קטגוריה:אסתר ז ו

<< · מ"ג אסתר · ז · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃

ואמרת אסתר גברא בישא ובעיל דבבא המן בישא הדין ולמה אתקרי שמיה המן הא מאן בעא למפשט ידיה באומתהון דיהודאי דאיתקריין בנוי דמרי כולא והוא בעא למקטל יתהון. והמן איתזיע מן קדם מלכא ומלכתא.

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

כפל צר ואויב :

איש צר, נגד מה ששאל מה היא הסיבה שמלאה לב האיש אל הנבלה הזאת, אמרה הסיבה היא יען שהוא איש צר ואויב, וכפלה צר ואויב, כי צר הוא המציר לחברו בפועל ואויב המבקש רעת חבירו ומ"מ אינו מציר לו בפועל. והנה מי שאינו אכזרי כל כך לא יהיה אויב רק טרם היותו צר, אבל אחר שיהיה צר לא יהיה אויב, רצוני, שאחר שיצר לחבירו וינקום ממנו תסתלק האיבה, אבל המן באכזריותו, הגם שהציר והרע עדיין הוא אויב, והסיבה הזאת, הניעה לבו להצר לישראל באיבתו, ונגד השאלה מי הוא זה השיבה המן הרע הזה.

והמן נבעת, פי' מהרא"א כי אל המלך עצמו היה יכול להתנצל להחזיק דבריו, כי מה שהלשין על עם היהודים כולו אמת ולא מאיבה עשה זאת, אבל הלא אז תגדל יותר חמת אסתר, ולפני אסתר בפני עצמה היה יכול להתחנן, שעשה זאת טרם שידע שהיהודים עמה ומולדתה, ועתה מבטיחה שיוסיף לדבר טוב על היהודים להשיב את הספרים, אבל אז תגדל חמת המלך, כי יאמר הלא בזה נגלה כי לא מאהבת האמת רצית להשמידם, כי אם אמת כדבריך שהם ראוים להשמידם, איך תחפה עליהם עתה מיראת המלכה, ועל כן נבעת מלפני המלך והמלכה בהיותם ביחד :

ו.    [ עריכה ]

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו', רבי יוסי בר חנינא פתח (תהלים ק"מ) טמנו גאים פח לי אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מצודה פרשו לי עובדי כוכבים להפילני, אומרים לי עבוד עבודת כוכבים אם אני שומעת להם נענשתי ואם אין אני שומע להם הן הורגין אותי, משל לזאב שצמא למים ופרשו לו מצודה על פי המעין אמר אם ארד לשתות הריני ניצוד ואם לא ארד הריני מת בצמא. 

איש צר ואויב (שם ו) וגומר, אע"ג כי אחשורוש הוא שעשה שמכרם לו וא"כ כאשר אמרה (שם) איש צר ואויב הרי ג"כ בכלל הזה אחשורוש שמכר כי כבר אמרנו למעלה כי יש להוכיח כי המן מחשבתו היה על אסתר האח' כאשר ג"כ עשה לושתי כמו שהתבאר ואין להקשות כי המן לא ידע כי אסתר היא יהודית כמו שלא ידע אחשורוש כי בשביל זה אמרה ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו (שם, ד) כלומר וכי לא די שמכר אותם לעבדים ולשפחות רק כי כונתו היה על אסתר להרוג אותה ואף כי אחשורוש לא ידע זה שהיא יהודית ולכך אמרה אסתר אני ועמי (שם) הקדימה לומר אני קודם עמי שהוא רוצה להרוג אותי רק שבקש על כלל האומה ואני בכלל רק כי לא יוכל לומר על המלכה שום דבר רע לכך הוא עומד על כל עמה לאבד אותם ובכלל הזה הוא אסתר וזה היה חמת המלך כאשר חשב עליו שעשה הכל בשביל אסתר כמו שאמרנו.

