ביאור:מ"ג בראשית מג לג
וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ[עריכה]
הבכר כבכרתו. מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה שהוא סדר תולדותיכם וכן כולם. כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:
וישבו לפניו. צוה יוסף להושיבם כך:
ויתמהו האנשים. לא קיימא הך תמיהא אוישבו לפניו הבכור כבכורתו דהא לא קאמר וישיבו אלא וישבו דמשמע הם מעצמם אלא קאי אדלעיל דכתיב וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם ועל דבר זה תמהו אמרו מה טיבו של זה אינו לא מצרי ולא עברי מדהוא אוכל לבדו:
וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:[עריכה]
ויתמהו. שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה:
ויתמהו האנשים. לא קיימא הך תמיהא אוישבו לפניו הבכור כבכורתו דהא לא קאמר וישיבו אלא וישבו דמשמע הם מעצמם אלא קאי אדלעיל דכתיב וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם ועל דבר זה תמהו אמרו מה טיבו של זה אינו לא מצרי ולא עברי מדהוא אוכל לבדו:
הבכור כבכורתו. מכה בגביע ואומר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה כפי תולדותיהן, וכן כולם. כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי, מיד ויתמהו האנשים איש אל רעהו זה מדרש רז"ל: ויש לשאול מה היה מחשבתם בגביע, אם תאמר שהיה אצלם הגביע ההוא כמעשה הכלים העשוים לשעות או בחכמת הכוכבים והמזלות, בכל ארץ מצרים הורגלו בזה הרבה ולא היה להם לתמוה בזה. אבל נראה שהיתה חכמה מחודשת אצלם בהכר הקולות, שהרי ידוע הוא כי בקול מתערב בו הדבור למי שיבין החכמה, וכן אמרו קול ורוח ודבור, וכמו שאמרו רז"ל בקול הנשמע בשבלים בימי ניסן בשעה שאין הרוח מנשבת כי אותה תנועה הוא שבח והודאה להקב"ה, והוא שאמרו רז"ל מנין שהשבלים אומרים שירה שנאמר (תהלים סה) יתרועעו אף ישירו. ובאותה תנועה יש קול ובאותו הקול מתערב בו דבור למבין החכמה ההיא. ועל כן היו אחי יוסף חושבים כי בהכאת הגביע היה הדבור מתערב עם הקול, ואין הדבור נשמע ומובן כי אם לבעל החכמה לבדה, ועל כן אמר ויתמהו האנשים איש אל רעהו, כי לא היה הענין מן החכמות המצויות ביניהם רק היתה חכמה מחודשה והיו תמהים עליה: