ביאור:מ"ג בראשית ה כד
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ[עריכה]
ויתהלך חנוך. צדיק היה
ויתהלך חנוך וגו'. פעם א' היה מתבודד ומשקיע עצמו באהבת ה' עד שהגיע לעלות לרקיע:ואיננו. נאבד ונעלם מבני דורו:
חנוך. הנה בשמים עדי ושהדי במרומים (איוב טז, יט). עדי בגימטריא חנוך. ושהדי בגימטריא זה מטטרו"ן, שלקח הקב"ה אחד מאותן של קודם דור המבול ואחד של אחר דור המבול דהיינו חנוך קודם המבול ופנחס לאחר המבול, כי מטטרון בא"ת ב"ש עולה פנחס עם ד' אותיות של פנחס והעלום לשמים שיעידו עליו. ובחר בחנוך שהיה דור שביעי שהקב"ה חפץ בשביעיות. וכן משה שהיה שביעי לאבות כתיב ביה (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים:
ויתהלך חנוך את האלהים. מעלת מדת התהלכות לא יזכר רק בצדיקים כגון חנוך נח ואברהם, הוא שהזכיר כאן בחנוך ויתהלך חנוך. וכתיב בנח (בראשית) את אלהים התהלך נח וכתיב באברהם (בראשית יז) התהלך לפני. וכלן השיגו מהלך השמש וכחותיו הגדולים המורים על שלטנות אדון הכל ורוממותו יתברך כמו שאני עתיד לכתוב בע"ה בפסוק את האלהים התהלך נח. והנה חנוך דבק באור עליון שממנו נבראו ונמשכו המאורות ביום רביעי, והוא נזכר בבראשית ה' פעמים והתנוצץ לשבעה אורים. וכן ה' חומשי תורה הם נחלקים לשבעה. וכנגד ז' אורים אלו היתה המנורה בשבעה קנים והיתה מקשה רמז לאחדות, ושבעה אורים אלו הם הנקראים צרור החיים והצדיק הזה דבק בהם כי מצא חן בעיני ה' וראוי היה לכך כי היה שביעי לדורות והיה כנגד יום הז' שהוא יום החיים שכלו שבת ומנוחה לפיכך זכה לחיי עד: והנה חצי השם הזה נקשר עם חצי השם של מטטרון כי מעודו השתדל לדעת אותו ולהשיג ענינו עד שהשיגו ודבק בו, ולפי שדבק בו נשתנה גופו ושמו כי נהפך בשרו ללפיד אש, ונקרא שמו מטטרון בשמו כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שהוא דבק בו לפי שנעשה כאלו הוא והוא אחד. ומה שאמר ואיננו הוא מלשון רז"ל א"ל אין שהוא הודאת הדבר וקיומו. וכן בתרגום מדוקדק ואיתוהי אריה לא אמית יתיה, והלקיחה הזאת לתגמול גדולה ומעלה שאין כמוה. ומכאן רמז לגן עדן ולהשארות הנפש ושהיא קיימת נצחית. גם זה ראיה גדולה שאלולי לא חטא אדם היה קיים נצחי לעולם בגוף ובנפש. וכן מצינו לשון לקיחה ג"כ באליהו הוא שכתוב (מלכים ב ב) אם תראה אותי לקח מאתך:
כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים:[עריכה]
כי לקח אותו. לפני זמנו כמו הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד, טז):
כי לקח אותו אלהים. מת וכן קח נא את נפשי. הנני לוקח ממך את מחמד עיניך ואחר כך פירש מה היה ותמת אשתו וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה. ולא וימת. והטעם אשר כתוב בדברי אסף ואחר כבוד תקחני. וכן במזמור בני קרח אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. והמשכיל יבין:
כי לקח אתו אלהים. באשר תפשו אתו כמו שאמרו בני הנביאים על אליהו פן נשאו רוח ה' וישליכהו באחד ההרים וגו' ע"כ הודיע הכתוב כי באמת לקח אותו אלהים:
[מובא בפירושו לבמדבר פרק כ"ח פסוק ט'] ואגב גררא אפרש פירוש של תכנת שבת והוא לשון ותכן לבנים כלומר שספרת יום ראשון יום שני וכו' ושבת ביום שביעי שהקב"ה אוהב שביעית לפיכ' לקח חנוך שהיה דור שביעי וכן שבת וכן שבעה רקיעים וכן שמטה וכן יובל וכן ארץ שבעה עממין.