אסתר רבה פתיחתא יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יא.    [ עריכה ]

ר' תנחומא ור' ברכיה ור' חייא רבה בשם ר"א פתרין: המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה. ור' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן פתר: מדרש זה עלה בידינו: כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה. א"ר שמואל בר נחמן: וחמשה הן:

  • (בראשית יד, א): "ויהי בימי אמרפל" ומה צרה היתה שם "עשו מלחמה וגו'" לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו המלך נזקק למדינה וכיון שבאו ברברין ונזדווגו לו אמרו ווי שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה עושה כך אברהם אבינו אוהבו של הקב"ה (שם יב, יד) "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" ובשבילו היה הקדוש ב"ה נזקק לכל עולמו הה"ד (שם יד, ז) "וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ" לא בקשו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה היא קדש אמר ר' אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לכבשן האש כיון שראו הכל שבאו כל המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין ווי "ויהי בימי אמרפל".
  • (רות א, א): "ויהי בימי שְׁפֹט השופטים" ומה צרה היתה שם "ויהי רעב בארץ" למדינה שהיתה חייבת ליפס של מלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבותה מה עשו בני המדינה תלו אותו והכו אותו וגבו אותה אמרו ווי לכשירגיש המלך בדברים הללו מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו כך כשהיה אחד מישראל היה עושה דברים שלא כראוי מוליכין אותו אל הדיין ומה שהדיין מבקש לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדיין א"ל הקב"ה אתם מבזים את שופטיכם חייכם שאני מביא עליכם דבר שאין אתם יכולין לעמוד בו ואיזה זה זה הרעב שנאמר "ויהי בימי שפט השופטים ויהי רעב בארץ".
  • (ישעיה ז, א): "ויהי בימי אחז" ומה צרה היתה שם דכתיב (שם ט, יא) " ארם מקדם ופלשתים מאחור" למלך שמסר בנו לפדגוג והיה פדגוגו שונא אותו אמר אם אני הורגו אני מתחייב מיתה למלך אלא הריני מושך מינקתו ממנו והוא מת מאליו כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם מתקיים כך היה אחז סבור ואומר אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין זקנים אם אין זקנים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ומדרשות אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם מה עשה עמד ונעל כל בתי כנסיות ומדרשות שלא להתעסק בתורה הה"ד (שם ח, טז) "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" ר' הונא בשם ר' אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ומדרשות ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא שמע לה מן הדין קרא דכתיב (שם, יז) "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" אין לך שעה שהיתה קשה לישראל כאותה שעה שנאמר (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו'" ומאותה שעה קויתי לו דכתיב (שם, כא) "כי לא תשכח מפי זרעו" ומה את מועיל (ישעיה שם יח) "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל" וכי ילדיו היו והלא לא היו אלא תלמידיו אלא מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו וכיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו אומרים ווי "ויהי בימי אחז".
  • (ירמיה א, ג): "ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו" מה צרה היתה שם (שם ד, כג) "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו וגו'" למלך ששלח כתבים ממדינה למדינה ובכל מדינה ומדינה שהיו מגיעים כתביו של מלך היו מחבקים ומנשקים אותם עומדים על רגליהם ופורעים ראשיהם וקורין אותם ביראה באימה ברתת ובזיעה וכיון שהגיעו למדינתו של מלך קראום וקרעום ושרפום הה"ד (שם לו, כג) "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה" כתלתא או כארבעה פסוקים וכיון שהגיעו לפסוק החמישי היו צריה לראש מיד "יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח וְגוֹ'" וכיון שראו הכל כך התחילו צווחין ווי "ויהי בימי יהוקים".
  • "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" מה צרה היתה שם "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד" למלך שנכנס בכרם ונזדווגו לו שלשה שונאים הראשון התחיל מקטף בעוללות השני התחיל מזנב באשכלות והשלישי התחיל עוקר בגפנים כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות הה"ד (שמות א, כב): "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו'" נבוכדנצר שחיק עצמות התחיל מזנב באשכלות הה"ד (מ"ב כד, טז): "החרש והמסגר אלף" ר' ברכיה בש"ר יהודה החרש אלף והמסגר אלף ורבנן אמרי החרש והמסגר אלף ר' יודא בר' סימון אמר אלו תלמידי חכמים ור' שמואל בר ר' יצחק אמר אלו הבליוטין המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים הה"ד "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד" בקש לקעקע ביצתן של ישראל בעא דיזבון בכל ביתא וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".

שמעון בר אבא בשם ר' יונתן אמר כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה: אם צרה אין צרה כיוצא בה, אם שמחה אין שמחה כיוצא בה. אתא רשב"ג ועבדה פלגו: כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה, וכל מקום שנאמר והיה שמחה.

  • אתיבון: והא כתיב (בראשית א, ג): "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"! אמר לון אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש לאותה אורה א"ר יודא בר' סימון אורה שנבראת ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שצפה הקב"ה בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שהן עתידין לחטוא לפניו עמד וגנזה מהם הה"ד (איוב לח, טו): "וְיִמָּנַע מרשעים אורם" והיכן גנזה בגן עדן הה"ד (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
  • אתיבון: (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון הן עתידין להבלות הה"ד (ישעיה נא, ו): "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה"
  • אתיבון והכתיב "יום שני" "יום שלישי" עד "יום הששי"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה שאינן נעשין עשייה שלימה כגון החטים צריכים להטחן והחרדל והתרמוסין צריכין להמתק.
  • איתיבון (שם לט, ב) "ויהי ה' את יוסף"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שמתוך כך נתגרתה אותה הדוב.
  • איתיבון (ויקרא ט, א): "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו"! אמר לון אף הדא אינו טוב שבאותו היום מתו נדב ואביהוא ובכו להם כל ישראל שנאמר (שם י, ו) "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה".
  • איתיבון (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שנגנז בו בנינו של עולם.
  • איתיבון (יהושע ו, כז): "ויהי ה' את יהושע"! אמר לון אינה שמחה שבו ביום נהרג יאיר שהיה שקול כרובה של סנהדרין הה"ד (שם ז, ה) "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" שלשים וששה אנשים אין כתיב כאן אלא כשלשים וששה איש זה יאיר ששקול כרובה של סנהדרין מה כתיב שם "ויקרע יהושע שמלותיו".
  • איתיבון (ש"א, יח): "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל"! אמר לון אינה שמחה שמתוך כך כתיב (שם, ט) "ויהי שאול עוין את דוד".
  • איתיבון (דה"א יז, א): "ויהי כאשר ישב דוד בביתו"! אמר לון אינה שמחה שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (שם, ד) "לא אתה תבנה לי הבית".

אמרין ליה: אמרינן דילן, אמור את דילך. אמר להם: כתיב:

איתיבון ליה:

  • (ירמיה לח, כח): "והיה כאשר נלכדה ירושלם"! אמר לון אף ההיא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום נולד מנחם ונטלו ישראל אפוכי על עונותיהן, דאמר רבי שמואל אפוכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהן בשעה שחרב בית המקדש.

הדא הוא דכתיב: (איכה ד, כב): "תם עֲוֹנֵךְ בת ציון".