ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מכות/פרק שלישי
פרק שלישי – אילו הן הלוקין[עריכה]
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה א[עריכה]
מתני’: אילו הן הלוקין. ג_אהבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה, ג_באלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ג_גממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר. ג_דאלמנה וגרושה, חייבין עליה משום שני שמות. ג_הגרושה וחלוצה, אינו חייב אלא משום שם אחד בלבד.
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ב[עריכה]
מתני’: ג_והטמא שאכל את הקודש, והבא אל המקדש טמא, האוכל חלב, ודם, ונותר, ופיגול, וטמא, השוחט והמעלה בחוץ, והאוכל חמץ בפסח, והאוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים, והמפטם את השמן, והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה, והאוכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים, אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלו תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו. כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל שהוא. וחכמים אומרים, ג_זכזית. אמר להן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אין אתם מודין לי ג_חבאוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב? אמרו לו ג_טמפני שהוא כברייתה. אמר להן אף חיטה אחת כברייתה
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ג[עריכה]
מתני’: האוכל ביכורים עד שלא קרא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ח עמוד ב] עליהן, ג_יקדשי קדשים חוץ לקלעים, ג_יאקדשים קלין ג_יבמעשר שני חוץ לחומה, השובר ג_יגאת העצם בפסח טהור, הרי זה לוקה ארבעים. אבל ג_ידהמותיר בטהור, ג_טווהשובר בטמא, אינו לוקה ארבעים
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ד[עריכה]
מתני’: הנוטל אם על הבנים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לוקה ואינו משלח. וחכמים אומרים, ג_טזמשלח ואינו לוקה. זה הכלל. ג_יזכל מצוה בלא תעשה שיש בה קום ועשה, אין חייבין עליה.
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ה[עריכה]
מתני’: ג_יחהקורח קרחה בראשו, ג_יטוהמקיף פאת ראשו, ג_כוהמשחית פאת זקנו, והשורט שריטה אחת על המת חייב. ג_כאשרט שריטה אחת על חמשה מתים, או חמש שריטות על מת א', חייב על כל אחת ואחת. ג_כבעל הראש שתים, אחת מיכן ואחת מיכן. ג_כגועל הזקן, שתים מיכן ואחת מלמטן. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אם נטלן כולן כאחת, אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב, ג_כדעד שיטלנו בתער. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אפילו אם ליקטו במלקט או ברהיטני חייב
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ו[עריכה]
מתני’: הכותב כתובת קעקע. ג_כהכתב ולא קיעקע קיעקע ולא כתב אינו חייב. עד שיכתוב ויקעקע. בדיו ובכוחל ובכל דבר שהוא רושם. °רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה משום °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אינו חייב עד שיכתוב שם השם. שנאמר (ויקרא קדושים יט כח) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה':
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ז[עריכה]
מתני’: ג_כונזיר שהיה שותה ביין כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה.
[ע"א]
1 ג_א מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה א', מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה ז':
2 ג_ב מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ד', מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ב', מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ג':
3 ג_ג מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ד', מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ב':
4 ג_ד מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ט':
5 ג_ה מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ז':
6 ג_ו מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה א', מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ב', מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ג':
7 ג_ז מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ט, מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ד:
8 ג_ח מיי' פ ב' מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א, סמ"ג עשין קלב :
9 ג_ט מיי' פ ב' מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א, סמ"ג עשין קלב :
[ע"ב]
10 ג_י מיי' פ י"א מהל' מעשה הקרבנות הלכה ה', סמ"ג לאוין שכה :
11 ג_יא מיי' פ י"א מהל' מעשה הקרבנות הלכה ה', סמ"ג לאוין שכה :
12 ג_יב מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה ה', סמ"ג לאוין רנט, סמ"ג לאוין רס, סמ"ג לאוין רסא, סמ"ג לאוין רסב, סמ"ג לאוין רסג, סמ"ג לאוין רסד :
13 ג_יג מיי' פ י' מהל' קרבן פסח הלכה א', סמ"ג לאוין שכו :
14 ג_יד מיי' פ י' מהל' קרבן פסח הלכה י"א:
15 ג_טו מיי' פ י' מהל' קרבן פסח הלכה א':
16 ג_טז מיי' פ י"ג מהל' שחיטה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ב סעיף ו', סמ"ג לאוין קנ :
17 ג_יז מיי' פ י"ג מהל' שחיטה הלכה ב', מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה ד', מיי' פ"א מהל' נערה בתולה הלכה ז', מיי' פ"א מהל' מתנות עניים הלכה ג':
18 ג_יח מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ד', מיי' פ י"ב מהל' עבודה זרה הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"פ סעיף ט', סמ"ג לאוין סג :
19 ג_יט מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף ב', סמ"ג לאוין נז :
20 ג_כ מיי' פ י"ט מהל' סנהדרין הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף י', סמ"ג לאוין נח :
21 ג_כא מיי' פ י"ב מהל' עבודה זרה הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"פ סעיף ח', סמ"ג לאוין סב :
22 ג_כב מיי' פ י"ב מהל' עבודה זרה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף א', סמ"ג לאוין סג :
23 ג_כג מיי' פ י"ב מהל' עבודה זרה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף י"א, סמ"ג לאוין נח :
24 ג_כד מיי' פ י"ב מהל' עבודה זרה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף י', סמ"ג לאוין נח :
25 ג_כה מיי' פ י"ב מהל' עבודה זרה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"פ סעיף א', סמ"ג לאוין סא :
26 ג_כו מיי' פ ה' מהל' נזירות הלכה י', סמ"ג לאוין רמג, סמ"ג לאוין רמד, סמ"ג לאוין רמה, סמ"ג לאוין רמו, סמ"ג לאוין רמז, סמ"ג לאוין רמח, סמ"ג לאוין רמט, סמ"ג לאוין רנ :
-----------------------------------דף ט[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ט עמוד א] חייב על כל אחת ואחת. ג_כזהיה מטמא למתים כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תיטמא, אל תיטמא, והוא מיטמא, חייב על כל אחת ואחת. ג_כחהיה מגלח כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח, אל תגלח, והוא מגלח, חייב על כל אחת ואחת. ג_כטהיה לבוש בכלאים כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תלבש, אל תלבש, והוא פושט ולובש, חייב על כל אחת ואחת
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ח[עריכה]
מתני’: יש חורש תלם אחד, וחייב עליו משום שמונה לאוין. החורש בשור ובחמור, והם מוקדשין, בכלאים בכרם, ושביעית, ויום טוב, וכהן, ונזיר, ואף בית הטומאה. °חנניה בן חכינאי חנניה בן חכינאי אומר, אף הלובש כלאים. אמרו לו אינו השם. אמר להן, אף לא הנזיר הוא השם
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה ט[עריכה]
מתני’: ג_לכמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת. שנאמר (דברים כי תצא כה ב ג) במספר ארבעים. מיניין שהוא סמוך לארבעים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ארבעים שלימות. ואיכן הוא לוקה את היתירה? בין כתיפיו
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה י[עריכה]
מתני’: ג_לאאין עומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש. אמדוהו לקבל ארבעים. לקה מקצת, ואמרו אינו יכול לקבל ארבעים, פטור. ג_לבאמדוהו לקבל שמונה עשרה. משלקה אמרו יכול הוא לקבל ארבעים, פטור. ג_לגעבר עבירה שיש בה שני לאוין. אמדוהו אומד א', לוקה ופטור. ואם לאו, לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה יא[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ט עמוד ב] מתני’: ג_לדכיצד מלקין אותו? כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך. וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו. ואם נפרמו, נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו. והאבן נתונה מאחוריו. חזן הכנסת עומד עליה, ורצועה של עגל בידו. כפולה אחד לשנים, ושנים לארבעה. ושתי רצועות עולות ויורדות בה. ידה טפח, ורחבה טפח, ומגעת על פי כריסו. ומכה ג_להשליש מלפניו, ושתי ידות מאחוריו. ג_לוואינו מכה אותו. לא עומד, ולא יושב, אלא מוטה. שנאמר (דברים כי תצא כה ב) והפילו השופט והכהו לפניו וגו'. ג_לזוהמכה מכה בידו אחת בכל כוחו. ג_לחוהקורא קורא (דברים כי תבא כח נח נט) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וגו'. והפלא ה' אלקיך את מכותך וגו'. וחוזר לתחילת המקרא. ג_לטואם מת תחת ידו, פטור. הוסיף לו רצועה אחת ומת, הרי זה גולה על ידיו. נתקלקל, בין בריעי בין במים, פטור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. האיש בריעי, והאשה במים
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה יב[עריכה]
מתני’: כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתן. שנאמר (דברים כי תצא כה ג) ונקלה אחיך לעיניך. משלקה, הרי הוא כאחיך, דברי °רבי חנניה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל. ומה אם העובר עבירה אחת, נפשו ניטלת עליה. העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ממקומו הוא למד. שנאמר (ויקרא אחרי מות יח כט) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ואומר (ויקרא אחרי מות יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי° אומר. הרי הוא אומר (דברים ראה יב כג) רק חזק לבלתי אכל הדם, כי הדם הוא הנפש. ומה אם הדם, שנפשו של אדם חתה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר. גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. הפורש מהן, על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו, ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.
ירושלמי מכות, פרק ג, הלכה יג[עריכה]
מתני’: °רבי חנינה בן עקשיה רבי חנינה בן עקשיה אומר. רצה המקום ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצות. שנאמר (ישעיהו מ"ב, כ"א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: לא מצאנו גמרא ירושלמית בפרק הזה
[ע"א]
27 ג_כז מיי' פ ה' מהל' נזירות הלכה ט"ז, מיי' פ ג' מהל' אבל הלכה ד', סמ"ג לאוין רמד, סמ"ג לאוין רמה, סמ"ג לאוין רמו, סמ"ג לאוין רמז, סמ"ג לאוין רמח, סמ"ג לאוין רמט, סמ"ג לאוין רנ, סמ"ג לאוין רלד סמ"ג לאוין רלה :
28 ג_כח מיי' פ ה' מהל' נזירות הלכה י"ג, סמ"ג לאוין רמג, סמ"ג לאוין רמד, סמ"ג לאוין רמה, סמ"ג לאוין רמו, סמ"ג לאוין רמז, סמ"ג לאוין רמח, סמ"ג לאוין רמט, סמ"ג לאוין רנ :
29 ג_כט מיי' פ"י מהל' כלאים הלכה ל', סמ"ג לאוין רפג :
30 ג_ל מיי' פ י"ז מהל' סנהדרין הלכה א', סמ"ג עשין קה :
31 ג_לא מיי' פ י"ז מהל' סנהדרין הלכה ב':
32 ג_לב מיי' פ י"ז מהל' סנהדרין הלכה ב', סמ"ג עשין קה :
33 ג_לג מיי' פ י"ז מהל' סנהדרין הלכה ד':
[ע"ב]
34 ג_לד מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה ח', סמ"ג עשין קה :
35 ג_לה מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה ט':
36 ג_לו מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה י':
37 ג_לז מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה ט':
38 ג_לח מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה י"א:
39 ג_לט מיי' פ ט"ז מהל' סנהדרין הלכה י"ב:
סליק פרקא וסליקא לה מסכתא דמכות ברחמי שמייא.
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען.:
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מכות וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מכות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מכות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מכות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד[עריכה]
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח[עריכה]
יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)