ביאור:מ"ג שמות יט יב
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר[עריכה]
והגבלת. קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה:
והגבלת. הראה להם ועשה להם סימני גבול עד היכן יכולין לקרב:
והגבלת. שים גבול בהר. ע"כ כמוהו הגבל את ההר וקדשתו לשום גבול בהר. והארכתי כל כך בעבור שאמר המשוגע שהפך בספרו דברי אלהים חיים אמר כי רצה משה לומר הגבל את העם. ויצא מפיו ההר במקום העם:
[מובא בפירושו לפסוק י"ג] והגבלת את העם. תן גבול לעם כשעור אלפים אמה הן חסר הן יתיר כדי שלא יעלו בהר וכדי שלא יגעו בקצהו:
לאמר. הגבול אומר להם השמרו מעלות מכאן והלאה ואתה תזהירם על כך:
והגבלת וגו'. נראה שאין מצות הגבלה זו אלא ליום הג' ואף על פי כן הקדימה מעתה כדי שינהגו בו כבוד מעכשיו, גם ירגילו עצמם להתרחק ממנו בג' ימים, ואין לומר שינהוג חיוב הנגיעה בהר מיום צוותו, זה אינו כי הוא דבר רחוק שיתקדש ההר ויתחייבו עליו קודם רדת שכינתו ית'. וכן משמע ממתניתא בספרי (מכילתא כ"ד) כי לא התחיל החיוב אלא מיום ג':
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ[עריכה]
ונגע בקצהו. אפילו בקצהו:
כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:[עריכה]
כל הנוגע בהר בגופו:
כל הנגע בהר מות יומת. "פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב" (פסוק כא), ויערבבו שמחת האל יתברך בטמאם את המקום בפגריהם, ובהטילם אבל על קרוביהם, ולא תשרה שכינה עליהם.