איש צר ואויב המן הרע הזה (אסתר ז, ו) לא הוי ליה לומר רק איש צר ואויב המן הרע או הוי למכתב איש הרע הזה ולמה אמרה המן הרע זכרה אותו בשמו ואמרה הזה הוא דבר כפל ולפי פשוטו נראה שלכך אמרה הזה שהיה אומר אחשורוש אל אסתר כי הזמינתה לסעודה לכבודו ועתה אומרת עליו כך ועל זה אמרה המן הרע הזה כלומר כי רציתי שיהיה לפני וישיב על דברי ואם אמרתי שלא בפניו היה בא אל המלך בהתנצלות שוא ושקר ועתה יאמר לפני המלך כי למה עשה דבר כמו זה ודבר זה אחד מן הדיעות שנזכרו למעלה שלכך הזמינה אסתר אותו לסעודה, ועוד יש לפרש כי הזה בא למעט כי זהו רשע ואויב ואין אחר כמוהו אבל בגמרא (מגילה דף טז.) אמרו כך ותאמר אסתר איש צר ואויב המן (שם) מלמד שהיתה אסתר מחוי ידה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן ע"כ.

וקשה מה צריך למלאך לסטר את ידה כלפי המן הרי אמרה המן הרע ונראה כי כך פירושו כי המלך אמר מי הוא זה ואיזה הוא ואם אסתר אמרה המן הרע בלבד ולא היה מחוי בידה כלפי אחשורוש היה אסתר דוברת שקרים וכתיב (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון, כי מה היה אפשר להמן לעשות אם לא אחשורוש שמכרם לו ונתן אותם ביד המן ומדברי שקר לא תבא הגאולה כיון דכתיב (שם) דובר שקרים לא יכון, לכך אמרה אסתר איש צר והיה מחוי כלפי אחשורוש כי הצר אשר הוא מחוי בידה עליו הוא המוכר ואמרה ואויב המן הרע כלומר כי אלו שניהם עשו אחשורוש והמן הרע על ידי אלו שניהם היה זה וכדי שלא תבא אסתר לידי סכנה מה שאמרה על אחשורוש איש צר ולכך בא מלאך וסטרה כלפי המן ואין הפירוש מה שכתיב הזה שהוציאה אסתר מלת הזה מפיה רק מה שמחוי ידה כלפי המן הוא כמו מלת זה כי חרש שאינו יכול לדבר והוא מרמז דבר זה נחשב דבור לכל דבר לכך כתיב המן הרשע הזה כך יראה לפרש, ועוד יש לומר מפני שכתיב (שם) דובר שקרים לא יכון ומפני שהוא אמר מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן ובודאי העיקר אשר יש לתלות בו הוא אחשורוש שמכרם ובלא אחשורוש לא היה אפשר לו להמן לעשות (ספר אור חדש עמוד קצב) דבר ואם אסתר היתה אומרת המן הרע בלבד דברים אלו הם שקר כי העיקר הוא אחשורוש וכתיב (שם) דובר שקרים לא יכון ומכ"ש איך אפשר שתבא גאולה על ידי שקר שאין המן בלבד היה פועל זה כי אם על ידי אחשורוש ג"כ לכך היה מחוי בידה כלפי אחשורוש כלומר כי זה אחשורוש וגם המן הם בעלי מעשים ואם היתה אומרת המן הרע בלבד שייך לומר דובר שקרים לא יכון ולכך בא מלאך וסטר את ידה כלפי המן ולכך גמרה הדבור לומר הזה כאלו אמרה כלפי המן אני מחוי ולא כלפי אחשורוש כי לא היה כוונתה עליו ידעה אסתר כי המלך סטר ידה לכך גמרה הדבור ומעתה לא יקשה הרי דובר שקרים לא יכון כי סוף סוף היא אמרה האמת רק שהמלאך סטר את ידה אבל פי' ראשון עיקר ונכון, המן הרע הזה (אסתר ז, ו) סמך אל המן הרע ולא אמר המן הצר והאויב והרע הזה מפני שם רע כאשר הוא אדם רע בעצמו ולא שהוא רק בשביל שנאה או בשביל שום דבר לכך הרע סמך אצל שמו כי השם מורה על עצמו של אדם ודבר זה יתבאר בסמוך.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ו.