ביאור:מ"ג במדבר כ יג
הֵמָּה מֵי מְרִיבָה[עריכה]
המה מי מריבה. הם הנזכרים במקום אחר את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים לכך גזרו (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו הריב של בני ישראל" וכו']
המה מי מריבה. אמרו במדרש מכאן אתה למד שמקדש היה נגזר שיענש משה על המים, ראה מה כתיב (בראשית יד) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש, עין משפט של משה היא קדש ונקרא קדש על שם להקדישני:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו הריב של בני ישראל" וכו']
אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק[עריכה]
ויקדש בם. שמתו משה ואהרן על ידם, כשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא מתירא ומתקדש על הבריות, שנאמר (ויקרא י ג) בקרובי אקדש, וכן הוא אומר (תהלים סח לו) נורא אלהים ממקדשיך, לשון רש"י. גם כן פירש ר"א. ואיננו נראה בעיני, כי עדיין לא מתו משה ואהרן, ואיננו מתפרסם לבריות שימותו בחטא הזה שיתירא הקב"ה על ידי כך כאשר היה בנדב ואביהוא ובפרץ עוזא (ש"ב ו ח). ועוד כי הכתוב אמר אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם, כי במריבים נתקדש, מלשון בקרובי אקדש, וראוי היה לדבריהם שיאמר "ויכבד על פניהם". והנכון בעיני, כי מעשה הצור הראשון היה לעיני זקני ישראל בלבד, כמו שמפורש שם (שמות יז ו ז), ובזה אמר ויקהילו משה ואהרן את הקהל וגו', על כן אמר הכתוב כי מי מריבה האלה שנגזרה בהם הגזרה על משה ועל אהרן המה אותם מי מריבה אשר רבו בני ישראל את השם ויקדש בם לעיני כלם, כענין שכתוב (יחזקאל לט כז) וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים: ודע כי בראשונה היתה להם מריבה עם משה כמו שאמר (שמות יז ב) וירב העם עם משה, וכן אמר (שם פסוק ד) עוד מעט וסקלוני, והיו מנסים את השם היש ה' בקרבנו (שם פסוק ז), אבל בכאן היו מריבים כלפי מעלה ולא היה בכאן נסיון, ועל כן אמר כי אלה מי מריבה שנגזרה בהם הגזרה הזאת המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם לעיניהם ולא הראשונים אשר נסו את השם ולא נתקדש רק לעיני זקני ישראל. ובעבור היות ענין הסלע שני פעמים, הוצרך לבאר על איזה מהם נענשו הצדיקים:
המה מי מריבה וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר מריבה אשר רבו ולא הספיק לומר המה מים אשר רבו בני וגו', עוד מאומרו רבו את ה' זה יגיד שמדבר על ישראל ומאומרו ויקדש בם משמע שמדבר על משה ואהרן. ונראה שהכתוב בא לתת טעם להקפדתו יתברך על קדושת שמו בענין זה, ואמר המה מי מריבה וגו' ומריבה זו מצדיקה הכתוב באומרו אשר רבו פירוש שטענו טענה נגד ה' וצדקו בטענת מריבתם, ויקדש בם פירוש עשה ה' דברים להתקדש ביניהם פירוש בישראל במה שאמר למשה לדבר אל הסלע אשר ירצו בני ישראל שבזה יראו כח השליט שהגם שהביאם במדבר לא מקום וגו' ומים אין יוציא להם במאמרו מים מכל מין סלע אשר תהיה לפניהם, ומשה ואהרן לא עשו כן לכן הקפיד ה' עליהם ואמר לכן וגו' ורז"ל אמרו (שם) ויקדש בם במשה ואהרן שגזר עליהם שלא יביאו וגו', וע' פנים לתורה:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] וירב העם עם משה. הנה המריבה עם משה היתה באמרם "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה" (פסוק ד). אמנם היתה גם על האל יתברך, כאשר העיד באמרו "אשר רבו בני ישראל את ה'" (פסוק יג), וזה היה באמרם "ולמה העליתנו ממצרים" (פסוק ה).
וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:[עריכה]
ויקדש בם. שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות וכן הוא אומר (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך וכן הוא אומר (ויקרא י) בקרובי אקדש:
ויקדש בם. במשה ואהרן כטעם בקרובי אקדש:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו הריב של בני ישראל" וכו']
ויקדש בם. שהוקדש במים מכל מקום. ואף על פי שלא דברו אל הסלע:
ויקדש בם. במשה ואהרן. מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, הם גרמו שלא נתקדש לפיכך ויקדש בם, נתקדש עליהם שמו של הקב"ה כענין שכתוב (ויקרא י) בקרובי אקדש. וחטא זה התחיל על ידי ישראל ובשגגה במשה ואהרן, ועל זה אמר הכתוב (תהלים קו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, משל למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות בב"ד אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית, אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו לבריות על מה אני לוקה שלא יאמרו אף אני קלקלתי, הביאו עמה פגה שביעית ולקתה. כך אמר משה רבש"ע הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור שהכעיסוך שנאמר (שם עח) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, כתוב עלי על מה נענשתי. וידוע שאלמלא חטא הצור היו נכנסין לארץ, שהרי שבט לוי אינו בכלל גזרת המדבר, שכן כתוב (במדבר יד) וכל פקודיכם לכל מספרכם, ושבט לוי לא נמנה בכלל ישראל רק בפני עצמו:
ויקדש בם. באותם המים עצמם נקדש אחר כך בענין נחל ארנון (להלן כא, יג כ), שהראה אז לישראל שאותם המים היו בלתי טבעיים, כמו שהורו אז בשירתם באמרם "ומנחליאל במות" (להלן כא, יט), שהיו המים עולים יותר ממקום מקורם, על היפך הראוי למים הטבעיים.
[מובא בפירושו לפרק כ"א פסוק ט"ז] ונמצא שמקום אותו הבאר, שהיה שם לבאר עמוק בלתי עולה, היה שפל הרבה יותר מן אותו המקום שהיו שם ישראל עתה בעת השירה. ובהיות שאותו הבאר עלה עמם אל עבר ארנון הגבוה, אשר משם היו הנחלים נשפכים למטה, ראו שהאל יתברך נתן כח באותם המים לעלות. ובכן התחילו שירתם ואמרו "עלי באר" (פסוק יז).אמנם מה שספרו ז"ל ממלחמת האמוריים אז, נראה שנרמז באמרו "ספר מלחמות ה'" (פסוק יד). ולא באר הכתוב פרטי הנסים, מפני כבודם של משה ושל אהרן. כי אמנם לא הוצרכו כי אם להראות לישראל מה שהיה ראוי שיודיעו משה ואהרן, אם היתה פעלתם במצות האל יתברך בשלמות. וזה שידעו שאותם המים שהוציא מן הסלע לא היו מים טבעיים נמשכים בפלא מאיזה מעין או נהר, אבל היו בלתי טבעיים שנהפך הסלע לאגם מים ברצון בוראו, באופן שלא היה בהם טבע שאר המים שתנועתם נוטה אל המרכז, ולכן עלו עמם אל מקום גבוה ממקום מקורם. וכל שכן בהעלותם אברי המתים בתנועתם, כמו שספרו ז"ל. ולזה לא התערב משה רבינו בזאת השירה, שהיה ענינה לבאר מה שחסר בפעלתו מרצון בוראו, אשר השלימו הוא יתברך, כאמרו "ויקדש בם" (לעיל כ, יג), שהראה ענין אותם המים שהיה בהם כח הפכי לטבע שאר המים, כמו שהתבאר (שם).
המה מי מריבה וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר מריבה אשר רבו ולא הספיק לומר המה מים אשר רבו בני וגו', עוד מאומרו רבו את ה' זה יגיד שמדבר על ישראל ומאומרו ויקדש בם משמע שמדבר על משה ואהרן. ונראה שהכתוב בא לתת טעם להקפדתו יתברך על קדושת שמו בענין זה, ואמר המה מי מריבה וגו' ומריבה זו מצדיקה הכתוב באומרו אשר רבו פירוש שטענו טענה נגד ה' וצדקו בטענת מריבתם, ויקדש בם פירוש עשה ה' דברים להתקדש ביניהם פירוש בישראל במה שאמר למשה לדבר אל הסלע אשר ירצו בני ישראל שבזה יראו כח השליט שהגם שהביאם במדבר לא מקום וגו' ומים אין יוציא להם במאמרו מים מכל מין סלע אשר תהיה לפניהם, ומשה ואהרן לא עשו כן לכן הקפיד ה' עליהם ואמר לכן וגו' ורז"ל אמרו (שם) ויקדש בם במשה ואהרן שגזר עליהם שלא יביאו וגו', וע' פנים לתורה: