ושדי כמגדלות - אלו תלמידי חכמים
ורבא אמר:
אני חומה - זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
אמר רב זוטרא בר טוביה:
אמר רב:
מאי דכתיב:
תהילת ברוך ד' - צורי אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל...
אשר בנינו כנטיעים - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא
בנותינו כזויות - אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן ראו על הסבר זה בביאור המעומד של תהילה זו
וכן הוא אומר זכריה 9 ומלאו כמזרק כזויות מזבח
איבעית אימא מהכא:
...בהמשך התהילה מזוינו מלאים - מפיקים מזן אל זן
...מחוטבות תבנית היכל - - אלו אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם ואלו בנותינו כזויות - מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן.
(הושע א, א) דבר ה' אשר היה אל הושע וגו'
...בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה
בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים וגדול שבכולן הושע שנאמר
(הושע א, ב) תחלת דבר ה' בהושע
וכי בהושע דבר תחלה והלא ממשה עד הושע כמה נביאים
א"ר יוחנן: תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק. ואלו הן: הושע ישעיה עמוס ומיכה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו!
והיה לו לומר: בניך הם! בני חנוניך הם! בני אברהם יצחק ויעקב! גלגל רחמיך עליהן!
לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבש"ע כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת.
אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה?
אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך.
אם הוא יכול לשלוח? אף אני אשלח את ישראל!
שנא' (הושע א, ב) ויאמר ה' אל הושע: לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים...
וכתיב: וילך ויקח את גומר בת דבלים...
פסחים דף פז עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
גומר -
אמר רב: שהכל גומרים בה
בת דבלים - דבה רעה בת דבה רעה
ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה.
ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה
דבר אחר: גומר -
אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה
רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו שנאמר
(מלכים ב יג, ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש
(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן
ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל - כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא
והשבתי ממלכות בית ישראל.
ותהר עוד ותלד בת
ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה - כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, כי נשא אשא להם.
ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי - כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם
לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקב"ה להושע:
לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה?
אף אתה בדול עצמך ממנה.
אמר לו: רבש"ע יש לי בנים ממנה, ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה!
א"ל הקב"ה:
ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן?
כך ישראל שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב,
אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי -
תורה - קנין אחד. דכתיב: (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו
שמים וארץ - קנין אחד. דכתיב: (בראשית יד, יט) קונה שמים וארץ
בית המקדש - קנין אחד. דכתיב: (תהלים עח, נד) הר זה קנתה ימינו
שראל - קנין אחד. דכתיב: (שמות טו, טז) עם זו קנית
ואתה אמרת העבירם באומה אחרת?!
כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו.
אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על ישראל! שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך!!
עמד ובקש רחמים ובטל גזירה.
והתחיל לברכן שנאמר: (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'
והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם - יאמר להם בני אל חי
ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' (הושע ב, כה)
וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה, ואמרתי ללא עמי - עמי אתה.
אמר רבי יוחנן: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה
שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו
שנאמר (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'
אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה
מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס
מנלן דאימני? דכתיב:
(הושע א, א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל
ומנלן דלא קיבל לשון הרע? דכתיב
(עמוס ז, י) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו'
וכתיב כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו'
אמר: חס ושלום אמר אותו צדיק כך! ואם אמר מה אעשה לו? שכינה אמרה לו!
אמר ר"א:
אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים
שנאמר (הושע א, ו) כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל
ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא: כי נשא אשא להם
ואמר ר"א: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים
שנאמר (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ
כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין
ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה) ורחמתי את לא רוחמה
אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי:
מאי דכתיב (משלי ל, י) אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת,
וכתיב (משלי ל, יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך.
משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן?
אלא אפילו דור - שאביו יקלל, ואת אמו - לא יברך: אל תלשן עבד אל אדוניו.
מנלן? מהושע
א"ר אושעיא מאי דכתיב (שופטים ה, יא) צדקת פרזונו בישראל
צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות
והיינו דא"ל ההוא מינא לר' חנינא: אנן מעלינן מינייכו!
כתיב בכו (מלכים א יא, טז) כי ששת חדשים ישב שם וגו'
ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי!
אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א'.
נטפל ליה ר' אושעיא א"ל:
משום דלא ידעיתו היכי תעבדו -
תכלינן כולהו? - ליתנהו גבייכו!
מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא!
אמר ליה: גפא דרומאי!! בהא נחתינן ובהא סלקינן.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.