ביאור:בראשית מו ב
בראשית מו ב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו ב.
יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי[עריכה]
קריאה כפולה[עריכה]
בקריאה כפולה זכו רק:
- אברהם בעקדת יצחק - "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי." (ביאור:בראשית כב יא) "וַיֹּאמֶר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".
- יעקב לפני ירידתו למצרים - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי. ... אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" (ביאור:בראשית מו ג).
- משה בסנה הבוער - "יִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר: מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי." (שמות ג ד) "וַיֹּאמֶר, אַל תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ".
אלו היו מארעות ענקיים שקבעו ועיצבו את עם ישראל.
הקריאה הכפולה נמשכת עם אזהרה - אַל. אלוהים מדגיש ומזהיר מה אסור לעשות. יעקב היה כפוי לרדת מצרימה, כשם שאברהם היה כפוי לא לגעת בנער, ומשה כפוי להוריד נעליו ולהפך למנהיג עם ישראל.
יַעֲקֹב[עריכה]
אלוהים אמר ליעקב: "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ", והנה אלוהים עצמו מתעלם מפקודתו.
- יעקב מסמל את האיש עצמו, יעקב. יעקב קיבל את שמו בגלל שהוא נולד קטן והפרוש הוא יה'-עקב - אלוהים ישמור ויעקב אחריו. (ביאור:בראשית כה כו)
- ישראל מסמל את כל האבות והאמהות של עם ישראל כולו. כולנו בני ישראל. (ביאור:בראשית לב כט)
אלוהים אמר שהוא ישמור על יעקב עד חוזרו מחרן לכנען. יעקב התנגד לשינוי שמו בגלעד, כי לטענתו הוא עוד לא חזר לבית אל, למקום בו הבטיח לו אלוהים "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (ביאור:בראשית כח טו), והדגש הוא על המילה "הַזֹּאת".
עכשו יעקב מבקש לקבל חזרה את שמו - אלוהים ישמור - לפני צאתו מהארץ המובטחת לגלות שניה. לאלוהים זה לא משנה. הברכה כבר נמצאת אצל בני ישראל, ואם האיש, יעקב, רוצה שאלוהים ימשיך לשמור עליו אישית, אלוהים מוכן לוותר ולהחזיר לו את שמו.
כמובן יעקב חלם את זה, והוא היה יכול לתת לעצמו כל שם כרצנו.
מותו קרוב[עריכה]
יעקב היה מודע שאלוהים קרא לו 'יעקב', למרות שפעמים אלוהים אסר עליו להקרא יעקב (ביאור:בראשית לה י). יעקב הרגיש שסר חינו בעייני אלוהים. הוא לא ישראל - העם, אלא רק יעקב - האיש. תפקידו נגמר, כשם שנעשה לאברהם אחרי העקדה, וליצחק אחרי שהוא שלח את יעקב לחרן, ואין לאלוהים סיבה להחזיק אותו בחיים.
יעקב מאן להתנחם על אובדן יוסף (ביאור:בראשית לז לה). סביר שיעקב התפלל, ביקש, נשבע ונדר נדר כהרגלו (ביאור:בראשית כח כ), בבקשה מאלוהים שיתן לו לחיות לפחות עד שהוא יראה את יוסף חי. היה חשוב ליעקב להרגיש שהוא לא הרג את יוסף כאשר הוא ניסה אותו בשלחו אותו לאחיו. יעקב קיווה שאלוהים יודיע ליוסף שהוא ישמור עליו בדרכו. והנה יוסף נעלם, ואולי מת. לדעתו, אלוהים לא שמר על יוסף. יעקב, ששם את עצמו במרכז העולם (ביאור:בראשית לז י), לא הבין שלמעשה אלוהים הציל את יוסף, ותפקידו שלו, כשומר גחלת העם, נגמר.
נושא המוות שלו היה במוחו כאשר נודע לו שיוסף חי, והוא מיד אמר: "רַב עוֹד, יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית מה כח), וכאשר הוא ראה את יוסף הוא אמר: "אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל). ניתן להבין שכאשר אלוהים אמר ליעקב: "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (ביאור:בראשית מו ד), יעקב היה בטוח שמיד או תוך זמן קצר לאחר שהוא יראה את יוסף הוא ימות.