ביאור:משלי ד יז
תוכן עניינים |
[עריכה] הרצון להכשיל הוא רעל נפשי
כשמישהו פוגע בנו, אנחנו מתמלאים לעתים ברצון לנקום ולפגוע בו בחזרה. אולם המחשבות האינסופיות על איך בדיוק אנחנו רוצים לפגוע בזולת פוגעות גם בנו - הן מרעילות את הנפש שלנו. כך מלמד ספר משלי:
(משלי ד יז): "כי לחמו לחם רשע, ויין חמסים ישתו"
רשע = פגיעה בזולת במזיד ; חמס = השחתה, קלקול המשפט .
הפסוק נמצא בקטע המזהיר מפני הליכה בדרכי הרשעים (משלי ד יד-טז): "באורח רשעים אל תבוא, ואל תאשר בדרך רעים... כי לא ישנו אם לא ירעו, ונגזלה שנתם אם לא יכשילו".
הקטע פונה אל אדם טוב ותמים שנפגע, ולכן הוא שוקל ללכת בדרכם של הרשעים כדי לנקום במי שפגע בו. אולם החכם מזהיר אותו, שההליכה בדרכם של הרשעים תזיק לו. המחשבות הבלתי פוסקות על כך שהוא רוצה להרע ולהכשיל את הזולת לא יתנו לו לישון, והן גם ירעילו את נפשו:
כי לחמו לחם רשע = כי הרשעים, הרוצים להרע ולהכשיל את הזולת, אוכלים את הרשע כמו לחם; במקום לאכול לחם מזין ובריא, הם "אוכלים" מחשבות רשע הפוגעות בבריאותם.
ויין חמסים ישתו = הרשעים שותים את החמס, את ההשחתה וקלקול המשפט, כמו ששותים יין; במקום לשתות יין המונע מחלות לב, הם "שותים" מחשבות חמס המעלות את לחץ הדם שלהם ומגדילות את סיכוייהם לחלות במחלת לב.
הדרך הבריאה יותר להתמודד עם אנשים שפגעו בנו מתוארת בפסוק הבא: (משלי ד יח): "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום"- להמשיך לנהוג בצדק וביושר גם עם אנשים שפגעו בנו, ולחכות בסבלנות עד שהאור שלנו יגיע ( פירוט ).
[עריכה] פירושים נוספים
1. פירשנו שהרשעים אוכלים מחשבות של רשע כמו לחם; ראו גם: חמס נמשל למשקה .
2. אך יש שפירשו להיפך - שהרשעים אוכלים לחם שבא ממעשי רשע: " "לחם רשע - ר"ל הבא מגזל. חמסים - הבא מחמס." " ( מצודות ) ; והמסקנה היא שצריך להיזהר מלרדוף אחרי אכילה ושתיה, כדי שלא להגיע למעשי רשע: " "ומי שהרגיל את עצמו להתמיד באכילה ובשתות, ולא יכול להשיגם בהיתר, ייקח אותם ממקום שיהיו, כמו שאמר כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו" " ( האמונות והדעות י ה ב ) .
3. וייתכן שהכוונה למאכלים שהם עצמם רשעים - מאכלים המזיקים לגוף והורסים אותו; והפסוק בא להזהיר את האדם שלא ישמע בקולם של המפרסמים הרשעים, המסיתים אותו לאכול "לחם רשע" ולשתות "יין חמסים".
4. ויש מפרשים, על-דרך ההלצה, שהפסוק רומז לבעיות הרפואיות הנגרמות מאכילת לחם: "When they eat bread," says Shlomo Ha-Melekh, "it is the bread of wickedness" ( יהושע פוקס )
[עריכה] שק הפחמים
סיפור עממי ממחיש את המסר שבפסוק זה.
" "יום אחד, חזר יוסי הביתה, כולו חמה וכעס, והחל רוקע ברגליו ברצפה, צועק וחסר מנוחה. אבא שלו קרא לו, אך יוסי המשיך בשלו, עד שהתפרץ וסיפר: אני מתפוצץ! דני עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו ממש! אבא של יוסי, איש פשוט אבל חכם עד מאד, הקשיב בשלווה לבנו, שהמשיך לספר: דני השפיל אותי מול כל הכתה, ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!. "
"אבא של יוסי המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם, והציע ליוסי: אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? דמיין שזה דני, וזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אבוא לראות איך היא נראית."
"יוסי התחיל במשחק הנקמה שלו, וזרק במרץ את כל הפחמים, אך כיוון שהחולצה היתה מעט רחוקה, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים שזרק עליה. לאחר שעה קלה, חזר האב ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו? אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה! האבא לקח את ידו ואמר: בוא יוסי, אני רוצה להראות לך משהו, והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את דמותו ניבטת אליו מהראי, הוא היה כולו שחור, למעט עיניו ושיניו."
"אמר האב בשקט: כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר!!!""
"כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק מאיתנו, ולכן:"
"בואו ניזהר במחשבותינו, כי הן תהפוכנה למילים."
"בואו ניזהר במילותינו, כי הן תהפוכנה למעשים."
"בואו ניזהר במעשינו, כי הם יהפכו להרגלים." " (המקור לא ידוע; קיבלתי בדואל מבוניקו) .
[עריכה] מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-11.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הרצון להכשיל הוא רעל נפשי
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
