ביאור:מ"ג דברים יט ה
וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ[עריכה]
ונדחה ידו. כשבא להפיל הגרזן על העץ ותרגומו ותתמריג ידיה לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על העץ. (שמואל ב ו) כי שמטו הבקר ת"י ארי מרגוהי תוריא: ונשל הברזל מן העץ. (מכות ז) יש מרבותינו אומרים נשמט הברזל מקתו ויש מהם אומרים שישל הברזל לחתיכה מן העץ המתבקע והיא נתזה והרגה:
את רעהו. עם וכן רבים:
ונדחה. מבנין נפעל והקל נדחי ישראל יכנס:
בגרזן. ברזל שיכרתו בו העץ מגזרת נגזרתי:
וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:[עריכה]
ונשל הברזל מן העץ. (מכות ז) יש מרבותינו אומרים נשמט הברזל מקתו ויש מהם אומרים שישל הברזל לחתיכה מן העץ המתבקע והיא נתזה והרגה:
ונשל הברזל. הוא הגרזן שקרוי ברזל כדכתיב אם קהה הברזל שישליך הגרזן חתיכת בקעת מן העץ:
ונשל הברזל. כמו ונסע מגזרת כי ישל זיתך רק זה נשל פעל עומד ונשל גוים רבים יוצא וכן קול גדול ולא יסף עם יסף יי' יגון על דעת מדקדק גדול כי על דעתי שניהם יוצאים:
[מובא בפירושו לבמדבר פרק י"ב פסוק י"ד] עשירית, כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחד שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר, והוא שכתוב (שם יט) ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו', מכה נפש בשגגה בכלל רוצח היה דכתיב (ויקרא כד) ומכה אדם יומת, בין בשוגג בין במזיד, ויצא מכה בשוגג מן הכלל לטעון טעון אחד שהוא כענינו של מכה במזיד, שזה המית וזה המית, ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שנצל בערי מקלט, זהו ולא להחמיר.