ביאור:מ"ג דברים ט כט
וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה:[עריכה]
פירוש. הסבר להקשרו של הפסוק. מהו "והם" כאן?
אבן עזרא
עמך ונחלתך. בעבור אבותם. וטעם והם עמך. ידוע כי הם עמך בעבור שהוצאתם בכחך הגדול שהראית בעולם:
דעת זקנים מבעלי התוספות
והם עמך ונחלתך. לפי שהוציאם הקב"ה מכללו שאמר למשה כי שחת עמך הוצרך לומר לו והם עמך ונחלתך:
רבינו בחיי
והם עמך ונחלתך. שהוצאתם בשתי מדות אלה, ואילו לא תסלח להם יאמרו המצריים מבלתי יכולת ה', ויסתפקו בנסים שנעשו למפרע ויתחלל שמך הגדול:
רמב"ן
[מובא בפירושו לפסוק ט"ו] ואפן וארד מן ההר. כבר פירשתי במקומו (שם שם יא) כי קודם שירד מן ההר התפלל עליהם, ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה. אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם, כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה, ולהתפלל גם על אהרן כי התאנף השם עליו מאד. ואחרי כן (פסוקים כה-כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם: