ביאור:בראשית כד נו
בראשית כד נו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד נו.
אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי[עריכה]
העבד דרש: "שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי"
לבן היה מודע לחוק חמורבי מספר 16 הפוסק עונש מוות לאיש המסרב לשחרר עבד של איש אחר לפי דרישת הרשות. לבן נזהר לא לסרב. הוא רק מבקש דחייה.
לבן ואמו ביקשו טובה מהעבד ופנו לרגשותיו.
העבד מגיב, מרכך את קולו ומסביר:
- "אַל תְּאַחֲרו"ּ - דחייה אחת מזמינה דחייה נוספת. אם הוא יתחיל לדחות דברים, החיילים שלו יאבדו משמעת, ייהנו מהארוחות, היין והנשים במקום. העבד יאבד את זכותו החוקית לדרוש שיתנו לו לצאת ולשוב לאדונו, כי הוא וויתר עליה מספר פעמים. בנוסף, אם לאחר עיכוב ממושך יקרו לו צרות בדרך, אזי כולם יאשימו אותו על רשלנותו.
- העבד מסביר מדוע עליו למהר: "ויַהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" - אסור לעצור ולהאט, כשם שנכתב: 'הכה בברזל בעודו חם'. דחייה יכולה לשנות את התנאים בדרך, הן המסע הצפוי של הנערה ועושרה התפרסמו בעיר, מה שעלול לגרום לו לצרות אם הוא יתעכב, למשל פושעים יתארגנו להתקיף אותו בדרכו חזרה.
- "שַׁלְּחונִּי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי" - תוספת המילים הללו מרככת את הדרישה.
עם זאת העבד לא שינה את דעתו:
- הוא ממשיך לדבר בלשון יחיד כאילו שרבקה שייכת לו.
- הוא ממשיך לדרוש שייתנו לו ללכת ושלא יחזיקו בו בניגוד לחוק.
- הוא מוסיף ואומר שלבן ואימו פועלים נגד אלוהים.
- הוא מבטיח שהוא חוזר לאדונו במהירות האפשרית, ולא יברח או יחטוף את רבקה.