ביאור:מ"ג שמות יד ד
וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם[עריכה]
וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם. בעבור שפחד פרעה מהם במכת הבכורות ובקש מהם וברכתם גם אותי (לעיל יב לב), לא היה בלבו לרדוף אחריהם אפילו אם יברחו, אלא שיעשה משה בהם כרצונו, ועל כן הוצרך לומר כי הוא יחזק את לבו לרדוף אחריהם. ולמטה (פסוק יז) אמר פעם אחרת הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם, כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון להם, אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס בים:
וחזקתי. כאילו שכח המכות שהוכו בעבור ישראל:
וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ[עריכה]
ואכבדה בפרעה. כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד. וכן הוא אומר (יחזקאל לח) ונשפטתי אתו וגו' ואחר כך והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו' ואומר (תהילים עו) שמה שבר רשפי קשת ואחר כך נודע ביהודה אלהים ואומר (שם ט) נודע ה' משפט עשה:
ואכבדה בפרעה. אז יראה כבודי בעולם לטבוע פרעה וחילו:
בפרעה ובכל חילו. הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות (מכילתא):
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק[עריכה]
וידעו מצרים. הנשארים. גם הנטבעים לפני מותם כי אני יי':
וַיַּעֲשׂוּ כֵן:[עריכה]
ויעשו כן. להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו אנו צריכים לברוח אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם (מכילתא):
ויעשו כן. אחז הכתוב דרך קצרה. לומר ששבו אחורנית:
ויעשו כן. הגיד הכתוב שבחן של ישראל ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אצל רודפינו ואנו צריכין לברוח אלא אמרו אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם: