ביאור:בראשית מז ו
בראשית מז ו: "אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מז ו.
בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן[עריכה]
בְּמֵיטַב הָאָרֶץ[עריכה]
במצרים היו אדמות מעובדות שהיו שייכות למצרים עד השנים האחרונות של הרעב, כתוב: "וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר ... לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ, קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם" (ביאור:בראשית מז יט). כידוע נבות היזרעאלי סרב למכור את אדמתו לאחאב מלך ישראל בכל מחיר, ככתוב: "חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ" (מלכים א כא ג). כאשר פרעה אמר: " בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ" הוא לא התכוון לקחת מהמצרים אדמות, שבשנה השניה לרעב עדיין היו בידי המצרים (ביאור:בראשית מה ו), ואין ספק שהוא לא רצה לתת להם ולמקנה המתועב שלהם, מאדמותיו. כאשר בני ישראל התישבו בגושן לא נאמר שמצרים גורשו מאדמתם בגושן, בכו בדרך, הוכו או אפילו קיבלו אדמה אחרת מפרעה. לא אמרו שהיה גרוש, כי לא היה גרוש. האדמה היתה חופשיה וריקה - ביצת הדלתה מלאה יתושים ותנינים.
גם אבימלך מלך גרר אמר לאברהם: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב" (ביאור:בראשית כ טו), וגם כאן לא מדובר באדמה ששייכת לפלישתי, אלא אדמה חופשיה, אדמה שאף אחד לא רצה בה עד עכשו. אברהם יקח אדמה בקצה ממלכת גרר, ייתכן כל הדרך עד למדבר באר-שבע, וגם שם עבדי אבימלך יגזלו לו בארות, ככתוב: "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ, עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כא כה).
לבטח האחים לא יקבלו אדמות פוריות לחקלאות והשיכות לפרעה או שריו החשובים. האחים יקבלו אדמה חסרת ערך ובעלות (וכך היא שיכת לפרעה). סביר שפרעה הרחיק את בני ישראל מהמצרים, כי רועי צאן היו תועבה למצרים (ביאור:בראשית מו לד). סביר שפרעה נתן ארץ ביצות מסריחות כמו מדמנה (כמו אגם החולה), ארץ שורצת תניינים ויתושים, אבל לרועי צאן ובקר זה היה נפלא. כך שלא עלה כלום לפרעה לתת להם זכות לשבת על אדמתו.
אחרי שפרעה אמר: "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית מה יח), הנה נפלה לידו מציאה והוא נותן את הפחותה בארצות ועוד יוצא כנותן את "מֵיטַב הָאָרֶץ".
אולם זה הנוהג האידאלי - win-win - לפרעה יש אדמה לא טובה לחקלאות אבל מעולה למקנה, ובני ישראל צריכים אדמה כזו.
לבטח בני ישראל ניקזו את הביצות, הכינו תעלות מים, דרכים וגשרים, זרעו צמחים הראויים למאכל המקנה, בנו מערכת לשימוש בזבל החיות ומערכת שחיטה נקיה ומסודרת. הם השתמשו בידע שלהם מיעקב שגר מעבר לנהר אצל לבן. הן לבן אמר: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז), כלומר יעקב ידע איך להפוך אדמה צחיחה לגן פורח גם ללבן וגם לעצמו, ככתוב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד" (ביאור:בראשית ל מג). והנה גם גשן נהפכה להצלחה גדולה (מעל הצפוי?) ,ככתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (ביאור:בראשית מז כז).
יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן[עריכה]
זאת פקודת מלכות. אין אפשרות לשנות את הפקודה הזו. ביקשתם, אישרתי, קיבלתם - הנושא הזה גמור. לך לנושא הבא.
כיון שרועי צאן היו תועבה למצרים ואדמת גושן היתה גם היא מסריחה בביצות, בני ישראל לא התערבו ולא נטמעו במצרים, ונשארו לבד במקצועם.
במקצוע שלהם בני ישראל הצליחו מאוד, כי היה להם מונופול על תוצרתם ללא תחרות רבה, וחוזה אספקה למלך עצמו.
יוסף התחתן עם "אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית מא מה) וכך הוא הצטרף למעמד הכוהנים. עכשו יוסף קיבל את ארץ גושן למשפחתו, בפקודת פרעה, וכידוע "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ, רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כו), וכך בני ישראל היו פטורים ממס.
וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי[עריכה]
בתמורה לאדמה והמים שהאחים יקבלו, בני ישראל חייבים לעבוד במקנה של פרעה. הנושא לא מוזכר יותר, אבל לבטח לפרעה היה עדר גדול, והוא לא היה מרוצה מהרועים המצריים, ולכן הוא היה שמח להעביר את העבודה לבני ישראל. זה יהיה התשלום - דמי שכירות, או מס.
ועוד יותר, יוסף אחראי להכול. פרעה כאילו אומר בשאלה עדינה: "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל" - אולם זאת לא בקשה, ואין כאן עדינות בכלל. זאת פקודה: "לך תבדוק ותמצא אנשים מתאימים, תאמן אותם להיות בני חיל מדופלמים, כדי להביא לפרעה פרות וצאן מאיכות מעולה ביותר, כראוי למלך, ואתה, יוסף, אחראי שכך יעשה, ומיד."
ההוכחה שזו היתה פקודה סופית שאין עליה עוררין היא שיוסף לא ענה.
לא בטוח שהאחים הפרידו בין מקניהם ומקנה המלך, כך כל המקנה שלהם היה מוגן כרכוש המלך.
כאשר אברהם בא למצרים, בזכות שרה פרעה העניק לו מתנות, ככתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ, וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר" (ביאור:בראשית יב טז), ואברהם חזר ממצרים "כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (ביאור:בראשית יג ב). ניתן לראות שלמרות שהמצרים תעבו רועי צאן, בכל זאת היה לפרעה מקנה משלו.