ביאור:מבנה משלי ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק ז כולו נאום אחד, המתאר איך אשה נכריה מפתה נער חסר-לב:

ב פסוקים 1-5 החכם קורא לנער לשמור על התורה והמצוה, ולעסוק בחכמה ובבינה, כי הן ישמרו עליו מפיתויים של אשה זרה.

ב פסוקים 6-23 החכם מספר סיפור מהחיים - איך הסתכל בעד החלון וראה נער מתפתה ללכת אחרי אשה זונה. הקטע בנוי במבנה סימטרי - החלק הראשון מדבר על הנער, השני והשלישי על האשה, והרביעי שוב על הנער:

• פסוקים 7-9: מעשיו של הנער, "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ";
• פסוקים 10-13: מעשיה של האשה, "וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב";
• פסוקים 14-20: נאום הפיתוי של האשה, המתחיל במצוה ומסתיים בעבירה: "זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי...";
• פסוקים 21-23: התהליך הנפשי שעובר הנער עד שהוא מתפתה, "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם".

וב פסוקים 24-27 החכם מסכם את מוסר ההשכל מהסיפור שראה - הליכה אחר אשה זונה מביאה רק למוות.

בית

הרעיון המרכזי בפרק הוא חשיבות הבית והמשפחה. המילה בית חוזרת לכל אורך הפרק. בלשון המקרא, בית הוא משל למשפחה , אבל הפרק מתאר ניתוק בין בית לבין משפחה - ניתוק המאפיין את האישה הזונה. זה גם אחד מגורמי הפיתוי שלה: האפשרות להיכנס לביתה של האישה הזונה, על כל ההנאות שבו, בלי האחריות ליצירת דור ההמשך של המשפחה:

(משלי ז ו): "כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי": החכם נמצא בביתו - יש לו בית מסודר ומשפחה מסודרת, הוא מסתכל החוצה ורואה את הבחורים שנמצאים מחוץ לחלון - הבנים שעדיין אין להם בית (פסוק ז) - "וארא בפתאים, אבינה בבנים, נער חסר לב" ( פירוט ). מבין אותם רווקים, הסכנה הגדולה ביותר אורבת לנער חסר לב ( = שאינו מסוגל לחשוב ): הוא עלול ללכת אחרי כל אישה שנותנת לו אשליה של בית, מבלי לחשוב כלל על התוצאות. ואכן, אותו נער:

(משלי ז ח): "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד"- הוא עובר ליד פינתה של אישה זונה, וצועד דרך ביתה ( פירוט ), בתקוה לקבל ממנה קצת חום ביתי; אולם האישה, שנמצאת באותו בית, לא רואה בביתה מרכז לבניית חיי משפחה, להיפך:

(משלי ז יא): "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ"- היא הומיה = משמיעה דיבורים מפתים, שוטפים וכובשים , וסוררת = סרה ומתנתקת ממשפחתה, אינה נמצאת בביתה ואינה מתעניינת במשפחתה, יש לה מטרות אחרות; לאחר שהיא מפתה את הנער לבוא איתה (ראו פיתויי האישה הסוררת ) היא אומרת לנער:

(משלי ז יח): "לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים"- נחשוב רק על הלילה הזה, רק עד הבוקר; בבית הזה אין צורך לחשוב על העתיד, אין צורך לחשוב על משפחה - אפשר לחשוב רק על ההווה.

החכם מטיל את האחריות לא רק על האישה אלא גם על הבעל, גם הוא מנותק ממשפחתו ואינו נמצא בביתו:

(משלי ז יט): "כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק"- הוא אינו נקרא "אישי" אלא האיש - הוא סתם איש שגר בבית, אין לי קשר איתו, וגם הוא לא קשור לביתו; אנחנו לא משפחה - אנחנו רק אישה ואיש ש"במקרה" גרים יחד באותו בית:

(משלי ז כ): "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ"- הוא מתעניין יותר בכסף ובמסחר מאשר בבית ובמשפחה; הוא לא "ישוב" לביתו אלא יבוא לביתו; וגם זה רק במועד קבוע מראש (ליום הכסא), כמו אדם שמגיע לישיבה עסקית שנקבעה מראש. הבית בשבילו הוא עסקת נדל"ן ולא מקום לבניית משפחה ( פירוט ).

בהמשך מתאר החכם איך הנער מתפתה והולך אל מותו הרוחני , ואז מסכם: בית כזה, שבו חושבים רק על ההווה, הוא בית של מוות - בית שאין בו המשכיות לחיים:

(משלי ז כז): "דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת". 

פרק ה פונה, כנראה, אל אדם נשוי, ומייעץ לו לשמוח באשתו, (משלי ה יח): "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן..."; הפרק שלנו פונה, כנראה, אל נער רווק, שאין לו אשה לשמוח בה, ולכן החכם מייעץ לו, בתחילת הפרק, להשקיע את מרצו בלימוד חכמה ובינה, שיהיו עבורו מעין בית ומשפחה:

(משלי ז ד): "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אחֹתִי אָתְּ', ו'מֹדָע ' לַבִּינָה תִקְרָא"( פירוט ).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-09-16.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-07