ביאור:ירושלמי נדרים א א - מעומד

הלכה קודמת | מפתח המסכת | ירושלמי | הלכה הבאה

• למהדורה הרגילה

משנה

• כל כינויי נדרים כנדרים, חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות.

• האומר לחבירו: מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך – אסור.

מנודה אני לך, רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר.

• כנדרי רשעים, נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה.

כנדרי כשרים, לא אמר כלום.

כנדבותם, נדר בנזיר ובקרבן.

גמרא

• כתיב (במדבר ל ג): "איש כי ידר". מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. "או השבע" (שם). מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. "אך כל חרם" (ויקרא כז כח). מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. "נדר נזיר" (במדבר ו ב). מה תלמוד לומר "להזיר"? אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות.

עד כדון כרבי עקיבא, דאמר: לשונות ריבויין הן. כרבי ישמעאל, דאמר: לשונות כפולין הן, והתורה דיברה כדרכה – "הלוך הלכת" (בראשית לא ל), "נכסף נכספתה" (שם), "גונב גונבתי" (בראשית מ טו) – מנלן? "איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו". מה תלמוד לומר: "ככל היוצא מפיו יעשה"? אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים, וכינויי שבועה כשבועה. ומניין שכינויי חרמים כחרמים? "נדר" (במדבר ל ג) "נדר" (ויקרא כז ב); מה נדר שנאמר להלן כינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן, כינויי חרמין כחרמין. ומניין שכינויי נזירות כנזירות? "נדר" (במדבר ל ג) "נדר" (במדבר ו ב); מה נדר שנאמר להלן, כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן, כינוי נזירות כנזירות.

מה מקיים רבי עקיבה: "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל ג)? מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו.

ולית ליה לר' ישמעאל כן? כולה מן תמן: אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות; אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו מבטל כולו.

מה מקיים רבי ישמעאל "נדר נזיר להזיר"? מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו.

ולית לרבי עקיבה כן? אית ליה כולה מתמן: אית ליה מיכן [שכינויי נזירות כנזירות; ואית ליה מיכן] שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו.

• והלא הערכין והחרמין והתמורות וההקדישות בפרשה היו, ולא תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות?

ואילו תנינן, מה הוינן מיתני?

ערפין ערצין ערקין. תמופה תמרנה תמוקה. הגדר הגזר הגרם.

• ניחא כמאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית; ברם כמאן דאמר סתם חרמים לכהנים, ולמה לא תנינן כינויי תרומה?

ואילין תנינן מה הוינן מיתני?

תרופה תרוצה תרוקה.

• רבי יעקב בר אחא אמר: איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר; דרבי יוחנן אמר: לוקין על האיסרות; רבי אלעזר אומר: אין לוקין.

אמר רבי יעקב בר אחא, כך משיב רבי יוחנן את רבי אלעזר: על דעתך דאת אמר, אין לוקין על האיסרות, והא תנינן (נדרים פרק ד משנה ד): "המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו"; לא יכנס?

אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן, מפני דרכי שלום.

רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום, אפילו בשבועות יהא מותר? ותנינן: נדרים אסור ושבועות מותר!

• אי זה איסר? ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה.

רבי בא בשם רבי יוחנן ורב תריהון אמרין, והוא שיהא נדור באותו היום.

רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום, למה לי איסר? וימר כאותו היום!

• איסר זו שבועה, מבטא זו שבועה. אם אומר את איסר זו שבועה, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

"איסר זו שבועה", ותמר "אם אומר את כן"?

אמר רבי אלעזר, תרין תניין אינון.

אמר רבי ירמיה, חד תניי הוא: אמרו בלשון נדר, את תופסו בלשון נדר; אמרו בלשון שבועה, את תופסו בלשון שבועה. "איסר הרי הוא על ידי", את תופסו בלשון נדר; "איסר ואיני טועמו", את תופסו במקום שבועה.

• אם אומר את: איסר מין שבועה, חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה.

אמר רבי יוסי: לא אתייא אלא בחמשה ככרין. אבל בככר אחד, מכיוון שהזכיר עליו שבועה, עשאו כנבילה; מיכן ואילך, כמחייל שבועות על האיסרין, ואין שבועות חלות על האיסרין.

אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא כהדא, דתני: זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר "לא אכלתי", "לא אכלתי", חב על כל אחד ואחד. "לא אוכל", "לא אוכל", אינו חב אלא אחת.

אם אומר את: אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

אמר רבי יודן: והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה; אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר, נדרין חלין על האיסרין, ואין שבועות חלות על האיסרין.

• רבי יוסי פתר: "לאסור אסר" (במדבר ל ג). "הרי הוא עלי", אסור. "הרי עליו אסור", אסור. "שבועה הרי הוא עלי", אסור. "הרי עליו בשבועה", אסור.

אמר רבי יודן: בנדרים אסור, ובשבועות מותר. "איסר הרי עלי", אסור. "הרי עליו איסר", אסור. "שבועה הרי עלי", אסור. "שבועה הרי עליו", מותר.

• "מודר אני ממך", רבי יוסי בן חנינה אמר: שניהן אסורין זה בזה, כמאן דאמר: ואנא מינך.

אמר: "הככר הזה גדור ממני ואנא מינה", "הריני נדור מככר זה והוא ממני", "היא הימך", "היא ממך". אמר: "היא הרי אני לך", "היא הרי אני עליך", "היא הרי את לי", "היא הרי את עלי".

• תני: "כלוי אני ממך", "פרוש אני ממך".

רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן "נטול"? אמר רבי יוסי, ותניתה בסופה: "ונטולה אני מן היהודים".

• שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך. רבי לעזר בשם רבי הושעיה, תופשין אותו משם יד לקרבן.

רבי בון בר חייה בעי: אם אמר "לא אוכל לך", תופשין אותו משם יד לשבועה?

אמר רבי יוסה: אורחיה דבר נשא מימר, "קנתה דכולכה"; דילמא "כולכה דקנתה?"

• מנודה אני לך, רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר. לוסר את כל נכסיו, כמה דאת אמר (עזרא י ח): "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה".

מה עבדין לה רבנן?

חומר הוא בנידוי בית דין.

• כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. שמואל אמר: לצדדין היא מתניתין; או בנזיר, או בקרבן, או בשבועה.

רבי זעירא אמר: נזיר בשלשתן.

אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר: "הריני נזיר ממנו", הרי זה נזיר. ובא אחר ואמר: "הרי עלי קרבן", הרי עליו קרבן. ובא אחר ואמר: "הרי עלי שבועה", הרי עליו שבועה. ובא אחר ואמר: "מה שאמרו שלשתן עלי", לא נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה?

• תני: "וכנדבותם, לא אמר כלום". הדא אמרה שהרשעים מתנדבין? מכיון שהתנדב, אין זה רשע!

מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" (קהלת ה ד); טוב מזה ומזה שלא תדור. רבי מאיר אומר: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם"; טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר (תהלים עו יב): "נדרו ושלמו ל[יי'] אלהיכם".

כיצד הוא עושה על נדבה? מביא כשבתו לעזרה ואומר: "הרי זה עולה".

• רבי אבין אמר, רבי יהודה פתח: אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע, נודר הייתה?

אמר רבי ינאי: "מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר" (משלי כ כה). התחיל לנדור, פינקסתו נפתחת.

דבר אחר: "מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר", איחור נדרים; איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר: "הרי עלי עולה", ושהה להביאה, ושקעה ספינתו בים.

• כנדרי כשרים לא אמר כלום. הדא אמרה שהכשרים נודרין? ומכיוון שנדר, אין זה כשר!

מתניתא דרבי יודה, דתני בשם רבי יודה: חסידים הראשונים מתאווין להביא קרבן חטאת. לא היה המקום מספיק בידם חטא, והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת. רבי שמעון אומר: חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר, שנאמר (במדבר ו יא): "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש". חטא זה על נפשו, שמנע עצמו מן היין.

ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני: אמר שמעון הצדיק: מימיי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד. פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום, וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו: בני, מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה? ונם לי: רבי, רועה הייתי בעירי, והלכתי למלאות את השאוב מים, וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים, ופחז יצרי עלי וביקש לאבדני מן העולם. אמרתי לו: רשע! אתה מפחז בדבר שאינו שלך? עליי להקדישך לשמים. והרכנתיו בראשי ואמרתי לו: בני, כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל! עליך הכתוב אומר (שם): "איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי'".

רבי מנא בעי: למה לי? כשמעון הצדיק אפילו כרבי שמעון,¹ לא אכל שמעון הצדיק חטאת חֵלב מימיו?! לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו?!

סבר שמעון הצדיק, בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין. מכיוון שנודרין מתוך הקפדה, סופו לתהות. מכיוון שהוא תוהא, נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה. וזה מתוך ישוב נדר, ופיו וליבו שווין.

פירושים והערות

• הערה 1: כלומר: וכי מה איכפת לי? ואפילו שמעון הצדיק כרבי שמעון סבר, מכל מקום קשיא, וכי לא אכל וכו'?! (פני משה).