ביאור:מ"ג שמות לד יח
אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר[עריכה]
הזכיר את חג המצות כאשר הזכירה בפרשה העליונה. ובעבור שהזכיר כי בו יצאת ממצרים והנה חג המצות לזכר. הזכיר דבר פטר חמור שגם הוא זכר ליציאת מצרים. כמו בפסוק ובקוצרכם שהזכיר עם חג הקציר. וככה הזכיר זה בפרשת קדושים תהיו. ובעבור זה כל פטר רחם לי:
את חג המצות. כלומר לא תוסיף עוד חג מלבך כאשר עשית בעגל כדכתיב ויאמרו חג לה' מחר וגם לא יום איד לע"ז אלא אותן שצויתי לך תשמור ולפיכך סמכו לקרא אלהי מסכה:
את חג המצות תשמור. טעם מצוה זו כאן לציון כי הן אלה תיקוני החטא שקודם כאומרם ז"ל (זוהר ח"ב מ'.) כי החמץ הוא בחינת אל אחר, ולזה צוה ה' ביתר שאת לשמור את הדבר, וצוה כאן על כללות המועדים, אולי כי לצד שנאמר בעגל (לעיל ל"ב ד') אלה אלהיך אשר העלוך וגו' וכל המועדים תלוים ביציאת מצרים, לזה חזר ה' על הדברים כדי שיקבלו עליהם הפרטים שיש נגדיות להם במשמעות מאמר הכפירה, וזה אחד מפרטי התשובה הצריכין, והזכיר שמירת שבת לפי שהם עבדו ע"ז שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה לזה אמר ה' מצות שבת שהיא גם כן שקול כנגד כל התורה שבזה יתוקן המעוות, ועיין מה שכתבתי בתחילת פרשת ויקהל:
את חג המצות תשמר. אחר שאסר אלהי מסכה (פסוק יז), אשר בם חשבו עושיהם להשיג חיי שעה, הזכיר מצוות אשר מהן ימשכו מיני הצלחות מדמות באביב בקציר ובאסיף ובעסקי הקנינים, וסדר אותן בזאת הפרשה על הסדר שבו נתנו לישראל . הראשונה מהן היא "חג המצות.. למועד חדש האביב", אשר בה יברך האביב. שנית, ענין הבכורות (פסוקים יט כ), אשר בם יברך המקנה, והיא המצוה שהיתה אחר חג המצות תכף בצאת ממצרים (פרק יג). שלישית, היא מצות השבת (פסוק כא) שנתנה במרה, ובו יברכו ימי המעשה, כאמרו "ששת ימים תעשה מעשיך" (לעיל כג, יב), ועמה דבר על השנה השביעית המברכת השנים, כאמרו "שש שנים תזרע" (לעיל כג, י). רביעית, היא חג הקציר אשר בו שבועות חקות קציר ישמר לנו. חמישית, חג האסיף שבו יברך האסיף, כאמרו "כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך" (דברים טז, יז). ואחר אלה המצוות הזכיר מצוה כוללת לשלשת הרגלים והיא "יראה כל זכורך" (פסוק כג), ואחר כך הזכיר מצוות מיחדות לחג המצות "לא תשחט על חמץ.. ולא ילין" (פסוק כה). ואחר כך הזכיר מצוה מיחדת על הרב לחג הקציר והיא "ראשית בכורי אדמתך" (פסוק כו), כאמרם זכרונם לברכה: מעצרת ועד החג מביא וקורא (בכורים פ"א מ"ו), ואחר כך הזכיר מצוה מיחדת על הרב לחג הסכות, והיא "לא תבשל גדי" (שם), כי אז זמן הגדיים, כמו שאמרו קצתם זכרונם לברכה: באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה (ראש השנה פ"א מ"א).
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] אלהי מסכה לא תעשה לך. כמו שעשיתם עד עכשיו שעשו עגל מסכה לפי שטעו והרהרו אחר מדת הדין ולכך סמך לו את חג המצות תשמור כלומר שיזכרו מדת הרחמים שהמצה מדת רחמים היא ולא יהרהרו אחר מדת הדין. ותן אל לבך איך צוה כאן במצה והזהיר על חמץ לא תשחט על חמץ. ונראה לי לומר כי הכתוב ראה לבאר שהמצה והחמץ ירמוז למדות, וכן הבשר והחלב שבו השלימה הפרשה ולכך הזכירם לו הש"י בפרשת י"ג מדות, ומה שתמצאם ג"כ (שמות כב) באם כסף תלוה בסדר הזה בעצמו מפני ששם התחיל ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, וידוע כי ששת ימי בראשית עם השבת הם מדות והמצות האלה מכללם ולכך הזכירם גם שם:
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם:[עריכה]
חדש האביב. חדש הביכור שהתבואה מתבכרת בבישולה: