ביאור:בראשית לג א
בראשית לג א: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לג א.
וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים[עריכה]
יעקב הכיו מערך קרב נפלא: הוא פיצל את צבאו לשני אגפיו, שלח חילים מחופשים כרועים, נושאי מתנות לעשו, שנשארו בעורפו של עשו, וכך הוא עמד באמצא עם משפחתו. צבאו של יעקב כלל רוכבי גמלים שיכולים להעביר במהירות חיילים ממקום למקום. ליעקב היה נשק מודרני מהצפון שעלה באיכותו על הנשק של אנשי כנען.
נושא הכעס של עשו היה ברכת יצחק ליעקב, אבל הנה הברכה כבר התקימה וליעקב יש הרבה ילדים. כדי לחסל את ברכת יצחק, עשו חייב להרוג את כל הילדים עד האחרון.
אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ[עריכה]
ארבע מאות איש זה צבא מרשים. אפילו אם לא היו לעשו חיילים מקצועיים בצבא קבע עם נשק ממתכת. עד תקופת המלכים לא היה צבא מקצועי בישראל, וכל פעם שהיתה מלחמה קראו לרועי הצאן ולעובדי האדמה להתגייס. כך אברם לקח את "חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" (ביאור:בראשית יד יד).
נראה שגם לעשו היו ארבע מאות רועי צאן ועובדי אדמה ממשפחתו, שהוא היה יכול לגייס לבוא איתו.
לא ברור איזה נשק האנשים נשאו, אבל מקלות, אלות, וקשת עץ עם חצים לבטח היה להם. סביר שאברם לקח שלל של כלי מלחמה מארבעת המלכים והרכוש עבר ליצחק, כך שייתכן שעשו לקח חלק מהציוד הזה.
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ[עריכה]
אם עשו היה מתקיף,כל צבאו היה מושמד. אולם משפחת יעקב, במרכז, היתה נפגעת כי לא היתה להם הגנה.
לראות צבא של 400 איש, עם כידונים ומגנים זה מראה מרשים ומפחיד. ואכן יעקב נבהל, למרות שהוא ידע, מדברי לבן, שאלוהים שומר עליו, וגם לא יתן לעשו לעשות לו רע. ובנוסף, יום קודם אמר המלאך שאלוהים ברך אותו (ביאור:בראשית לב ל) ונתן לו את שמו החדש - ישראל. אולם יעקב ידע את חוזק צבאו ואת המערך שהוא הכין, וידע שעשו לא יתחיל במלחמה.
- מה היו כוונותיו של עשו?
- עשו הביא צבא גדול וחזק: או שהוא רצה להתקיף ולנצח, או שהוא רצה לשמור על עצמו מפני יעקב, או שהוא פחד בדרך מאויבים.
- בסוף עשו לא השתמש בצבא ורץ לבדו למחנה יעקב, לפחות ברור שבשלב הזה עשו לא רצה להלחם יותר, ואפילו היה מוכן להסתכן שיעקב יהרוג אותו.
- עשו לא הביא את בניו איתו. ניתן להבין שעשו לא התכוון שבניו יתחברו לבני יעקב וזה סימן שהוא התכונן לאלימות. ייתכן שעשו חשב שיעקב יבוא אליו לאחר המפגש, וכך לא היה צורך לקחת את הילדים איתו.
- עשו לא הביא מתנות ליעקב. ייתכן שעשו לא הביא מתנות כי יעקב לא שלח לו מתנות להר שעיר, והוא לא רצה להאיט את תנועתו. בכל אופן זה מראה על חוסר כבוד.
- עשו לא הכיר בילדים ובנשים שהשתחוו לו כמשפחתו של יעקב. ייתכן שעשו לא שאל את המלאכים אודות משפחתו של יעקב, וייתכן שהוא חשב שליעקב לא תהיה משפחה.
- ליעקב ועשו היה מגיע שליש מאדמתו של לבן, כירושתו של אברהם מתרח, וחצי מצאנו של לבן, כנדוניתה של רבקה מבתואל. ייתכן שעשו חשב שליעקב אין משפחה, והרכוש הוא רק ירושה ונדוניה, ולכן מגיע לו חצי ממה שיעקב קיבל.
וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת[עריכה]
"וַיַּחַץ" - המילה לא ברורה, ולא נראה שהוא חילק את הילדים בדיוק לחצי. סביר שהוא חילק והפריד כל קבוצה של אם וילדיה, וכאילו שם מחיצה, מעבר, רווח בין הקבוצות, כשם שהוא עשה עם המנחות לעשו.
יעקב סידר את הילדים והנשים בשני תורים, כדי לאפשר לו ולעשו לנוע במרכז בין הנשים וילדיהן:
- "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה" - זלפה וילדיה ובלהה וילדיה עמדו לפנים, אחת מימינו ואחת משמאלו.
- "וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" - מאחורי זלפה, במרחק מה, היתה לאה וילדיה, ומאחורי בלהה ובמרחק מה מאחורי לאה היתה רחל וילדה היחיד.
לא נראה מהניסוח שכולם היו בשורה אחת ארוכה, כי אז אין פה חציה, וגם לאה לא יכולה להיות אחרונה בנוסף לרחל.
לפי הנחה של שני תורים, רחל היתה בסכנה באותה מידה כמו לאה. ייתכן שיתקיפו את לאה קודם כי היו לה יותר בנים הדורשים יותר מאמץ לפגוע בהם.
הפילגשות אמנם נעלבו שחשפו אותם לסכנה גדולה, אבל מה הן היו יכולות להגיד.
קשה להאמין שיעקב חשש לילדיו, כי הוא היה יכול לשים אותם מאחורי המחנות במרחק גדול. סביר שיעקב ניחש שעשו יבוא לבדו, וכך הוא הראה את ילדיו. ואכן עשו שאל: "מִי אֵלֶּה לָּךְ" (ביאור:בראשית לג ה).