ביאור:מ"ג שמות ל כ
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ[עריכה]
בבואם אל אהל מועד. (ת"כ פ' שמיני זבחים יט) להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת או להזות מדם פר כהן משיח ושעירי עבודת כוכבים:
בבאם. ירחצו מים. הטעם רחיצת מים. כי ידיהם ורגליהם הם הפועלים וכמוהו רבים:
ולא ימותו. הא אם לא ירחצו ימותו שבתורה נאמרו כללות ומכלל לאו אתה שומע הן:
אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיקֹוָק:[עריכה]
אל המזבח. החיצון שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
[מובא בפירושו לויקרא פרק י' פסוק ט'] בבאכם אל אהל מועד. אין לי אלא בבואם להיכל, בגשתם למזבח מנין, נאמר כאן ביאת אהל, ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל, (שמות ל כ) מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל, אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל. לשון רש"י ותורת כהנים (פרשה א ד): והנראה לפי ההקש הזה, שאין הכהן חייב מיתה בגישת המזבח ולא בביאת האהל אלא אם כן עבד שם עבודה, כדרך קידוש ידים, שאין האזהרה שם אלא שלא יעבוד, כדרך שנאמר (שמות ל כ) או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה': ובלשון הזה שנוי שם בספרא, רבי אומר נאמר כאן בבאכם אל אהל מועד, ונאמר להלן (שם) בבואם אל אהל מועד, מה להלן עשה את היציאה כביאה, ואת המזבח כאהל מועד, ואינו חייב אלא בשעת העבודה, אף כאן עשה את היציאה כביאה, ואת המזבח כאהל מועד, ואינו חייב אלא בשעת העבודה, כלומר שאין החיוב אלא שלא יעבוד בין שנכנס שכור או ששתה שם ועבד. ושם (א ח) אמרו "חקת עולם", לרבות היציקות והבלילות והתנופות וההגשות הקמיצות וההקטרות המליקות וההזיות, כי מפני שאמר הכתוב, להקטיר אשה לה', (שמות ל כ) הוצרכו אלו לרבותם. ונראה עוד, שאין החיוב הזה במקריב בבמה, ולכך אמרו שם, אין לי אלא אהל מועד, מנין לרבות שילה ובית עולמים, תלמוד לומר חוקת עולם, כי האזהרה לכהנים בעבודתם, ואין כהן בבמה: והנה פירוש "בבאכם", כאשר תעבדו עבודה. ואמר בלשון הזה, כי כל העבודות שם היו, או בתוך האהל או במזבח העולה אשר פתח אהל מועד. והכלל, כי האזהרה והעונש באלו אינם אלא שלא יעבוד שתוי יין או שאינו רחוץ ידים ורגלים, וכן מחוסר בגדים, אבל על הכניסה אין בה בתורה שום מניעה מאלו: ומה (כלים פ"א מ"ט) רבי יוסי אומר בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל, שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם, וכולה מתניתין, מעלות דרבנן הם. ועל דעת הרב ר' משה (הל' ביאת המקדש פ"א הט"ו הט"ז) יש בכניסה בלא עבודה לאו שאין בו מיתה: