ביאור:יהושע ב ב
יהושע ב ב: "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב ב.
הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה[עריכה]
וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר[עריכה]
ניתן להבין שמרגלי המלך, מהמשטרה החשאית שלו או אזרחים ערניים, הסתכלו בבאים והולכים, וראו דבר חשוד. היתה להם גישה למלך או לעבדיו, והם הצליחו להעביר את המסר במהירות.
הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]
העורך כתב מה אמרו למלך, אולם למעשה זה דבר שמועה, ולכן לא בטוח שזה מדויק.
המלך קיבל דיווח שבאו אנשים מבני ישראל. נראה שהם לא התחפשו והסתירו את הזהות, או שהיה קל לזהות אותם לפי שפתם ובגדיהם. מרגלי המלך עקבו לאן הזרים הולכים ודיווחו לאנשי המלך. לא בטוח שהם ידעו שהזרים הם מבני ישראל, אולם כאשר יש אויב מסוכן, כל זר הוא מרגל מהאויב הזה, ואם זה לא נכון אז יבקשו סליחה וישחררו אותו.
נאמר שהמרגלים באו "חֶרֶשׁ" (ביאור:יהושע ב א) - בשקט. לא בדיוק ברור איך הם באו בשקט ועברו דרך שער העיר ללא בעיות. סביר שהם לא עשו רעש ולא הכריזו איומים בצעקות. לא נראה שיהושע שלח מרגל נוסף שיעקוב אחרי שני המרגלים, לראות אם הם נכנסו לעיר בשלום.
נאמר שבלילה סוגרים את שער העיר, ככתוב: "וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ" (ביאור:יהושע ב ה), אולם נראה שבתחילת 'הלילה' השער עוד היה פתוח, המרגלים נכנסו, ומיד הלכו לבית הזונות הקרוב כדי לקבל מידע. המרגלים שכבו שם (ביאור:יהושע ב א), וייתכן שרצו להשאר עד הבוקר. תוך זמן קצר הופיעו חיילי המלך בבית רחב ודרשו את המרגלים. בזמן הזה ייתכן שהשער כבר היה סגור, אולם רחב סיפרה שהם יצאו והלכו.
ניתן להבין שיריחו לא היתה ידושה כעיר רשעה כמו סדום, שלא הרשתה לזרים לישון בעיר, וענתה אותם.
לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ[עריכה]
"לַחְפֹּר" - כרה בור או תעלה, חיטט באדמה או הוציא אדמה, אולם בנוסף משתמשים במילה גם: חיפש, חיטט, בדק לעומק, התעמק (מילוג), חקר, ריגל, חשף.
ייתכן שהיה צריך להיות כתוב 'לחקר' במקום "לַחְפֹּר", או שאלו מילים מקבילות, ככתוב: "וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצׇּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחׇקְרָהּ, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ" (שופטים יח ב). אולם השרש 'לַחְפֹּר' בעניין 'מרגלים' מופיע פעם נוספת, ככתוב: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן" (דברים א כב).
מרגלי המלך דיווחו לו אודות מטרת הזרים - "לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ". לא ברור איך מרגלי המלך ידעו זאת, אולם לא צריך להיות חכם גדול להאשים זרים שהם מרגלים מעם אויב. ייתכן שהמלך שילם להם יותר עבור השרות החשוב הזה. כל זר הוא חשוד אפילו אם הוא בא למכור או לקנות דברים אחרים. מלך יריחו היה מודאג מבני ישראל החונים ליד הירדן, והוא תכנן לתפוס אותם ולחקור אותם אודות יהושע ותוכניותיו, אפילו אם הם לא מרגלים. ייתכן שהדיוח למלך נתן תמונה מסוכנת ביותר, אולם עדיף להיות חשדן וזהיר מאשר לזלזל בסכנה.
גם יוסף האשים את אחיו: "מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (ביאור:בראשית מב ט), וכנראה היה מקובל שמרגלים ילכו לבתי זונות או בתי מרחץ כדי לשמוע חדשות.
כאשר חיילי המלך באו לרחב הם אמרו לה: "הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ" (ביאור:יהושע ב ג), אולם לא הזכירו שהאנשים הם מבני ישראל. ייתכן שהם לא ידעו, או שלא חשבו שצריך לפרסם בעיר שבני ישראל כבר מרגלים בתוך העיר, ומלחמה עומדת בשערי העיר, דבר שיגדיל את הפחד של אנשי העיר.