באר היטב על חושן משפט רצב
סעיף א[עריכה]
(א) כגזלן: אבל שואל מדעת נתחייב באונסין משעה שמשכה מבית בעלה אע"פ שעדיין לא נשתמש בה ולא הגביהה להשתמש בה והטעם כתבו התו' דבשאלה מדעת כיון דדעתו להשתמש בה למחר או ליומא אוחרא כששאלה ומשכה מבית בעליה ה"ל כאילו כבר שימש בה משא"כ זה שהופקד בידו כדי שיהא מונח אצלו בלא שימוש כל שלא שמש בה ה"ל ברשות בעליה כיון שאינו עומד לשימוש סמ"ע.
(ב) החזירה: עיין בש"ך שכת' דדין זה תמוה הוא דבש"ס פרק המפקיד איתא להדיא דאפי' החזירה למקומה חייב באונסים כו' ע"ש שהאריך להשיג וסיים ז"ל הלכך כל זמן שאין לנו יישוב ברור אין בנו כח לפסוק כדברי הג"ה זו שהוא נגד הש"ס וכל הפוסקים וע"ש ועמ"ש הסמ"ע בזה.
(ג) ובמעות: הטעם כת' הרא"ש דמעות מוכנים תמיד לקנות בהן סחורה. סמ"ע:
(ד) הטה: עי' בתשו' מהר"א ששון סי' ק"ב.
סעיף ב[עריכה]
(ה) ליטול: ה"ה אם משכה לרשותו כדי לחסרה קנה להיות עומד ברשותו אף לענין אונסין. סמ"ע.
(ו) ספק: דאיבעיא דר' אשי היא בש"ס ולא איפשטא מיהו שם משמע דלא איבעיא ליה אלא למ"ד שליחות יד צריכה חסרון אבל לדידן דקי"ל דא"צ חסרון אין חילוק בין כיס לחבית ומש"ה השמיטו הרי"ף והרא"ש והטור להך איבעיא וספיקתו והרמב"ם פ"ג דגזילה כתבו והשיגו הראב"ד ג"כ מה"ט והמ"מ יישבו וזהו דעת המחבר שהביא דברי הרמב"ם שסמך על יישוב המ"מ. שם.
סעיף ג[עריכה]
(ז) פירות: נרא' דל"ד פירות קאמר דזהו פשיטא דמאי שנא ממ"ש ברס"ב הטה את החבית כו' וזיל בתר טעמא אלא ר"ל מי פירות. שם.
סעיף ד[עריכה]
(ח) אמר: קמ"ל בזה דאע"ג דכתיב על כל דבר פשע לא תימא שנתחייב בדיבורו שהרי כתיב אם לא שלח ידו עד שישלח בה יד והאי על כל דבר פשע דרשו מיניה בש"ס דאם אמר לשליח לשלוח יד בפקדון ועשה השליח דחייב המשלח וכמ"ש הט"ו בסעיף שאח"ז ונראה דהיינו דוקא כשלא ידע השליח שהוא של אחרים או שאינו בר חיובא או שאין לו מה לשלם וכמ"ש בריש סימן (קע"ב) [קפ"ב] דאל"כ הא קי"ל דאין שליח לדבר עבירה עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דהכל תפסו על הסמ"ע בזה גם התי"ט ס"פ המפקיד והב"ח השיגו עליו ואמרו דאשתמיטתיה ש"ס ערוכה דר"פ האיש מקדש וש"ס פ"ק דב"מ אבל אביו הגאון ז"ל יישב דבריו בטוב טעם ודעת וכתב שלא ירדו לסוף דעתו ע"ש באריכות.
(ט) עדים: בתשובת מהר"א ששון סי' צ"ו דף קט"ז ריש ע"ב נסתפק במי שהיה רוצה לעכב פקדון מחמת חוב אי מקרי שולח יד בפקדון. ש"ך.
סעיף ה[עריכה]
(י) גזלן: ע' בש"ך שהביא דברי הטור בזה וכתב עליו דדבריו תמוהין שהם להדיא נגד הש"ס והרא"ש כו' ע"ש באורך.
סעיף ו[עריכה]
(יא) וטלטלה: מלשון זה משמע דאיירי אפי' לא נטלה ממקומה כדי לגזלה או לשלוח בה יד לחסרה אלא שטלטלה לעלות בה במקום סולם כדי ליטול גוזלות מהשובך ולהחזירה אח"כ בעינה למקומה אפ"ה חייב באונסין כיון שטלטלה לצורכו כן דייק בש"ס. סמ"ע.
(יב) מקומה: פיר' הסמ"ע כגון שמונחת במקום התורפה ומטלטלה למקום המוצנע כדי שלא תשבר והש"ך כת' דנ"ל שט"ס הוא וצ"ל לצורכה וכן פרש"י עכ"ל.
סעיף ז[עריכה]
(יג) להשתמש: כיון דהמפקיד יודע שחנוני ושולחני צריכין למעות ולא חתמם וקשרם בקשר משונה ודאי אינו מקפיד בשמושן במעותיו. סמ"ע.
(יד) קודם: בתוספות בבא מציעא ריש דף כ"ט מוכח דאפי' תובע אותם המפקיד קודם שהוציאם הנפקד א"צ להחזיר אותן המעות עצמן אלא יכול ליתן לו מעות אחרים וע"ש ועמ"ש בסי' ל"ט ר"ס י"ז. ש"ך.
(טו) באונסים: והא דבדמי אבידה דג"כ מותר להשתמש בהן וחייב המוצא באונסין אפילו קודם שנשתמש בהן כמ"ש הט"ו בסי' רס"ז סכ"ה כת' הראב"ד דהכא גרע טפי שירא לקנות סחורה בדמי הפקדון שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אבידה דבטוח הוא שישהה אצלו זמן מרובה ומה"ט ג"כ ל"ד לשואל מדעת דנתחייב באונסין אפילו עדיין לא שימש בה דשם ניתן לו רשות להשתמש ואינו ירא דבע"ה יבא פתאום לתבוע ממנו עכ"ל הסמ"ע ועיין בש"ך שביאר מה שנ"מ לדינא אם הנפקד מקרי לוה עלייהו או גזלן ע"ש.
(טז) לבעליהם: כבר כתבתי לעיל ס"א בהג"ה דשואל שלא מדעת בפקדון חייב באונסים אע"פ שהחזירו למקומו ואע"פ כן הוצרך הרא"ש לחלק דשאני מעות דהכא שלח יד ברשות כיון שמותר לו להשתמש בהן ע"ש בהרא"ש שמבואר כך להדיא. ש"ך.
(יז) אצל: עיין בש"ך שהביא דברי ב"י במה שתמה על ר' ירוחם שכת' דאינו נעשה ש"ש בתנאי כו' והוא יישב דבריו ע"ש באורך.
(יח) הרויח: עיין בתשו' רשד"ם סי' קנ"ה ובתשו' ן' לב ס"א סי' נ"א וס"ב סי' כ"ו ובתשו' מהר"ם סי' ג' ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ז ובתשו' רש"ך ס"ב סי' קי"א.
(יט) לתת: מיהו אם רוצה ליתן לו הרשות בידו ואין בזה משום רבית כיון דלאו בתורת הלואה בא לידו כ"כ במרדכי שם וע"ל סוף סימן פ"א ומ"ש שם. סמ"ע ועיין בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ס"ד).
(כ) ליתן: ורש"ל (פ"ק) [פ"ט] דב"ק סי' ל' פסק דאפילו תבעו לדין וא"ל תן לי פקדוני כי יש לי ריוח ברור ומברר דבריו וזה מעכבו פטור דמבטל כיסו לא הוי אלא גרמא ע"ש עוד בדין זה ועיין בנ"י פרק המקבל גבי דורשים לשון הדיוט הביא הירושלמי דמבטל כיסו של חבירו פטור וע"ש וגם בירושלמי ובס' א"א דף ק"ג ע"ד. ש"ך.
(כא) הנפקד: דכיון דהוציאה ברשות יכול לומר השתתף עמי גם בהפסד אם תרצה בשכר. סמ"ע.
(כב) גילה: עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' קי"ב.
סעיף ח[עריכה]
(כג) ונתן: היינו אם לא היו הגנבים יכולים לשלוט בו אבל אם בלא"ה היו מוצאים אותו פטור כן מוכח בהה"מ שמודה בזה להרשב"א וע"ל סי' שפ"ח ס"ד העליתי דגם באנס שאנסוהו להביא ממון פלוני פטור וא"כ בלא"ה ניחא הכא כ"כ הש"ך וע"ש.
סעיף ט[עריכה]
(כד) אצלו: ואף שיש לו ממון במקום אחר מ"מ כיון שבמקום שבאו עליו האנסים אין לו ממון שלו מותר לפדות עצמו בממון פ"ש וא"צ לשלם אח"כ ודומה למ"ש הט"ו ביורה דעה סי' רנ"ג ס"ד בהולך בדרך ואין לו מה לאכול דמותר לקבל צדקה וא"צ לשלם כשיחזור לביתו ע"ש. סמ"ע.
סעיף י[עריכה]
(כה) שישבע: והיינו בשחסרו יותר מהשיעור וכמ"ש בסמ"ע ובב"ח ע"כ צריך לישבע וא"ל דהא הכא וכן בסמוך במעות ה"ל משואיל"מ דהא מחויב לישבע דשל חבירו נאבד ואינו יודע בבירור י"ל דנשבע שנאבד כך וכך ואח"כ אנו מחשבין ואומרים דמסתמא נאבד לפי ערך. ש"ך.
(כו) אחריותו: של המפקיד כן הוא להדיא בת"ה שם וכן מוכח מיניה וביה. סמ"ע.
(כז) מעותיו: היינו בשק אחד אבל בכיסין חלוקין דינו כטבעיות. ש"ך.
(כח) ערך: ואף שאחד מוחזק א"י לומר דלמא שלך נאבד וכן נמי לא אזלינן בתר רובא לומר כל דפריש מרובא פריש אלא חושבים לפי ערך כגון ששלו היו י' ושל חבירו כ' או להפך מפסיד בעל הכ' שני שלישי ההפסד ובעל הי' שליש אחד. שם.
(כט) שלך: ואין המוחזק מפסיד כלום ואע"פ ששלו היו הרוב אין הולכין בממון אחר הרוב נגד חזקה כ"כ בת"ה שם ואע"ג דהוא שומר וצריך לישבע ששל חבירו נאבד ואינו יודע בבירור לא אמרינן דהוי בשביל כן משואיל"מ אלא כיון שנשבע או שיש עדים או שמודה לו שנאבדו טבעיות סגי בהכי ומצי למימר דלמא שלך נאבד וכן מוכח להדיא ממ"ש הב"ח סי' רצ"ד ס"ב ע"ש. שם.
(ל) שנים: דהשתא ליכא חזקה לשום חד מינייהו אזלינן בתר הרוב ובת"ה שם כת' עוד רבותא דהיכא דהפקידו אצל אחד ושל הנפקד היו רוב כגון שהפקיד ראובן לשמעון י' ולוי מסר לו ה' ושלו היו כ' אע"ג דהנפקד אינו מפסיד כלום מטעם שהוא מוחזק אפ"ה לגבי ראובן אזלינן בתר הרוב וע"ש וכת' בסמ"ע ואם ב' הפקידו כו' זה קאי דוקא במה שסיים דהיינו שהפקידו טבעיות דאילו הפקידו מעות החסרון לכולם לפי ערך וע"ש בת"ה והיינו מעות מעורבים דאילו נתן לו כל אחד מעות בכיס אחד דינו כטבעיות וכן הוא להדי' בתשו' מיימוני. שם.
(לא) רובא: דבר הנייד כגון בהמות כ"כ הע"ש ויפה כוון דאל"כ בגניבה ה"ל לקח מן הקבוע. שם.
(לב) פריש: וכן הוא בתשו' מהרי"ל סי' קס"ט תשו' מהר"ח א"ז במעשה שהביאו אתרוגים בסל אחד של ד' שותפים לאחד עשרים ולאחד ח' ולאחד ג' ולאחד ב' וסמנו בקשרים של כל אחד ואחד ובא אנס והריקן כולם מן הסל והתיר הקשרים ולקח י' מהם והשאר החזיר להם ועתה נאבדו הסימנים ואינן יודעים של מי נלקחו כל דפריש מרובא פריש והעובד כוכבים מן הרוב לקח דהיינו מאותן שהיו לו כ' כו' עכ"ל ומהרא"י שם הקשה על דבריו ומהרי"ל מיישב דבריו אך מה שהקשה שם מהרי"ל אמאי לא נימא דהוי קבוע נ"ל לתרץ דמיירי שלקח העובד כוכבים אותן י' שלא בפנינו ועיין ביורה דעה סי' ק"י עכ"ל הש"ך ולפ"ז צ"ע למה כת' לעיל דמיירי דוקא בבהמות דניידי הא בנגנב ג"כ לקח שלא בפניו ודו"ק ועיין באורח חיים סי' שכ"ט וסי' תל"ט.
סעיף יד[עריכה]
(לג) פירות: ומסיק הרא"ש פרק שבועת הדיינים דאף בפחות מש"פ קרוי פירות ומשמע שם להדיא מדבריו דמפרש שהרמב"ם מיירי שאומר בהדיא יודע אני שהיו הפירות שוים פרוטה יותר ואיני יודע כמה והביאו הטור סס"ז ולפע"ד אין כן דעת הרמב"ם אלא דאף בהודה בסתם בפירות אין הודאתו בפחות מש"פ וכבר הארכתי לעיל סי' ע"ב סי"ב להשיג על דברי הרא"ש בזה ע"ש ובתשו' רש"ך ח"ב סי' י"ז ובתשו' רשד"ם סי' ס"ט. ש"ך.
(לד) פושע: פי' ומש"ה אם אחר שעירבן בא המפקיד ואמר לנפקד החזיר לי פקדוני שכך וכך היה והשומר אומר איני יודע כו' ושם ברמב"ם התחיל בדין זה וכת' עליו ז"ל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה והמפקיד טוען ברי נוטל בלא שבועה כו' וזהו הדין שכתבו הט"ו בריש סימן רצ"ח והרא"ש אף שחולק בדין ההוא מודה בדין זה וכמ"ש הטור וה"ט דכאן ערבו בידים והוי פשיעה טפי עכ"ל הסמ"ע וכן מחלק הה"מ ומביאו ב"י עוד נ"ל לחלק והוא העיקר בדעת הרא"ש דאינו חולק התם אלא בהפקיד אצלו בשק מטעם דמעשים בכל יום שאין הנפקד מדקדק מה שיש בשקים ומרצופים משא"כ הכא ועמש"ל סי' ע"ב סי"ב מיהו לענין הלכה כבר העליתי שם כהרמב"ם. שם.
סעיף יט[עריכה]
(לה) החשד: עמ"ש בזה בסי' ר"צ ס"ק י"ב ע"ש.
(לו) שכר: אבל פטור באונסין ע"ל ס"ז ומ"ש שם ס"ק ט"ו ע"ש.
סעיף כ[עריכה]
(לז) חודש: והיינו לצורכה כדי שלא יתעפש ואם גוללו תוך ל' יום אינו לצורכה אלא לצורכו ללמוד תורה עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דסירכא דלישנא דהטור נקט דלהמחבר הל"ל ואם גוללו תוך יב"ח כו' וכת' עוד ואע"ג דגבי מציאה בסי' רס"ז ס"כ פסק המחבר ל' יום י"ל דמפקיד שאני כיון שמפקידו מדעת ולא אמר שצריך לגוללו כל ל' יום סגי ביב"ח מיהו דעת הטור דגם כאן צריך לגוללו כל ל' יום והמחבר אזיל לטעמיה שכת' בב"י שדעת הרי"ף והרא"ש כהרמב"ם אבל באמת לא מוכח מידי מדבריהם כמ"ש הב"ח וכן דעת רש"י דמפקיד דמי למציאה ומתני' ראב"י הוא וכ"נ עיקר דהשתא קי"ל כסתם מתני' וכראב"י דמשנתו קב ונקי וכ"פ הב"ח וכ"נ דעת המע"מ עכ"ל.
(לח) מותר: ע"ל סי' רס"ז כמה חלוקי דינים בענין היתר קריאתה דהיינו שלא יקרא מתוכה דבר שלא למד מעולם כו' ונרא' דה"ה כאן אלא דלא נחית להכי ולא בא רק ללמדנו אימת מקרי שולח יד להעמיד ברשותו לענין אונסין. סמ"ע.
(לט) אצלו: דומיא דהפקיד מעות אצל שולחני וחנוני בס"ז ומינה דאם צרר וחתם הספר בקשר משונה דגילה דעתו דקפיד בקריאתו ואז ודאי לא ניחא ליה ומקרי שולח יד בקריאתו וכ"ש בהעתקתו מתוכו מיהו המרדכי כת' בס"פ המפקיד והביאו הב"י וד"מ אהא דכת' דת"ח מותר להעתיק וללמוד מתוכו כו' מסיק ז"ל ואפשר הטעם משום דאמרינן במדרש משלי אל יבוזו לגנב כו' שאין לבזות למי שגונב ד"ת ומעתיקו ע"כ ולה"ט משמע דמותר אפילו ידעינן ביה דקפיד מיהו הרמ"א השמיטו ואדרבה כת' ודאי אדעתא דהכי כו' ומזה מוכח דאם ידעינן דקפיד אסור גם המרדכי לא כת' אלא בלשון אפשר ובע"ש ערבב הדברים כו' ודבריו סותרין זא"ז וצ"ע עכ"ל הסמ"ע ועיין בש"ך שהסכים לדעת הע"ש ודעתו שאע"פ שזה מקפיד על ההעתקה מ"מ מותר להעתיק מטעם דלא יבוזו כו' וכת' שכן נ"ל עיקר עיין שם שהאריך בזה.