בבא קמא סז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא לאו הכי הדר בעיניה אמר רב יוסף מריש שמו עליו דתניא (יחזקאל מא, כו) צלעות הבית אלו המלטטין והעובים אלו המרישות רבי זירא אמר שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינוי והרי צינור דמעיקרא קציצתא והשתא צינורא ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה ואי אמרת שינוי השם מילתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל שאני שאיבה דמדרבנן היא אי הכי אפילו דרישא נמי התם איכא תורת כלי עליו בתלוש הכא אין תורת כלי עליו בתלוש מיתיבי הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר אמרי התם איכא שינוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשנוי שהוא קונה שנאמר (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי האי אשר גזל מיבעי למעוטי גזל אביו שאינו מוסיף חומש על גזל אביו א"כ ניכתוב רחמנא והשיב את גזילו אשר גזל למה לי למכתב ש"מ תרתי ואיכא דאמרי אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשנויי שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזילה מ"מ והא כתיב אשר גזל ההוא מיבעי ליה על גזילו שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו:
אמר עולא מניין ליאוש שאינו קונה שנאמר (מלאכי א, יג) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כלל
רש"י
[עריכה]צלעות הבית והעובים - קרא כתיב גבי בית עולמים:
המלטטים - המלטי כדאמרינן בהשותפין (ב"ב דף ו.) שנותנים נסרים סביב פתחי חלונות ופתחין ובמקום חורי קיבוע הקורות:
אלו המרישות - אלמא בתר הכי קרי להו נמי מרישות:
ר' זירא אמר - מריש היינו טעמא דלא מקניא בשינוי השם משום דחוזר לברייתו הוא אם יסתר הוי כשורא כדמעיקרא אבל אברזין תו לא מקרי משכא:
דמעיקרא קציצתא - שקודם שחקקו נקרא קציצת עץ בעלמא:
ולבסוף קבעו - והמשיך בו מי גשמים או מי נהר למקוה פסלו משום מים שאובין:
קבעו ולבסוף חקקו - לאו כלי הוא אלא ארעא סמיכתא היא:
שאיבה - מה שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין מדרבנן הוא:
אנס - חמסן דיהיב דמי:
הקדישן הקדש - ואסור ליהנות:
ותרומתן - אסור לזרים אלמא קני ליה לגזילה ביאוש:
על גזל אביו - בהגוזל (לקמן ד' קד:) מפרש לה אפילו נשבע אביו לשקר אבל אקרן מחייב ליה קרא כדאמרינן התם:
את גזילו - וממילא אימעוט גזל אביו:
תוספות
[עריכה]הא לאו הכי הדרא בעיניה. וסתם מריש כיון שבנאו בבירה מתייאשים הבעלים ממנו וא"ת דמשמע דלא מקשה אלא לרב יוסף אדרבה כ"ש דקשה לרבה טפי דלדידיה יאוש גרידא קני ולמאי דמשני דמריש שמו עליו אכתי תקשה לרבה דמהכא משמע דיאוש לא קנה ונראה לפרש דבלא יאוש איירי ולהכי פריך לרב יוסף א"א בשלמא דשינוי השם לא כלום הוא שפיר אלא אי אמרת דשינוי השם קטן עם יאוש קני א"כ שינוי השם גדול כי האי דמריש יש לו לקנותו בפני עצמו וכן משמע לעיל דשינוי השם חשוב גרידא קני דפריך גבי גנב טלה ונעשה איל ונקניה בשינוי השם דהוי שינוי השם חשוב ועוד יש לומר דבכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף בלא יאוש ולכך יש להועיל לו במריש בלא יאוש דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות אבל מריש בלא יאוש נמי איכא שינוי השם ויש לו להועיל בפני עצמו וכן גבי טלה ונעשה איל דאמרי' לעיל וניקני בשינוי השם:
צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. כשיש לו לבזבז מד' רוחותיו איירי שאם הוא פרוץ אפי' מרוח אחד לא היה פוסל המקוה כדמוכח במסכת מקואות (פ"ד מ"ד) דדוקא טבלא שיש לה לבזבז פוסל והר"י מסימפונ"ת פירש דאפילו פרוץ משני רוחות איירי כדרך צנור וכגון שחטטו לקבל צרורות שלא יעכבו את הגשמים כי ההיא דפ"ד דמקואות (מ"ג) החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס ברביעית וא"ת א"כ מאי קאמר מעיקרא קציצתא והשתא צנור דמשמע דאפי' קבע תחילה יש לפסול המקוה לפי שמשתנה שמו ע"י חקיקה והלא אין משתנה שמו ע"י חטיטה שעושה לקבל צרורות דאותה היא שגורמת לפסול את המקוה וי"ל כיון שמשתנה שמו ע"י. חטיטה יש לחשבו כתלוש והחטיטה שעושה כאילו עושה אותה בתלוש:
שאני שאיבה דרבנן. מפורש בפרק המוכר [את] הבית (ב"ב ד' סו. ושם ד"ה מכלל):
הגנב והגזלן. בהגוזל בתרא (לקמן קיד.) פריך אי רבנן קשה גזלן אי רבי שמעון קשה גנב ומשני לה שפיר:
מעיקרא טיבלא. ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו על ידי שאלה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף פח.) ובסוף הנודר מן הירק (נדרים דף נט.) מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחא:
מעיקרא חולין והשתא הקדש. בקדשים שאין חייב באחריות לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקומי אפי' בחטאת ובאשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן מכל מקום שינוי השם יש כאן:
אמר עולא מניין ליאוש שאין קונה. משמע הכא דסבר עולא דיאוש לא קני וכן בהניזקין (גיטין ד' נה. ושם ד"ה מאי) דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אין מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני וקשה לר"ת דבהגוזל בתרא (לקמן ד' קיד.) גבי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דגנב וגזלן קאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה יאוש קני ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ומביא ראיה מההיא דהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) דפריך התם לעולא מההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואין משלם ד' וה' ותני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה והשתא בלאו ההיא דתני עלה הוה ליה למפרך מגופה דאי יאוש לא קני אם כן אין לו כח להקדיש ואמאי פטור מד' וה' הא לא טבח דהקדש אלא ודאי לכל מילי מודה עולא דיאוש קני רק לענין הקרבה ולהכי פריך מדתני עלה דבחוץ ענוש כרת אלמא ראוי לפתח אוהל מועד ועוד מייתי ראיה ר"ת מריש לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דפסלינן לולב הגזול אפי' בי"ט שני ומפרש רבי יוחנן משום מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש דלאו דידיה היא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש מ"ט לא לאו משום מצוה הבאה בעבירה משמע דסבר בכל דוכתי דיאוש קני רק לענין מצוה וקשה לר"י לפי' דאם כן מאי פריך לעיל אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא וכ"ת דסבר אביי אין חילוק כמ"ד בסוכה (שם.) מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דלית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה הא ע"כ אית ליה דאי לאו הכי כי אמרת נמי יאוש לא קני תקשה ליה אמאי אסור להקריבו כיון דשם הקדש חל עליו כדאמר דהוי יאוש ושינוי השם אלא ודאי משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ועוד בההיא דגיטין (ד' נה: ושם) דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה ואליבא דעולא בעי לה כדמוכח סוגיא דהתם ואי בעלמא קני הא ע"כ משעת יאוש גיזותיה וולדות דידיה הוו ע"כ נראה לר"י דבכל מקום לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל בתרא (לקמן ד' קיד.) הוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היו לו קנוי קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדמוכח בפרק לולב הגזול (סוכה ד' ל. ושם) דאמר להו רב להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מן הנכרים לגזוז אינהו כו' ופריך ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה ודוחק לומר דסבר כרבי יצחק בר נחמני דלא חייש התם למצוה הבאה בעבירה ועוד אמר התם (ד' לא.) האי כשורא דמטללתא עבדו ביה רבנן תקנתא מפני תקנת השבים וסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסל אלא משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כ"ש אי קנה קנין גמור והא דאמר בריש הגוזל קמא (לקמן ד' צד.) הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה אפאה והרים ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא דשינוי קונה והכא משום מצוה הבאה בעבירה אע"ג דקנה קודם לכן לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו ראוי להחמיר יותר אי נמי התם דחוי בעלמא הוא והשתא לעיל פריך אביי שפיר מקרבנו ולא הגזול דאי יאוש קנה אמאי מיפסל הא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כיון דקודם שהקדישה קנאה אלא ודאי יאוש גרידא לא קני אלא מחמת שהקדישה דה"ל יאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי השם כדמסיק לבסוף ולכך מפסל משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ובהניזקין (גיטין ד' נה: ושם) נמי אי לא דתני עלה מגופא דברייתא לא מצי פריך לעולא דאע"ג דיאוש לא קני שפיר חל הקדש משום דה"ל יאוש ושינוי השם ואדרבה מגופה דברייתא הוי סייעתא לעולא דאי יאוש קני כי לא הקדיש נמי פטור מד' וה' דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר כדפדיך מינה לקמן (ד' סח:) רבי יוחנן לריש לקיש דאמר יאוש קני ואדרבה תימה דלא פריך מינה לרב יהודה דפליג
ראשונים נוספים
מהדורא תליתאה:
הגנב והגזלן והאנ' הקדישן הקד' ותרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר. פירוש כגון דשמעינן דאייאש דאי מסתמא א"כ דלא כרבנן. ולא כר"ש. עיין לקמן פ' הגוזל ומאכי' בה' נטלו המוכסין חמורו. ומהקדש לא מצי לאקשויי משום דאיכא ייאוש ושינוי רשות. ואפילו ר' יוחנן דייאוש כדי לא קנה. מודה דבתר דאייאש מצי מקדיש כדכתבינן במהדורא תנינא. ולא מקשה לי' אלא ממעשר ותרומה שאין שם שינוי רשות דממון בעלים הוא. ורבה נמי לא מצי למיפשט מהכא דייאוש קונה מן התורה. דאיכ' למימר האי דתני מעשרותיהן מעשר ותרומתן תרומה לאו שיהא פירותי' מתוקנין אלא לאסור התרומה לזרים. וגם המעשר אם הוא מעשר שני לאכלו בירושלים. ואם הוא מעשר ראשון צריך להפריש ממנו תרומת מעשר ולעולם אסורין הן המעשר והתרומה באכילה עד שיפריש עליהן תרומה ומעשר ממקום אחר:
צינור שחקקו וכו': כתוב בתוספות וא"ת אם כן מאי קאמר אם כן מעיקרא קצצתה וכו'. וי"ל כיון שמשתנה וכו'. והרא"ש ז"ל תירץ דמה שנקרא צינור לפסול המקוה חשוב כאלו עשה החטיטה בתלוש והכי קאמר מעיקרא דין קציצתה יש לו לענין מקוה והשתא יש לו שם צינור שעשוי לקבלה. ע"כ.
צינור שחקקו: פירוש לבית קיבול שכך היו עושין אותם להיות העפר הנישל מן הגגות בעת הגשמים מתעכב לשם וכשהגשם הולף ומתחיל הגג להתיבש עולין לשם ולוקחין אותו עפר וחוזרין וטחין אותו בסדקים ובמקומות החסרים כך פירשוה גדולי המפרשים. ובתוספות של מקואות פירשו שהמנהג היה כך שילקטו שם רגבי עפר הנישל ולא יעברו המים הנוטפין מפי הצינור לכלי שמניחין תחתיה. ולכל הפירושים יש בצינורות אלו בית קיבול. הרב המאירי ז"ל.
ואי אמרת שינוי השם מילתא וכו'. אפילו קבעו וכו': וא"ת תקשי לכולי עלמא דהא איכא שינוי מעשה כגון גזל עצים ועשאן כלים. וי"ל דשינוי מעשה לא שייך לפסול שאיבה אבל שינוי השם גורם פיסול מקוה על ידי ששמו צינור ושם כלי עליו גורם שם שאיבה. הרא"ש ז"ל.
והראב"ד ז"ל כתב בשלמא שינוי מעשה לא מהני בה דכחופר בקרקע דמי אלא שינוי השם ליהני בה דשם כלי עליה אפילו חקקו במחובר אלמא דשינוי השם לאו מילתא היא. ע"כ לשונו.
וזה לשון תלמידי הר"פ ז"ל ואי שינוי השם מילתא היא וכו'. וא"ת לדידיה נמי קשי. וי"ל דשינוי מעשה דהאי חקיקה לא שייך מידי לפסול שאיבה שהרי כנעשה חריץ לקרקע דמי כיון שקבעו כבר בקרקע אבל שינוי השם דקרי ליה צינור שייך שפיר לפסול שאיבה דעל ידי כך שם כלי עליו להיות כתלוש והחטיטה שעושה כאילו עושה אותה בתלוש שגורם שם שאיבה. ע"כ.
שאני שאיבה דרבנן: אני אומר כל שאיבה דרבנן דהא דאמרינן מה מעין בידי שמים אף מקוה וכו' היקישא דרבנן היא. וי"ל עוד דכל שאיבה על ידי כלים שלא בידי אדם ממש דרבנן היא לפי שאין כלים כתובים בתורה והרי זה כגון דמי גשמים הם שבאו מאליהם למקוה אף על פי שעברו דרך הכלים אינו אלא מדרבנן דהא מכל מקום בידי שמים הוא דממילא קא אתו ליה. הראב"ד ז"ל.
הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש: איכא למידק למה לי האי טעמא והא הקדש בשינוי רשות הוא ויאוש ושינוי רשות לכולי עלמא קנה. וכן מעשר אי מעשר שני הוא אליבא דרבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא ומשלחן גבוה זכו ביה ולא ממון הדיוט הוא. ומסתבר לי דבגררא דתרומה נקטינהו לכלהו דתרומה ממון כהן הוא. ועוד עד דאתי לידיה דכהן לא זכה ביה והילכך אין בה אלא שינוי השם לבד. ואי נמי יש לומר דכיון דהקדש סתם תנא ואיכא הקדש דאין שינוי רשות בה כחטאות ואשמות לפיכך פירשוה משום שינוי השם. ומעשר נמי כמעשר ראשון ואי נמי כמעשר שני לא בעי לדחוקה ולאוקמה דלא כהלכתא כרבי מאיר. הרשב"א ז"ל.
ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו הגנב והגזלן והאנס שגנבו וגזלו ואנסו תרומתם תרומה ומעשרותם מעשר והקדשם הקדש לענין מעילה ודוקא לאחר יאוש שנמצא בו יאוש ושינוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה ואף על גב דליכא שינוי רשות דהא תרומה ממון כהן הוא הא הקדש עדיפא מינה דאיכא יאוש ושינוי רשות דמעיקרא ממון הדיוט והשתא ממון גבוה. וכן מעשר רצה לומר מעשר שני לדעת רבי מאיר דאמר משלחן גבוה קזכו. ומכל מקום במעשר ראשון או אף בשני לרבנן ליכא אלא שינוי השם ולפיכך הביא כאן שינוי השם שקנאו בו עם היאוש והוא שנודע בודאי שנתיאש זה הא אם לא נודע בודאי סתם גזלה אינו יאוש כמו שכתבנו למעלה והוא שכתבו גדולי המחברים שאם היו הבעלים רודפין אין תרומתן תרומה. ע"כ.
מעיקרא טיבלא: כתבו בתוספות דלא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיח. ולא נהירא בעיני דהא אפילו צמר וצבעו חשבינן חוזר לברייתו ואף על גב דלא שכיח. לכן נראה דכל שאפשר לחזור לברייתו בלא סיוע אחרים קרינא חוזר לברייתו אבל באלה שצריך שלשה אף על גב דשלשה הדיוטות שכיחי וכדאמרינן בשילהי פרק כירה אפילו הכי לא חשבינן ליה חוזר לברייתו. הרשב"א ז"ל.
האי אשר גזל מיבעי ליה למעוטי גזל אביו וכו': הא דלא פריך הך פירכא אמילתיה דרבה לעיל משום שבבית המדרש נאמרה על מילתיה דרב חסדא קבעה נמי רב אשי אמילתיה. הרא"ש ז"ל.
מניין לשינוי שאינו קונה מן התורה וכו'. אבל מדבריהם מיהת קני אמר עולא מניין ליאוש וכו' אבל מדרבנן מיהת קני כדאיתא בפרק הגוזל בתרא דשמעינן ליה לעולא דאמר יאוש קני. ולא מחוור דההיא שמעתתא דמסכת גיטין מוכחא דמדרבנן נמי לא קני ביאוש ואפילו לענין ממונא אלא אם כן הקדישה ובחטאת גזולה שלא נודעה לרבים בלחוד מפני תיקון המזבח דהא אסקה רבה אליבא דעולא דלא קני ליה ביאוש אלא משעת הקדישה כדי שלא יהא חוטא נשכר בגיזותיה וולדותיה. אלא הכי פירושו הא דאמר עולא בפרק הגוזל דבידוע דברי הכל קנה להנהו תנאי קאמר וליה לא סבירא ליה הכי ומשום דמשמע ליה לישנא דההיא מתניתא הוא דקאמר הכי דקתני בסיפא לפי שלא נתיאשו הבעלים ומשמע ליה הא נתייאשו קני לדברי הכל אבל לדידיה לא סבירא ליה דליקני כלל אלא כחטאת גזולה שלא נודעה וכו'. הראב"ד ז"ל.
מניין ליאוש שאינו קונה: כתבו בתוספות ועוד מההיא דגיטין דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גנבה או משעה שהקדישה ומאי נפקא מינה לגיזותיה וכו' עד נראה לר"י וכו'. ומיהו רבינו תם מפרש דבהמה תמימה דחזיא להקרבה אין הקדש חל כלל לעולא והא דלא פריך התם מפשטא דברייתא בלאו ההיא דתני עלה משום דהוה מוקימנא לה בבהמה בעלת מום דלא חזיא להקרבה וחל עליה הקדש ולפי זה היינו יכולין לומר דכי היכי דאוקמוה רבנן ברשותיה להתחייב כרת לאחר יאוש כמו כן לפני יאוש דמה לי לפני יאוש מה לי לאחר יאוש בין הכא בין הכא אין הקדש חל מן הדין אי לאו משום דאוקמוה רבנן ברשותיה וכי היכי דאוקמוה רבנן ברשותיה לאחר יאוש כמו כן לפני יאוש והשתא בעיא דרבא לפני יאוש היא.
ומיהו אי אפשר לומר כן מההיא דלקמן בפירקין גבי הא דאמר ריש לקיש חיוביה לפני יאוש אבל לאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ומותיב ליה רבי יוחנן גנב והקדיש טבח ומכר אינו משלם ארבעה וחמשה אימת אי לפני יאוש מי קדיש מאי קושיא אין כעולא דגיטין דאוקמוה רבנן ברשותיה דהא על כרחך רבי יוחנן נמי כדעולא סבירא ליה שכך מפרש רבינו תם בההיא דסוכה לרבי יוחנן דקא סבר נמי יאוש קני בכל מקום רק לענין קרבן כמו שאפרש והיה צריך רבי יוחנן נמי לתרץ כמו שמתרץ עולא בגיטין דאוקמוה רבנן ברשותיה אלא דבר פשוט הוא דלפני יאוש לא קדיש על ידי שום תקנה. וכן משמע מדנקט בבעיא דרבא משעת גנבה דמכדי בגזילה עסקינן כדתניא ועל החטאת הגזולה ורבא נקט גנבה אלא ניחא ליה למינקט גנבה משום דסתם גנבה יאוש בעלים כדרבנן ובלא יאוש לא מהני. ונראה לר"י דבכל מקום וכו' כמו שכתוב בתוספות. תוספות שאנץ.
עוד כתבו בתוספות והא דאמרינן בריש הגוזל קמא הרי שגזל סאה חטים טחנה וכו'. והרשב"א ז"ל תירץ דלא קשה דהתם רבי אליעזר בן יעקב אמרה וסבירא ליה דשינוי קונה לא כבית שמאי דהכי אוקימנא לה התם אמר רבי שמעון וכו' ובית שמאי ורבי אליעזר בן יעקב כלהו סבירי להו שינוי לא קני. ע"כ.
עוד כתבו התוספות ותדע דהא התם רבי יוחנן קאמר ליה ורבי יוחנן אית ליה דיאוש לא קני וכו'. ומיהו רבינו תם מפרש דאף על גב דיאוש קונה מחייב רבי יוחנן בארבעה וחמשה דגזרת הכתוב הוא וטבחו או מכרו לא שנא לפני יאוש לא שנא לאחר יאוש. והיה אומר מתוך כך דמשום הכי בגיטין לא מייתי סייעתא לעולא וקשיא לרב יהודה מגופה דברייתא דמשמע כי לא קדיש משלם ארבעה וחמשה כדפריך לרבי יוחנן. והא דקאמר רבי יוחנן לקמן ואי סלקא דעתך קנה אמאי משלם מפרש רבינו תם הכי אי סלקא דעתך קנה לענין זה שיש לו להפטר מארבעה וחמשה משום דשלו הוא טובח שלו הוא מוכר אמאי משלם.
ור"י אומר דלא מצי למימר הכי דאם כן היכי מצי רב ששת לאקשויי אדרב דלקמן דאמרת ואי אמרת קנה ביאוש אמאי משלם ארבעה וחמשה שלו הוא טובח וכו' מאי קושיא דילמא סבר כרבי יוחנן. ועוד דמשמע לקמן בהדיא בפרק בתרא בגמרא המכיר כליו וספריו דרבי יוחנן סבר שינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני ודוחק לומר דרבי יוחנן משמיה דרבי ינאי קאמר וליה לא סבירא ליה. עוד כתוב בתוספות ותירץ ר"י דברייתא על כרחך לא איירי כמתניתין וכו' ואמתניתין קאי והכי הוה ליה למימר תנא ומחזיר לבעלים חראשונים. ועוד דהוי ליה למיפרך ממתניתין לרבה וכו'. תוספות שאנץ.
וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל אומר רבינו תם דבכל מקום אית ליה לעולא יאוש קני לבר גבי קרבן כי הכא וכו'. וכן בההיא סוגיא דהניזקין דמייתי ראיה מגנב ואחר כך הקדיש טבח ומכר וכו' ותני עלה וכיוצא בזה בחוץ ענוש כרת ואי יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה ואמאי לא פריך ואי סלקא דעתך יאוש לא קני הקדיש מאי עבידתיה אלא ודאי מהאי לא קשה מידי דהוה מוקמינא בהקדש דלאו קרבן כגון בעל מום ובהא פשיטא ליה דיאוש קני אבל מדתני עלה בחוץ ענוש כרת אלמא בת קרבן היא ובהא אמר עולא דיאוש קני דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ואם כן כרת מאי עבידתיה הרי לענין קרבן לא חל הקדשו.
ועל סברא זו פליג אביי כדפירשתי לעיל דסבירא ליה דכיון דיאוש קני כשר לקרבן דלאו מצוה הבאה בעבירה היא. וגם רב יהודה פליג עליה בהניזקין ואמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מאי טעמא יאוש כדי קני ולא פסול משום מצוה הבאה בעבירה. והא דאמר רב הונא במסכת סוכה להנהו אונכרי כי זבניתו אסא מן הגויים ליגזזו אינהו וכו' ופריך וליקנינהו בשינוי השם משמע דכיון דקניתו לא מיפסיל משום מצוה הבאה בעבירה צריך לומר דלא סבר לה כעולא. אי נמי אפילו עולא מודה התם דכיון דליכא אלא ספק גזל דשמא מעולם לא היתה הקרקע של ישראל אין להחמיר שם כמו בגזל ודאי.
אמנם קשה דהתם בנזקין בעי התם גבי ההיא דחטאת גזולה שלא נודעה לעולם מאימת קני לה משעת גניבה או משעת הקדישה למאי נפקא מינה לגיזותיה וולדותיה ומאי קא מיבעיא ליה הא סבר עולא דיאוש קני לכל דבר לבד להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה.
ואומר ריב"א דההיא כרבי מאיר אתיא דקנייה לגזלן בפרק הגוזל לענין גזות וולדות ואמר דאף לאחר יאוש לא קני להו ואם כן התם אין לו בהם כלום אלא במתנת חכמים כדי שלא יהו כהנים עצבים והיינו דקא בעי מאימת קא יהבינהו רבנן ניהליה.
עוד פירש רבינו תם דההיא בעיא לפני יאוש דכיון שחשו חכמים שלא יהו כהנים עצבים ויהבו ניהליה להתכפר בה לא חלקו בין לפני יאוש בין לאחר יאוש דהכא והתם שייך טעמא שלא יהו כהנים עצבים ובלפני יאוש בעי מאימת יהבו רבנן ניהליה. ואי קשיא לקמן דמותיב רבי יוחנן לריש לקיש מברייתא דגנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר וכו' ואי סלקא דעתך יאוש לא קני מי קדוש מאי פריך אין הכי נמי דהא יהבו ליה רבנן. יש לומר דהתם לאו לענין קרבן איירי אלא להקדש בדק הבית ולא יהבו ליה רבנן אלא לענין קרבן כדי שלא יהו כהנים עצבים. אמנם קשה מאי מותיב רבי יוחנן לריש לקיש תיקשי ליה לעולא דאמר יאוש קונה וגם לדידיה דאף הוא סבר כעולא כדאיתא לעיל דלא הוה מצי לשנויי כשהקדישו בעלים כי גנב דהא בהנזקין משמע דסברי דאיירי שהקדיש גנב מדפריך כרת מאי עבידתיה. ואומר רבינו תם דסברי עולא ורבי יוחנן אף על גב דיאוש קונה כי טבח ומכר לאחר יאוש גזירת הכתוב דליחייב ולכך לא קשה לדידהו אבל לריש לקיש קשה דאמר בהדיא דשלו הוא טובח ולא מחייב לאחר יאוש.
אך יש להקשות בסמוך דפריך לרב ואי סלקא דעתך יאוש קני אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ואמאי לא משני דסבירא ליה כעולא ורבי יוחנן דגזירת הכתוב לחייבו אף לאחר יאוש. ועוד קשה בפרק בתרא גבי המכיר כליו וספריו ביד אחר דסבר רבי יוחנן דשינוי רשות לפני יאוש לא קני ואם כן קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן מההיא דסוכה.
על כן פירש ר"י דכלהו אמוראי סבירא להו דיאוש לא קני אם לא יהיה עמו שינוי השם או שינוי רשות אם הוא מצוה הבאה בעבירה לא קני כי ההיא דחטאת שלא נודעה. והשתא ניחא בהגוזל דקאמר אבל בידוע דברי הכל לא קנה דאיכא שינוי השם עם היאוש. וניחא נמי ההיא דהגוזל דפריך וליקנייה ביאוש ובשינוי רשות ומשני משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. וכן ההיא דאונכרי ניחא. וניחא הא דאותיב רבי יוחנן לריש לקיש מגנב ואחר כך הקדיש לרב דאמר על מתניתין דהגונב אחר הגנב דיאוש כדי קני. ויש לומר דהוה מצי לשנויי דהקדישו בעלים כי גנב וכצנועים.
אבל קשה מהא דהגוזל דמסיק בגמרא דנטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי לא קני ומאי קאמר הא איכא שינוי רשות. וצריך לומר כיון דעל כרחך יהבי ליה לאו שינוי רשות הוא. ולא נהירא דמסיק התם על מתניתין דנטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי הוא שלו וכו' בשלמא לעולא דאמר בידוע דברי הכל קנה הכא נמי בידוע ומאי קאמר הא לא קני יאוש אלא עם שינוי רשות והא לאו שינוי רשות הוא כיון דיהבי ליה בעל כרחיה. ואומר ר"י דהא דקאמר בגמרא תנא אם נטל מחזיר לבעלים לא פליג אמתניתין דקאמר בגמרא דבידוע קני וברייתא כשנטל קודם יאוש דשינוי רשות דלפני יאוש לא קני. ע"כ.
אף גזול דלית ליה תקנתא: כתבו בתוספות אף על גב דאמרינן לעיל גנב טלה ונעשה איל וכו' עד מכל מקום כמות שהוא לית ליה תקנתא. ולפי זה צריך לומר גם כן כמות שהוא בידו ולא כשקדם שינוי רשות להקדשו. ולי נראה דלא קאמר אלא ביאוש כלומר מה פסח דלית ליה תקנתא ובין לפני יאוש ובין לאחר יאוש פסול אף גזול כן. הרשב"א ז"ל.
שור דסיפא ושה דרישא מיותר: תימא לפי המסקנא שה דרישא למה לי כיון דכתיב שור דסיפא לומר דלא ילפינן שור שור משבת שה למה לי הא ליכא למילף שה שה משבת. ויש לומר דודאי לא ילפינן שור שור משבת לחייב חיה ועוף חמשה כדין שור אבל להא גמרינן משבת למיתן להו דין שה הכתוב בסיפא דקרא ולחייב ארבעה להכי כתב שה דרישא למדרש דוקא שה אבל לא חיה ועוף. ה"ר ישעיה ז"ל.
הוה אמינא תשעה לכל חד: כלומר ואכתי היכי קאמר לה ולילף שור שור משבת. והקשה ה"ר ידידיה אם כן שה שה למה לי כיון דתשלומים שוים לא לכתוב אלא שה גרידא. תלמידי הר"פ ז"ל.
אמר רב לא שנו: קצת קשה מאי טעמא תפס רב דבריו אגנב שני ואסיפא ולימא אגנב ראשון וארישא ולימא הכי לא שנו דגנב ראשון חייב בארבעה וחמשה אם טבח ומכר אלא לפני יאוש אבל לאחר יאוש פטור שלו הוא טובח שלו הוא מוכר. ושמא יש לומר דאין הכי נמי אלא לרבותא אמרה למילתיה אגנב שני לומר שהיאוש קונה קנייה גמורה שאפילו כשבא אחד וגנבו חייב לשלם לו כפל וארבעה וחמשה כאלו היה שלו מעולם. שיטה.
ירושלמי. גנב וגנבה ממנו ואחר כך נמצאת הגנבה למי הוא משלם לראשון או לשני גנב ונגנבה ממנו ונמלך השני להחזיר אין תימר יחזיר לבעלים פעמים שאין מודיעין לגנב אין תימר יחזיר לגנב פעמים שאין מודיעין לבעלים כיצד יעשה יחזיר לבעלים לפני הגנב. הרשב"א ז"ל.
אין הגונב אחר הגנב וכו': בגמרא דריש ליה מוגונב מבית האיש ולא מבית גנב. ועוד דרשינן נמי בגמרא וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. ותימה למאן דאמר תרווייהו בטוען טענת גנב היכי שייך למדרש כלל דוגונב מבית האיש היינו שטוען השומר שנגנב ממנו. וצריך לומר דלדידיה וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנץ.
וכתב הרשב"א ז"ל דמסתבר דשייך דבית שומר מבית האיש קרינן ליה שהרי משאיל מקום הוא לו. ע"כ.
וה"ר ישעיה ז"ל כתב וז"ל אין הגונב אחר הגנב וכו'. דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ולמאן דדריש תרווייהו בטוען טענת גנב היכי דרש ולא מבית הגנב הא לא איירי קרא בגנב. וי"ל דהכי דרשינן דוקא בטוען נגנב מבית האיש כלומר שמיד הבעלים בא לו והוא טען נגנב אבל לא בטוען נגנב מבית גנב כלומר אם בא לו מבית גנב שהפקיד הגנב אצלו והוא טוען נגנב ונמצא שהוא עצמו גנבו לא מחייב דהיינו גונב אחר הגנב. ע"כ.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה