מתוך ויקיטקסט

[עריכה] מי קורא ברחוב?

בפרק א בספר משלי, אחרי הכותרת הכללית לספר (פסוקים 1-7), ישנם שלושה חלקים:

בתחילת הפרק נאמר ( ביאור:א ח ): "שמע בני מוסר אביך , ואל תטש תורת אמך";
אחר-כך יש קטע (א10-19) שמתאים לתיאור " מוסר אביך ": קטע מאד 'גברי', על שודדים ורוצחים שמנסים לפתות את הבן להצטרף אליהם, והאב מזהיר את בנו "בני! אם יפתוך חטאים - אל תבא!".
ואחר-כך יש קטע (א20-33) שמתאים לתיאור " תורת אמך ": קטע 'נשי', שהדמות הדוברת בו היא ממין נקבה: "חכמות בחוץ תרנה, ברחבות תתן קולה; בראש המיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר: עד מתי, פתים, תאהבו פתי...".

מי בדיוק קורא בקטע השלישי?

1. ייתכן שהכוונה לאֵם - אותה אם שנזכרה בתחילת הפרק ("ואל תטש תורת אמך"); האֵם היא אישה חכמה (כמו האישה החכמה שנזכרה בפרק ט ), והיא יוצאת לרחובות כדי להוכיח ולהזהיר את הפתיים. אולם:

המשך הקטע לא מתאים להשערה זו; בהמשך הקטע נאמר ( ביאור:א כו ): " "גם אני באידכם אשחק, אלעג בבא פחדכם." "בבא כשואה פחדכם, ואידכם כסופה יאתה, בבא עליכם צרה וצוקה. אז יקראנני ולא אענה..." ". שמחה לאיד היא מידה רעה לכל אדם (" שמח לאיד לא ינקה "), קל וחומר שאינה מתאימה לאם; אף אֵם לא תשמח לאידם של ילדיה, גם אִם הם מאד פתיים; ואף אֵם לא תגיד לילדיה " לא אענה ".
ועוד: אם הקריאה של האם מתחילה בפסוק כב, מדוע "בזבזו" שני פסוקים (20-21) רק כדי להגיד לנו שהיא קוראת? הרי, הקטע שמתאר את מוסר האב (פסוקים 10-19) מתחיל מייד ב"מוסר", ולא נאמר שם ש"האב קורא".

2. לפי רוב המפרשים, הקוראת כאן היא החוכמה. לא מדובר באדם ספציפי שקורא "עד מתי פתיים תאהבו פתי...", אלא במושג המופשט "חכמה". ה'קריאה' של החכמה היא משל למסר הכללי של החכמה - לעזוב את הפיתויים, להתרחק מהלצים והכסילים (פסוק כב), ולבוא ללמוד את דברי החכמה (פסוק כג), לפני שיהיה מאוחר מדי (ראו המציאות תטפח על פניכם ). המסר הזה הוא גלוי וידוע, כדברי מצודת דוד: " "הלא התורה גלויה לכולם ומזהירה על קיומה" ".

אולם, לפי זה, לא ברור מה המשמעות המעשית של הפסוק - והרי כל ספר משלי מתאר מסרים שיש בהם חכמה; מה הטעם להקדיש שני פסוקים שלמים, בתחילת הקטע, רק כדי להגיד שמדובר במסר של חכמה? ועוד: אם מדובר במסר גלוי וידוע לכולם, מדוע בכלל יש צורך לכתוב אותו?

3. וייתכן שיש לשלב את שני הפירושים: הקוראת כאן היא החכמה המופשטת, אבל הספר מתאר את הקריאה שלה על-מנת להעביר מסר לכל הנשים החכמות (והגברים החכמים), שיצאו גם הם לרחוב, ויקראו גם הם. הקטע מלמד, שגם כאשר רואים פתיים הנמצאים בחברתם של לצים וכסילים, לא צריך להתייאש - יש לקרוא לפתיים ולהסביר להם את הסכנות העומדות בדרכם, על-מנת להרחיק אותם מהחברה הרעה, ולגרום להם "לקחת את עצמם בידיים" ולהתחיל ללמוד, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לעיון נוסף: