ביאור:מ"ג דברים כז א
וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר[עריכה]
וטעם ויצו משה וזקני ישראל. כי אחרי שהשלים משה דבריו צוה לזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות, כי כל עם הולך בעצת זקניו.
ויצו משה. בצווי השם:
וזקני ישראל. אמר כן להקל וכן רבים וכבר הזכרתים:
ויצו משה וזקני ישראל. טעם זכרון זקני ישראל כאן, נתכוון משה בזה מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י"ט:) שבמקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב דכתיב (משלי כ"א ל') אין חכמה וגו' לנגד ה', והוא אומרו ויצו משה ולפניו שהוא רבן של ישראל עשה שגם הזקנים יצוו ויזהירו על הדבר לאמר שמור וגו', דקדק לומר שמור להעיר כי בדבר זה שהוא מצות לא תעשה (מכות י"ג:) הוא שאמרו אין חולקין כבוד לרב כידוע:
[מובא בפירושו לבמדבר פרק כ"ו פסוק א'] ויהי אחרי המגפה. אמר השם אל משה ואל אלעזר על יד משה וכן ויצו משה וזקני ישראל אז ישיר משה ובני ישראל.
שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:[עריכה]
שמור את כל המצוה. לשון הווה גרדנ"ט בלע"ז. (צו בעאבאכטענד):
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו עניינם של הזקנים" וכו']
שמור את כל המצוה. ומה היא והקמות לך אבנים גדולות להכיל התורה ויאמר הגאון ז"ל כי כתוב עליהם מספר המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות ויפה אמר:
שמור את כל המצוה. היא מצות הקמת האבנים שמזכיר והולך והקמות לך אבנים גדולות, כלומר מתוך הירדן,
וכתיב אשר אנכי מצוה אתכם ולא "אנחנו", כי עיקר הדיבור למשה, והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו. וכן וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל וגו' (פסוק ט), כי אמרו הכהנים לעם הסכת ושמע ישראל, ומשה אמר היום הזה נהיית לעם. אבל ר"א אמר, כי שמור את כל המצוה, מצות האבנים אשר יזכיר. ואיננו נכון: