ביאור:מ"ג במדבר לד ב
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן[עריכה]
אל הארץ כנען. כמו והנבואה עודד הנביא (דהי"ב טו ח), והטעם אל הארץ ארץ כנען, לשון רבי אברהם. וכן כתב רש"י (בראשית לא יג) והביאו לדמיון האל בית אל, וכבר פירשתי סודו (שם). והנכון בעיני ב"אל הארץ כנען", כי שם הארץ הזאת כנען, כמו מצרים שם הארץ כשם העם, וכן יושבי כנען (שמות טו טו), וכן כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב (צפניה ב ה), והנה "אל הארץ כנען" כמו שאמר העיר ירושלים, והמלך דוד (מ"א א א), והאיש גבריאל (דניאל ט כא):
אל הארץ כנען. כמו והנבואה עודד הנביא הנבואה נבואת עודד הנביא והטעם אל הארץ. ארץ כנען:
כי אתם באים אל הארץ כנען. כמו (דה"ב טו) והנבואה עודד הנביא:
זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:[עריכה]
זאת הארץ אשר תפול לכם וגו'. לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב. לומר לך מן הגבולין הללו ולפנים המצות נוהגות:
זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה. רבינו זקיני פירש וצייר תחומין ואף על פי כן אפרש בקוצר כי תחלה פירש הכתוב גבול דרום ואחר כך גבול מערב כי הים הגדול הוא גבול מערבי ואחר כך צפון ואח"כ מזרחי:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] והנה בכאן יפרש להם גבול נחלתם שהם חייבים להוריש משם האויבים. וכתב רש"י ז"ל שהרבה מצות נוהגות בארץ שאין נוהגות בחוצה לארץ לכך הוצרך לבאר מצרני גבולי הרוחות סביב להודיע שמן המצרים האלו ולפנים המצות נהוגות, עד כאן:
ואמר "זאת", כי מה שכבשו חוץ לארץ לא הוצרך לחלק בגורל. ובכן חלק משה את ארץ סיחון ועוג בלתי גורל, כפי הנראה בספר יהושע. וזה כי ארץ סיחון ועוג אין בה קדושת ארץ ישראל, כאמרו "ואף אם טמאה ארץ אחזתכם" (יהושע כב, יט), ולא היתה ראויה לגורל אשר ענינו ברוח הקדש.
תפול לכם. על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומ"א אומר על ידי שהפיל הקב"ה שריהם של שבעים אומות מן השמים וכפתן לפני משה. אמר לו ראה אין בהם עוד כח:
זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה. נקראת חלוקת הארץ נפילה על שנחלקה בגורל, שנאמר (במדבר כו) אך בגורל יחלק את הארץ, וזה שהזכיר נפילה לשון הפלת גורל: ובמדרש אשר תפול לכם, מלמד שהפיל הקב"ה שריהם של שבעה אומות מן השמים וכפתם לפני משה ואמר לו ראה שאין בהם עוד כח:
זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה. תפל לכם בגורל קודם שתכבשו כולה. כי בגורל יאות לשון נפילה, כמו "ועל לבושי יפילו גורל" (תהלים כב, יח), וכן "הפיל פור הוא הגורל" (אסתר ג, ז).