ביאור:מ"ג ויקרא יא כו
לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה[עריכה]
מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת. כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה אבל למטה היא מחוברת.
[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] והנושא. חמור מהנוגע על כן יכבס בגדיו אף כי גופו וכן משפט כל בהמה גם פה אחז דרך קצרה וכן הוא ושסע שוסעת וגרה איננו מעלה או גרה מעלה ושסע איננו שוסעת וכבר אמר ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם:
טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא:[עריכה]
כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה ובענין שבסוף הפרשה פירש על בהמה טהורה (וחילקן הכתוב אין שחיטתה מטהרתה מידי נבלה. מזרחי):
וגרה איננה מעלה. כל הנוגע בהן. בין מתים בין שחוטים וכאן לא פירש במותם. אבל בבהמה טהורה כתיב לפנינו וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו' דוקא מתה אבל שחוטה טהורה ואפילו טריפה:
וטעם כל הנוגע בהם. והם הנבלות הנזכרות למעלה יטמא כמשפט הנזכרים שהוא עד הערב ויש מין ממין הצדוקים שאמרו כי כל הנוגע בהם והם חיים יטמא ואין צורך להשיב על דברי שגעון כי הכתוב לא אסר כי אם בשרם ואמר ובנבלתם לא תגעו:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] ולאלה. (ת"כ) העתידין להאמר למטה בענין:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] ולאלה תטמאו. לכל שרץ העוף בעל ד' רגלים ואת אלה תשקצו מן העוף. ודעת אחרים שפי' אלה לכל הבהמה וכל הולך על כפיו ולפי דעתי שמלת אלה על כל הנזכרים למעלה:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] ולאלה תטמאו. לאלה העתידין להאמר למטה בענין תטמאו, (רש"י כאן) (ת"כ), כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה, ובענין שבסוף הפרשה (פסוק לט) פירש על בהמה טהורה. לשון רש"י. (בפסוק כו) וא"כ למה חלקן הכתוב ולמה פרט בהם, היה ראוי שיאמר, כל הנוגע בנבלת בהמה יטמא עד הערב וכל הנושא מנבלתה יכבס בגדיו ויטמא עד הערב: והנכון כי כאן הזכיר "בנבלתם" סתם ולא הזכיר בהם מיתה, ללמד שאין בהם שחיטה, וכל הנוגע בהן בזמן שאינם חיים יטמא, אבל שם אמר "וכי ימות מן הבהמה", לומר שאם נשחט אינה מטמאה: וענין הפרשה, הזכיר "ולאלה תטמאו", לומר שאין בנזכרים בדגים ובעופות ובחגבים הטומאה הזו, רק לאלה אשר יזכיר, והם הבהמה אשר איננה שוסעת שסע ומעלת גרה, ואמר (בפסוק כו) טמאים הם לכם כל הנוגע בהם יטמא, בטומאה הנזכרת, וחזר ואמר (בפסוקים כז_כח) שכל הולך על כפיו בחיה גם כן יטמא הנוגע עד הערב, והנושא יוסיף לכבס בגדיו. וכן "וזה לכם הטמא בשרץ" (פסוק כט), על העתיד להזכיר. ונשתבש רבי אברהם בכאן:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] ולאלה תטמאו. אם תגעו בנבלתם. ומפרש והולך בהמות טמאות. הבהמה אע"פ שהיא מפרסת פרסה. אבל שסע אינה סדוקה כגון סוס וחמור: